העבריים (הכנענים)
הרעיון הכנעני מדבר על יצירת זהות חדשה. במקום התנועות הלאומיות הם דיברו על בסיס משותף טריטוריאלי-לשוני-תרבותי. קבוצה של אנשי רוח, עיתונאים, סופרים ומתרגמים רבים שניסו להציג חלופה אידאולוגית תרבותית לציונות. גם אם מבחינה מעשית הם לא היו בעלי השפעה על הציונות הם היוו אתגר מעניין בשבילה. הדמות המרכזית של התנועה הזו היא יהונתן רטוש (שלח). הוא נולד בפולין, במשפחה דתית שעברה תהליך של חילון. לאחר שהוא מגיע לפריז הוא פוגש את א.ג. חורון ומחליף את הנטיות הציוניות הרוויזיוניסטיות שלו בחלופה האידאולוגית שחורון מלמד אותו עליה. הטענה של חורון ואחר כך של שלח היא שבציון התקיימה ארץ קדם. אומה עתיקה שהתבססה על תרבות פגנית דוברת עברית. “ברית שבטי ישראל" המוכרת גם כ"ברית דוד" הייתה התנועה המרכזית בציון. ב-1939 מגיע רטוש לארץ ומייסד את "הועד לגיבוש הנוער העברי". הוא קורא לנוער להבחין בין ארץ ישראל לבין אלו שנותרו בגולה. הוא לא מאמין כי צריך לחזק את הקשר עם יהדות הקבוצות. הקשר הטריטוריאלי חשו הרבה יותר. לרטוש חזון עברי ולא חזון יהודי. הוא מבחין בין השניים ובוחר בצד הטריטוריאלי שהוא החזון העברי. הטריטוריאליות היא הבסיס ללאומיות ולהשתייכות הלאומית. בעיני רוחו, אומה עברית עתידה להתגבש באותה ארץ. במרכז יעמדו העברים החדשים. הם מביאים את הבשורה הלאומית לאזור ומפיצים אותה בתוכו. אליהם הצטרפו קבוצות אחרות. הערבים על פי רטוש יהיו חלק מהלאום העברי. כאמור, הערבים דוברי הערבית היו צריכים להתפטר מסממני היהדות.
הרעיונות האלו נזנחו עם קום המדינה משום שהוא לא היה פופולרי בקרב האוכלוסיות בארץ. נשארו ממנו יסודות תרבותיים חשובים ביניהם הצורך להשתלב המרחב השמי. אחת הדמויות המפורסמות ביותר בהקשר של תנועת הכנענים הוא הפסל יצחק דנציגר.
דנציגר
דנציגר נולד בגרמניה ב-1916, מגיע בשנות ה-20 לארץ ועובד כפסל אברהם מלניקוב. הוא מאמץ תפיסה של אותנטיות של ערביי הארץ. לאחר מכן הוא נוסע ללונדון ולומד שם אומנות. שם הוא נחשף למגמות אותנטיות לאומיות. דנציגר פיסל את הפסל נמרוד.נמרוד הייתה דמות תנ"כית בתקופה לפני אברהם ובכך הזיהוי שלו הוא בהקשר הטריטוריאלי ולא ביהודי. הסגנון של הפסל הוא מצרי ולאו דווקא יהודי. הדמות בפסל לא נימולה. ניתן לראות ניתוק ברור ממסורות לאומיות למסורות אחרות. הפסל השפיע רבות על אנשים רבים בארץ. דנציגר היה אחד האומנים הפלסטיים של הזרם הכנעני. התפיסה הלאומית היא חשובה ביותר. בין החברים היו עמוס קינן, אהרון אמיר, עוזי אורנן ועוד. חלק מן הזיקה לשפה הביאה לכך שהם תרגמו דברים רבים, חידשו חידושים בשפה העברית.
לממסד הציוני היו דרישות ברורות מהספרות העברית ובמיוחד מהספרות הארץ ישראלית. הכנענים ראו את הדגם בצורה אחרת והייתה להם ביקורת עליו ונסיון ליצר פגמים אחרים.
לכנענים היה כתב עת בשם "א". היה זה נסיון לצאת נגד כל מני קבצי סיפורים ששיקפו את דור הפלמ"ח. הם ניסו לייצר תרבות אחרת מהתרבות של דור הפלמ"ח. הוצאת הספרים "ילקוט" נתנה במה לדור הפלמ"ח. אחד מסופרי דור הפלמ"ח היה ס. יזהר. הוא כתב מספר סיפורים. שניים מסיפוריו הם על מלחמת העצמאות והביקורת היא על תחלואות המלחמה, על פשעי מלחמה ועוד. מן הלקאה עצמית. הכנענים מאוד לא אהבו זאת. המלחמה היא ברוח אותה רומנטיקה. היא מנוף לרימומם של רגשות אחוה. ספר נוסף-”ימי ציקלג" מתאר את תחלואות המלחמה. מתואר שם עולם מרוקן, חסר ערכים, אין זיקה לנופים וכו'. הכנענים הוציאו בעיתון שלהם סתירות על דור הפלמ"ח. בחד הגליונות התפרסם סיפור מאת איתן נותב על קרב ממלחמת הקוממיות. הסיפור נקרא הקרב על מבצר וויליאמס. בסיפור בנה המחבר את ההרואיזם האמריקאי על מלחמת העצמאות. חיזוק הממלכתיות וגלי העלייה שמגיעים לארץ מרחיקים את הכנענים והציבור לא מקבל אותם. התנועה מאבדת מערכה כחלופה פוליטית אך היא משאירה אחריה כמה אלמנטים חשובים.
איתן נותב הופך בהמשך לאחד מסופרי הילדים הפופולרים ביותר בישראל. כתב בין 150 ל-200 ספרים ותרגם עוד הרבה. יש המגדירים אותו כאויב של השפה העברית ושל חינוך הנוער אך רוב האוכלוסייה צרכה את הספרים שלו. איתן נותב מצטרף בנערותו ללח"י. יש לו תפיסה לאומית ברורה, הוא מצטרף בשנות ה-40 לכנענים. הוא מאוד עברי באוריינטציה שלו. המלה יהודי לא מופיעה בספריו. הוא כתב סדרת ספרים על התנ"ך לילדים שהמלה יהודי לא מופיעה בהם בכלל. הסדרה עוסקת בהרפתקאות של ארבעה אנשים-שני שחקני הנבחרת הלאומית בכדורגל וחברותיהן. סדרה שנייה היא סיפורי התנ"כ לילד. בשני הסדרות מתוארים גיבורים עבריים בהעצמה גדולה מאוד. כחלק מההתקפה של הכנענים על דור הפלמ"ח וממשיכיו הוא מוציא סדרה בשם "הבלשים הצעירים" והיא באה כנגד סדרת חסמב"ה. באחד הספרים המצרים מנסים לסכל את חגיגות העשור של ישראל על ידי כך שהם שולחים ספינת חלל שתוריד מטאורים על ישראל. הבלשים משתלטים על ספינת החלל ומפנים אותה לקהיר. הוא כותב סדרות נוספות כמו סדרות הסטוריות על ילדים לוחמים בתקופת יהודה המכבי אך הסדרה הפופולרית מכולם הייתה דני דין. דני דין הוא ילד שהופך לרואה ובלתי נראה. הספרים מתחילים כסיפורי ילדים חסרי משמעות אך השלב מאוחר יותר הוא הופך ללוחם מרכזי בשירות הציונות. הוא לוחם בששת הימים וכו'. הסיפור האחרון בסדרה זו נכתב ב-1991. דני דין נלחם בסדאם חוסיין. הוא מגיע לבונקר שלו וגונב ממנו את האקדח שבלעדיו לא ניתן להפעיל את הנשק האטומי. לאחר מכן הוא חוזר לארץ דרך השומרון משום שהוא רוצה לראות אם הערבים רוקדים על הגגות. הוא מפזר נעצים ונוקם בהם. במקביל, הוא מציל את הילד עבדאללה. הילד עבדאללה הוא ילד משכם שנענש קשות בבגידה על ידי משפחתו משום שהוא טען שיצחק וישמעאל היו אחים. דני דין גואל אותו. בסיפור זה, טוען נוקב כי צריך לחקות שהלאומנות הדתית תסתיים בשני הצדדים והחזון של האומה העברית הגדולה יחזור.
