גיוס השירות הצבאי לגברים והשירות הלאומי לנשים –
בעיה אקוטית במיוחד העומדת במחלוקת במסגרת הדיון באופייה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית היא סוגיית גיוס בחורי הישיבות לצה"ל, לה מתנגדים בתוקף חוגי החרדים. ההסדר שהתפתח בעניין זה נשען על סעיף טכני במהותו בחוק שירות הביטחון (תשי"ט 1959), המעניק לשר את הסמכות לדחות שירות של חייבי גיוס מטעמים שונים הקשורים בהיקף כוחות הצבא או מטעמים אחרים. על סמך הוראה זו אפשר לדחות לבחורי הישיבות את הגיוס, כל עוד "תורתם אומנותם", הסדר הפוטר למעשה את רובם המכריע משירות צבאי בפועל (ומונע מהם את היכולת להשתלב בשוק העבודה עד השלמת השירות הביטחוני). הסדר זה הוא הבסיס לביקורת קשה של הציבור החילוני במדינה על הקהילה החרדית.
יש לזכור שבציבור הדתי קיימת מחלוקת בעניין זה, וכי הציונות הדתית דוגלת בגיוס במסגרת ישיבות ההסדר של מיטב בניה. גם במחנה החרדי חלו שינויים בשנים האחרונות במסגרתם יותר ויותר בחורי ישיבות מתגייסים על פי מתכונת הגיוס לנח"ל (החרדי). בהסדר זה נשמרת האוטונומיה של המחנה בתחום החינוכי-לימודי, תוך כדי מילוי חובת השירות הצבאי. גם בכל הנוגע לגיוס הבנות חלו שינויים במהלך השנים וכיום רבות מבנות הציונות-הדתית מתנדבות לשירות לאומי במסגרת האזרחית של משרד העבודה והרווחה.
