ש"ס – סיכום

ש"ס – סיכום

העדתיות הסקטוריאלית המזרחית:

בשנות ה-50 היו 2 מפלגות שייצגו את הציונות הדתית (הפועל המזרחי, המזרחי) => התאחדו למפד"ל בסוף שנות ה-50.
תמ"י כקוראת תיגר על המפד"ל => המפלגה העדתית-סקטוריאלית הראשונה בישראל שעברה את אחוז החסימה.
1983 בחירות למועצות הרשויות המקומיות מתמודדים בטבריה, ירושלים ומספר מועצות קטנות, מספר מועמדים שלא יוצגו עד כה: חרדים ממוצא מזרחי.

ש"ס

1984: ש"ס זוכה ב-4 מנדטים. (אף אחד לא ידע מיזה ש"ס, אנשים היו בשוק כשהיא נבחרה) אנקדוטה על מערכת הבחירות של 84: היו מאוד מגוונות, כהנא נכנס וכו'.
איך מסבירים את הכניסה של החרדים המזרחים: עלבון מתמשך של החרדים האשכנזים אל החרדים המזרחים: התבטא במעט מאוד תלמידים מזרחיים בישיבות, אי ייצוג ברשימות החרדים לכנסת ועוד.
· הסכסוך בין הרב שך (ליטאי) למועצת גדולי התורה:

– הרב ש"ך שימוש כפטרון לש"ס: מערכת יחסית מורכבת בין הרב ש"ך (ליטאי) לבין שותפיו במועצת גדולי תורה. הייצוג במועצת גדולי תורה הייתה נציג לזרם (לא משנה בגודל הזרם). הרב ש"ך רצה שייהיה לזרם שלו עוד נציגים. –

– הרב גורן, עשה דברים רעים ורצו לפנות אותו מתפקידו. ה"דיל" שנסגר בו נפנה את הרב גורן ואת עובדיה יוסף (הרב הספרדי), ונחליף אותם בשני רבנים חדשים.

המוטיבציה של שני הקהילות החרדיות שהועפו ממועצת גדולי התורה, הייתה להכות באגודת ישראל (ש"ך הליטאי, ועובדיה יוסף המזרחי).
מאיפה ש"ס קיבלה את הקולות: 3 מנדטים ממזרחים, מנדט אחד של ליטאים ומתנגדים למינהם שהורו להם להצביע לש"ס.
· במצע ש"ס ב1984: המטרות לטפח יהדות, אהבת ישראל, חינוך לתורה, קצת אזכורים מזרחיים (מורשת יהדות ספרד). המסר העיקרי: האפלייה היא של הקהילה החרדית ולא של המזרחים. המפלגה שאבה כח מהדתיות ולא מהעדתיות.
1988: ש"ס מקבלת 6 מנדטים. 1992: 6 מנדטים.
שנות ה-80 הצינות הדתית מהובלה למקום שני: מנדטים בין החרדים לציונות הדתית: 5-6 לחרדים, 12 לציונות הדתית. ב1988 הציונות הדתית הפכה להיות יותר קטנה מהחרדים בגלל שש"ס משכו את הקולות.
חב"ד: באופן ערכי נמנעו מלהשתתף בבחירות. ב1988 חב"ד נכנסת באופן אקטיבי לבחירות בעד ש"ס.
ההצבעה לש"ס הייתה לא רק של חרדים, אלא גם של קהילות מסורתיות מזרחיות. הצטרפות של ה"דת העממית" בשפת גלנר, אנשים שלא חרדים, אבל יש להם זיקה לחרדיות.
מערכת הבחירות של 1988 התאפיינה בניסיונות אינטנסיביים להיאבק על קולות: רבנים נדרו נדרים קולקטיביים של הצבעה. רבנים מש"ס מתחילים "להתיר נדרים" בטלוויזיה מול כל העם.
בראש ש"ס ב1988 עמד בראש ש"ס יצחק פרץ (הרב הראשי של רעננה לשעבר).
· שנות ה90 – הסוגייה הכרוכה על רקע עדתי הולכת וצוברת תאוצה.
2 גורמים שנוספו לש"ס: יצחק כדורי המקובל ובני אלבז (זמר חוזר בתשובה).
המפלגה הופכת להיות עדתית מובהקת. ולאט לאט מקבלת יותר ויותר מנדטים
1996: 10 מנדטים.
1999: 17 מנדטים (בשיטת הבחירות החדשה).
2003: 12 מנדטים (כמו לליכוד באותה שנה).
במהלך שנות ה-90 אחרי האשמות של אריה דרעי והעברות הכספים: תקום תנועה שחרטה על דיגלה רק את תחושת הקיפוח המשמעותית => המרכיב החרדי מאבד מעוצמתו והמרכיב העדתי הולך ומתחזק.
אלי ישי: מחזק ומדגיש את הפן החברתי.
אריה דרעי: "אנחנו הציונות האמיתית" משפט שהרעיד את החרדים. החרדים נעו על הציר בין א-ציונות לאנטי-ציונות.
ש"ס תמיד ישבה בקואליציה: היא ישבה עם כולם. היא שברה את כל המיתוס של העיקרון בו צריך לשבת בממשלה.
ש"ס ניזונה מעוד כח שעלה בשנות ה-90: ישראל בעלייה => מפלגה סקטוריאלית של רוסים.
מקומו של הרב שך מש"ס: היה מהפטרונים הפוליטיים של ש"ס, הלך והתנתק ממנה.
· המשמעות של כל הסיפור: הקטגוריות של חרדי, ציוני דתי וכו' => כבר לא תופסות. מפלגות חרדיות מתחילות לגעת בנושאים לאומיים.
ש"ס מעורבת בתחומים רבים הרבה יותר ממה שהיא הייתה פעם.
· טענה חדשה: פעם היה ציונות דתית-חרדים. ש"ס צימחה את המושג חרדים-לאומיים.