הרצל נולד בבודפשט ליד בית כנסת אך היה יהודי מתבולל. אביו היה הונגרי ואמו הייתה ממוצא גרמני. בבית דוברה השפה הגרמנית וכך גם האוריינטציה התרבותית. בגיל 10 הרצל מגיע לבית ספר תיכון מודרני בו לומדים מדעים ריאלים (לא בית ספר יהודי). מאוחר יותר הוא אף נכנס לגמנסיה האוונגלי. בשנת 1878 הוריו של הרצל עוזבים לוינה. בוינה הוא מצטרף לאוניברסיטה המקומית ושם הוא סובל משבר זהות בין היותו הונגרי-גרמני-יהודי. הוא מאמץ את הלאומיות הגרמנית וידוע כפטריוט גרמני. הוא מצטרף לאחווה לאומית גרמנית. התא מאמץ את צבעי הלאומיות הגרמנית. כיוון שלכל אחד בתא יש כינוי, הרצל מכנה את עצמו טנקרד. בשנת 1883 הרצל עובר משבר נוסף. בשנה זו מת המלחין האנטישמי וגנר כאשר משתתפי התא שלו משתתפפים בהלוויתו והרצל עוזב אותו. בתקופה זו מתעוררת אנטישמיות בוינה סביב פילוסוף בשם דורינג המעלה נושאים אנטישמיים בהסברים אקדמיים. הוא פונה לקריירה של עיתונאי ובשנת 1891 הוא מגיע לפריז. לתדהמתו הוא נתקל בגילויים אנטישמים. גילויי האנטישמיות ביניהם רצח קצין יהודי על רקע אנטישמי מעלים אצל הרצל את התהיות לגבי פתירת האנטישמיות. בשלב מסויים הרצל חושב שהבעיה היא הדת היהודית אך הוא מתרשם בהמשך שזהו לא העניין. לאט לאט הוא מתחיל לגבש התפיסה (שנוסחה לפני כן על ידי משה הס) שהפרוייקט הליברלי לא יצליח. בהמשך פרשת דרייפוס מעוררת בהרצל תהיות מחזקת אצלו רעיונות שהתחילו להתגבש אצלו קודם לכן. הרצל כותב את "מדינת היהודים". בפרק המבוא הוא מציג עמדה תיאורטית כלפי הרעיון היהודי ובפרק האחרון הוא מתאר איך תראה מדינת היהודית לכשתקום. המטרה כפי שמנסח אותה הרצל, היא להחזיר את היהודים אל המסלול ההסטורי. הוא אומר כי הוא מבין את האנטישמיות. הוא טוען כי היהדות היא שאלה לאומית ומדינית ולא שאלה דתית. הפתרון הוא פתרון אוניברסלי. הדבר מוביל אותנו לשתי הנחות יסוד שהרצל משתמש בהם:
- פתרון מדינת היהודים הוא פתרון מדיני
- הצידוק ללאומיות היהודית הוא צידוק ליברלי אוניברסלי.
הרצל מדבר ספרו על השפה. הוא טוען כי היהודים ימשיכו במדינתם לדבר בשפות שלהם. הרצל מתנגד להיות ישראל תיאוקרטיה.
בנוסף לספר מדינת היהודים, הרצל כותב רומן אוטופי. הרומן קרוי אלטנוילנד (ארץ ישנה חדשה, תל אביב). הרומן מספר על איש שרוצה לשים קץ לחייו אך במקום הוא מתלווה לאדם המציע לו לבוא איתו ולטייל בים הדרומי. בדרך הם עוצרים בנמל יפו שם הוא רואה שממה. לאחר 15 שנים הוא חוזר לאירופה ושוב, בדרך הוא עוצר בנמל יפו. ההבדל הוא שכבר קמה מדינת יהודים והשממה הופרחה. הוא יוצא לכוון ירושלים. בירושלים הוא מתאר את הפארק שליד הפרלמנט המקומי שם מתנהל דיון פוליטי. הרצל מתאר פארק עם עצים, דשא, סנאים, ילדים משחקים טניס וקריקט וברחוב מוכרים ערמונים. הרצל מתאר את לונדון בעצם כאוטופיה. הספר היה יותר נקרא מהספר הקודם. הוא ממצב את הרצל לא רק כיזם אלא גם כסוג של נביא.
מעבר לרעיון צריך תכנית פוליטית. על כן מקים הרצל את הקונגרס הציוני ב-1897. ב-1898 הוא מייסד את בנק ההסתדרות הציונית, אחר כך הוא מייסד את הקרן הקיימת. החיבור בין מקורות אוטופים, יצירת מסגרת בין לאומית תומכת מהווה את המכלול ובמובן זה הוא היה דמות יחודית בנוף הציוני של אותה תקופה.
מאמרים נוספים על הרצל:
