היסטוריה פוליטית של זמננו: ברה"מ במהלך מלחמת העולם השנייה
המודרניזציה בברית המועצות עבדה בשני כיוונים: מצד אחד חיזקה מאוד את המדינה וביצרה את הסוציאליזם, ומצד שני – אצל שכבות מאוד גדולות, בעיקר אלה ששילמו על הקולקטיביזציה בדמם ובעבודתם – הם הפכו לאויבים בלב ובנפש של השלטון. זהו אינו תהליך חד צדדי שנשא רק הצלחות. הוא גרם לפגיעה אנושה בחברה הסובייטית.
לשק קולקובסקי, הפילוסוף הניאו-מרקסיסטי הפולני, הסתכל על ברית המועצות גם כמרקסיסט וגם כפולני. הוא אמר שלהערכתו מה שסטלין עשה בברית המועצות היה המלחמה הגדולה ביותר שאי פעם שלטון ניהל נגד עמו. כלומר, סטלין נלחם נגד העם, במובן הזה שאנשים רבים שילמו בחייהם, ובילו שנים רבות בגולאגים, עונו, דוכאו וכו'. כנראה שרוב העובדות נכונות למרות שרובן הובאו במהלך המלחמה הקרה.
חתימת חוזה ריבנטרופ-מולטוב, יש בה היבטים רבים שלא שומעים בד"כ בויכוח הציבורי. אומרים שהסכם ריבנטרופ-מולוטוב הוא סיום המהלך של החזרת הטריטוריה הרוסית כפי שהייתה לפני מלחמת העולם הראשונה (חלקים מפולין), מדינות שהפכו לעצמאיות בינתיים – המדינות הבלטיות, חלק מפולין ופרשת פינלנד – בה הייתה מלחמה והפינים הוכיחו עצמם כשעמדו מול הרוסים. הדבר היה צריך להזהיר את סטלין לגבי מה שהולך להיות עם גרמניה- ברגע שהתעמתו עם הצבא הפיני הקטן מאוד אך המודרני, היה לצבא מאוד קשה להילחם, הרגו כ-50 חיילים סובייטים על כל חייל פיני. בסוף הפינים הפסידו במלחמה אך רק בגלל העודף בכוח אדם אצל הרוסים.
התקופה הסטליניסטית בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה מצד אחד תקופה מאוד קשה, כי אין ספק שמלחמת העולם השנייה – רוסיה שילמה בה את המחיר הכבד מאוד. השאלה היא אם מסתכלים אבסולוטית או יחסית. אבסולוטית, בריה"מ שילמה הכי הרבה. לא יודעים עד היום על מספר השבויים והנעלמים. מדברים על כ-25-30 מליון אנשים. אולם, יחסית הפולנים שילמו הכי הרבה – 6 מליון (מהם 3 מליון יהודים). מבחינת ממשלת פולין בזמן מלחמת העולם השנייה (בראשות סיקורסקי, שישבה בגלות בלונדון), ראתה את כול האזרחים, כולל היהודים, כאזרחים פולנים המושמדים על ידי הגרמנים. שם יחד עם יוגוסלביה הייתה ההתנגדות העזה ביותר לגרמנים. הפולנים איבדו באותה תקופה כ-25% מהאוכלוסייה, לעומת ברית המועצות שכ-15%.
אין ספק שסטלין וההנהגה הסובייטית ביצעו טעויות קשות בניהול המלחמה. ברור ששתי המלחמות עם פינלנד היו טעויות קשות (הראשונה – 'מלחמת החורף'). ברור שלא ידעו לנצל חלק מיתרונותיהם: סטלין ידע בוודאות ב-1940 שהיפנים לא יתקפו בסיביר. סיביר הייתה בעייתית מאוד להגנה. הפתרון של סטלין היה להציב צבא גדול מאוד בסיביר, שהיה אף מוכן למלחמת חורף. הצבא הזה יכל להיות בחזית המערבית ב-1941, ברברוסה התחילה ב-22 ליוני 1941. הגרמנים הצליחו לכבוש כ-1700 קילומטר לתוך ברית המועצות – אותו הרעיון של נפוליאון: לתת להיטלר כמתנה את מוסקבה בחג המולד, והם היו קרובים לשם מאוד. הפיקוד הגרמני היה בטוח שיצליח לכבוש את מוסקבה.
ב-5 לדצמבר 41, כשהגרמנים החלו לנוע לכיוון מוסקבה, הופיע מולם הצבא הסיבירי שהועבר לחזית מוסקבה. זוהי הפעם הראשונה שצבאות גרמנים נעצרו במקום מסויים, ונהדפים אחורה למרחקים שעד 100 ק"מ. הצבא הסיביר הצליח להגיע לשם כי היה לרוסיה מרגל –סורגה – בשגרירות הגרמנית ביפן. הם ידעו שהיפנים לא יתקפו במזרח וכך העבירו חלק גדול מהצבא. לברית המועצות יש ריגול מסוג אחר – אידיאולוגי. מאז יסוד האינטרנציונאל השני (1919, לנין), יש את האחווה של המפלגות הקומונסטיות, שהופכת לרשת שמשרתת את האינטרסים של ברית המועצות. הם משתמשים ברשתות כדי להחדיר אנשים לכל מיני מקומות בעולם (צ'ילה עד סין) ומשיגים אינפורמציה בדרכים לא לגיטימיות, על בסיס אידיאולוגי. לא צריך לשחד אותם – הם עושים זאת למען המהפכה העולמית, עם סטאלין שאותו הם רואים כמנהיגה. זהו שימוש פוליטי מאוד מתוחכם ברעיון אידיאולוגי.
מצד שני, יש זרימה מתמדת מהמפלגות בכל העולם לברית המועצות – ללמוד ולקבל אינדוקטרינציה, לתרום את הידע שלהם וכו'. אז מתחילה תקופת הטיהורים הגדולה, אז מחסלים ראשי מפלגות מכל העולם שנמצאים באותו הזמן בברית המועצות, עד כדי כך שמנהיגים קומוניסטים היו הרבה יותר בסכנה בברית המועצות מאשר בארצות פשיסטיות (לפי אחד ההיסטוריונים). בטיהורים אלה היה עיקרון ברור: אי אפשר לעמוד מהצד, חייבים להיות או מטהרים או מטוהרים. הייתה חובה לשתף פעולה עם אנשי סטלין נגד המטוהרים, או להיות ביניהם. התופעה הזאת יצרה מעין גוש קומפקטי ואחיד שהלך כולו לאותו הכיוון.
