קום המדינה: האלטרנטיבות הפוליטיות למפא"י
- חירות: הזרוע הפוליטית של האצ"ל => ב49 14 מנדטים, ב51 8 מנדטים. למרות זאת חירות תמיד ראתה עצמה כאלטרנטיבה למפא"י. לא כמו הציוניים הכלליים (קיבלו 20 מנדטים ב51), שלא ראו עצמם כאלטרנטיבה למפא"י אלא, כמשנים סדרי עדיפויות פוליטיים.
- בבחירות לרשויות המקומיות: מפא"י והציונים הכללים קיבלו חצי חצי. שבתאי לוי, היה מהציונים הכלליים והיה ראש העיר של חיפה (האדומה, לכאורה הצפי היה שתכבש ע"י מפא"י).
- הציונים הכלליים אף פעם לא היו אלטרנטיבה פוליטית.
שני השיטות של מפאי כדי להתמודד עם האלטרנטיבה התרבותית (של הכנענים ושל הרוויזיוניסטים):
- · שמירת הסף – הוקעה של האלטרנטיבות ע"י חיזוק ה"מיין סטרים":
– אוריאל אופק: העורך הספרותי של עיתון דבר לילדים. שירת בפלמ"ח, פעיל בתנועת העבודה, גדל בבורכוב בגבעתיים (שכונה אדומה) 'שומר הסף' של ספרות הילדים בארץ.
– אוריאל אופק, בהשוואה לשרגא גפני:
– אוריאל אופק תרגם את הספרות הקאנונית: הקלברי פין, אליסה בארץ הפלאות וכו'. הוא הוגדר כשומר הסף של הספרות, אותה מן הראוי לקרוא.
– שרגא גפני (הכנענים): תרגם ספרות שאינה קאנונית.
- · אלטרנטיבה בלתי-קאנונית לספרות הבלתי-קאנונית:
– איך מתמודדים אם האינדוקטרינציה שהספרות הבלתי-קאנונית מכניסה?
– חזי לופמן: איש מפא"י, שירת בפלמ"ח, גויס כעיתונאי לייצר ספרות בלתי-קאנונית כאלטרנטיבה לספרות הבלתי קאנונית הכנענית.
– ניסיון לכתוב ספרות פופולארית, שתסחוף את לב הילדים ותוכנה יהיה בערכי תנועת העבודה.
סיפורו של אורי אבינרי ועיתונו "העולם הזה"
- יליד גרמניה שעלה בגיל 10. גדל על אידיאולוגיה לאומנית. הושפע מהכנענים. הצטרף לאצ"ל.
- בשנת 1946 כתב בכתב עת המכונה "המאבק": שיח על שלום עם התנועה הערבית כולה. הצטרף ל"שועלי שמשון": סיירת בגבעתי. בהיותו לוחם הוא כתב מכתבים לעיתון "הארץ" כיומן קרבי של לוחם בשטח. הדבר נהיה מאוד פופלארי (יצא גם כספר "בשדות פלשת" – ספר אקטואלי להיום). הספר הפך להיות מאוד מקובל ע"י הממסד, אך לא לזמן רב.
- העולם הזה (יוסד בסוף שנות ה-30, נקנה ע"י אורי אבינרי ב-1950): בסוף השירות הצבאי הוא קנה את עיתון "העולם הזה" (סוג של פנאי פלוס של שנות ה-30, סממתו הייתה "ריטמוס החיים, דופק הזמן" – אנחנו העיתון עם היד על הדופק, כל טרנד יופיע אצלינו).
- מפופלאריות לאמת: הם שינו את הסממא: "ללא מורא, וללא מושא פנים" => מהעיתון המעודכן, לעיתון שאומר את האמת.
- קצת על העיתונות בתקופה: כל העיתונות באותו הזמן הם מפלגתיים, אפילו "הארץ" נערך ע"י חבר כנסת לעתיד. מעריב פרש מידיעות בערב קום המדינה והפך סוג של שופר ממשלי. ידיעות נהיה במצב קשה.
- · "העולם הזה" – חדשני מאוד – פרובוקטיבי, קליל, צעקני:
א. חדשניים באופן הצילום. זוויות הצילום, הפנים שנקלטו בצילום וכו' אמרו אמירות פרובוקטיביות.
ב. שפה חדשה: שובר את התבנית הלשונית.
ג. שבירת טאבויים בנושאי הסיקור:
- הרכילות, החברה הגבוהה, הבוהמה נגד הממסד, השערוריות, הביקורת על השרים וכו' היו תמיד אצלם (לא היחידים, אך היו מובילים)
- נושאים חברתיים: עוני, פשע וכד'.
- שחיתויות, פרשיות מין, התאבדויות (כמעט ולא היו הגבלות, מלבד התחשבות בטענה שפרסום התאבדות גורמת להתאבדויות נוספות).
- במישור הלאומי – הטפה לדו-קיום עם ערביי ישראל והקמת מדינה פלסטינית.
- פופולארי אך צהוב: כונה ע"י העם: "העיתון". הציבור לא רצה שידעו שמכניסים את העיתון הביתה אבל בפועל היה שם את כל הדברים המעניינים.
- בפוליטי: את מי חיפשו במיוחד- אנשי מפא"י – בן גוריון, פרס, אבא חושי: בן-גוריון כמטרה מובהקת לנסות לתקוף אותו. אבא חושי (כינו שם את העיר "חושיסטאן"). חזית המאבק בממסד היה ב"עולם הזה".
- · התמודדות המרכז עם הביקורות – שומרי סף + אלטרנטיבה לבלתי-קאנוני:
– שומרי סף תרבותיים: לדוג' הצגת "זרוק אותו לכלבים": הצגה של יגאל מוסיזון, בכיכובו של יוסי בנאי, הסיפור מספר על מפא"יניק שכולם יורדים עליו ומנסים להעליל עליו עלילות אבל בסוף החברה מחבקת אותו מחדש.
– הוצאת עיתון "צהוב" מתחרה: שבועון בשם רימון.
– ב-1956 במשחק ישראל-רוסיה: 10 אלפי צופים על דלתות רמת גן, המשחק נגמר 2-1 לרוסיה.
– מצדדים בבן גוריון.
- הש"ב עוקב אחרי אבינרי: עיסוקם במרידות פנימיות גם ע"י המחלקה היהודית וגם בפחד מערביי ישראל. בשנות ה-50 החשש הוא מריגול פנימי (בעיקר מרוסיה). החשש הגדול היא שיש פעולה של רוסיה, שבאה לנגח את ישראל מבחוץ וממנת את אבינרי. ברקע: מלחמת העולם (אורי אבנרי ממוצא יקי) וכו'. הש"ב חשש מאוד מהמהלכים שאורי אבנרי עשה.
- האידיאולוגיה של בן-גוריון המוצהרת והמעשית היא ממלכתית: בן גוריון רצה לפרק את ייצוגים של השסעים (לדוג' צה"ל, רצון להכליל את תנועות הנוער, ביטול זרמי החינוך, ביטול לשכות העבודה, לא מצליח בקופות החולים ובעיתונים וכו'). בן גוריון בנה קואליציה עם כל הצדדים כשהוא באמצע.
- פגיעה בממלכתיות – שמו של הש"ב ב"עולם הזה". ראה ערך בשמירה על הממלכתיות. לדוג' מחתרת ג'למה. לדוג' הקריאה של בגין לעלות על הכנסת אחרי הסכם השילומים. יש פחד לערעור ההגמוניה.
