סיכום: גדעון שמעוני, האידיאולוגיה הציונית: תנועת העבודה הציונית
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
הציונות הסוציאליסטית השיגה הגמוניה של ממש בעולם הציוני כבר ב1935 והחזיקה בו עד המהפך של בגין. האתגר שבדחייה המרקסיסטית – הנסיון להרכיב סוציאליזם ולאומיות הוא קשה. זאת ועוד, לפי המרקסיזם לא היו היהודים בגדר אומה – זהותם הייחודית תלויה לחלוטין בתפקיד שמילאו במערכות הכלכליות של הפיאודליזם והקפיטליזם. אפילו מייסדי הארגון הסוציאליסטי הגדול הראשון של היהודים – הבונד קיבלו בעקרון את התפישה הזו. באואר, קאוקצי ועוד הוגים – כולם חלקו על היות היהדות לאום. בעקבות מלחמת העולם הראשונה ולאחריה בעקבות הסתעפות האסכולות הסוציאליסטיות בעולם נוצר הלך רוח נוח יותר כלפי סינתזה אידיאולוגית של יהדות ולאומיות. אך ככלל נותרה דחייה מצד נאמני האידיאולוגיה המרקסיסטית כלפי היהדות כלאום.
נחמן סירקין:
סירקין היה ההוגה שדיבר על סינתזה ציונית-סוציאליסטית. התחזית שלו דיברה על כך שככל שתלך ותגבר מלחמת המעמדות תתגבר ותתחזק האנטישמיות. עצם העובדה שתלאות ושנאות הם נחלתם של יהודים בני כל המעמדות היא הוכחה מספקת לכך שיהודים מסווגים כישות קולקטיבית ולכן יש לסווגם כאומה גם בעיני הסוציאליסטים. לאחר שקבע כי היהודים בני כל המעמדות יכולים לבוא לכלל הסכמה בעניין הצורך במדינה יהודית הטיל סירקין על הציונות הסוציאליסטית את המשימה להחליט מה תהיה צורתה. לסיכום, סירקין הצהיר ש"מדינת היהודים מן ההכרח שתהיה סוציאליסטית, אם עתידה היא להתגשם בכלל". רוב האמצעים שהציע סירקין עולים בקנה אחד עם הרצל. הבדל: סירקין קיבל את ההנחה שההמונים לא ייסחפו לציונות ויישארו בגולה כך שיש לפעול בתכנית כפולה: ציונות+מאבק סוציאליסטי מקומי. סירקין טען כי הבונד לוקה בעיוורון הפתרון של הבונד אינו תואם את הלאום היהודי וזאת כי הלאום היהודי חסר את היסודות הנחוצים של טריטוריה, חוק וממשל עצמי (כדבריו "[זה] הולם את היהודי ממש כפי ששטריימל הולם את ראשו של היווני"). אוטונומיה לאומית ליהודים אינה בת ביצוע משום שהיהודים הם אומה שנעקרה מסביבתה הטבעית.
בר בורוכוב:
בורוכוב דגל בלאומיות יהודית מטריאליסטית. יש לציין כי האידיאולוגיה שלו השתנתה עם השנים, החלה בציונות סוציאליסטית לייט, לאחר מכן גיבש תורה אידיאולוגית מטריאליסטית-דטרמיניסטית נוקשה (אם כי פלשתינה היתה עדיין היעד הסופי) לקראת מותו (בגיל 35) שב אל האידיאולוגיה הסוציאליסטית (דבר שדי הקשה על תומכיו שנסו להציל את הבורוכוביזם מבורוכוב).
בתחילה טען כי האנטישמיות טבועה בגויים ולא ניתן להחלץ ממנה – גם לא בזכות הסוציאליזם, כל עוד יהיו היהודים חסרי מולדת. עם הזמן בורוכוב אימץ לו טעמים אמפיריים-ריאליסטיים להסביר מדוע דווקא פלשתינה היא המסגרת המתאימה לפתרון הציוני לשאלת היהודים. תתכן אף טמיעה של הערבים ביהודים לשיטתו. בעיקרו של דבר הוא טען כי הלאומיות הינה תופעה מתקדמת – ולפיכך לגיטימית במונחים מרקסיסטיים. הוא הסתמך על מפקד האוכלוסין הרוסי כדי להוכיח את האנומליה של המבנה של החברה היהודית – פחות מדי ייצור. העליה תכשיר את הקרקע לקיומו של מאבק שלבסוף הפרולטריון בציון ישלוט. לקראת סוף חייו עשה סינתזה של שני השלבים (שלב ראשון סוציאליסטי ושלב שני יותר קיצוני – סטיכי).
