המחנה הרוויזיוניסטי – ז'בוטינסקי
- זאב ז'בוטינסקי: אחד האינטלקטואלים המרכזיים של ההגות הציונית. נולד ברוסיה ב1880. עיתונאי, מחזאי, משורר, כתב המון, מנהיג פוליטי. ראה והכיר מקומות בעולם ושלט בשפות רבות. עסק בפעילות פוליטית אקטיבית.
– שליחותו לאיטליה מטעם עיתון רוסי: שם התלהב מאוד מהתנועה האיטלקית הלאומית והשפעתה על אירופה (הושפע גם מתנועות לאומיות אחרות). באיטליה הוא בחר את שם העט: רצה "מאזניים" – הוא בחר 'אלטלנה', שפירושה נדנדת "נד-נד".
- תחילת מלחמת העולם הראשונה: ז'בוטינסקי היה ציוני בוהק.
- ההתנגדות לטרומפלדור והקמת גדוד קלעי המלך: אנשי טרומפלדור התאגדו כדי לסייע לבריטים במלחמה. ז'בוטינסקי לא יאהב את רעיון גדוד לוחמי הפרידות של טרומפלדור שהיה לדידו לא מספיק "מבצעי", לקראת סוף המלחמה ייסד גדוד יותר מבצעי.
- · אחרי המלחמה הקים את ההסתדרות הציונית הרוויזיוניסטית.
- · 1925: ייסוד תנועת הנוער בית"ר.
- המשנה הקוהרנטית של ז'בוטינסקי:
– "כל יחיד מלך": מראה שמתוך כל כתבי ז'בוטינסקי אפשר להבין שהוא ליברל.
– שלמה אבינרי: רואה ז'בוטינסקי לאומן, ובהרבה מובנים פשיסט.
– לדעת עדו, קשה להוציא תפיסה אחת יחידה מכל המוני כתביו.
- · הביקורת על חיים וייצמן.
- הדגשת הזהות האתנית: הפתרון הלאומי ליהודי אירופה תוך הדגשה של הזהות האתנית, לא כפתרון של מדינה, אלא כפתרון של צעד דרמטי ומשמעותי הרבה יותר.
- לכבוש את הארץ: דה-פקטו, הוא לא דמיין שיג ושיח עם הבריטים: הוא דמיין "200,000 אבירים פולנים נוחתים על חופי ארצינו וכובשים את הארץ".
- ההדר הז'בוטנסקאי: אנטי-תזה לסטריאוטיפ של היהודי הגלותי האירופי => יהודי זקוף קומה, בן מלכים, במחשבתו ובעשייתו. רחוק מתפיסת היהודי של מפאי: ההדר הוא לא פועל האדמה, ההדר הוא האדם שעושה את המהלך בעצמו.
- הושפע מהתנועה הלאומית הצ'כית שעסקה במצעדים והפגנת כוחניות.
- הטענה הפשיסטית בספרו 'שמשון', הרומן התנ"כי של ז'בוטינסקי => "עמים יוצקים ממלכות", "יכולת של רצון אחד לכפוף בתנועת מקל אחד את כולם כאחד". גישה הסותרת את האוריינטציה הליברלית שז'בוטינסקי קידם.
- מסורת יהודית חילונית לחלוטין: מלבוש חילוני לספר התנ"ך ברומן 'שמשון': השיא מגיע כששמשון מגיע למדבר ופוגש שם מלאכים. המלאכים נקראים עם "אל" בסופם (מיכאל, גבריאל וכו'). בספר 'שמשון' הם הסתיימו ב"דור" (מרידור, סבידור וכו'). דור היה סממן בולט של עיברות שמות דאז.
- מרד הזקנים: מטיח ביקורת קשה בדור שהוא חי בו. לכאורה, המרידות צריכות להיות של הדור הצעיר.
- הביקורת על ויצמן והפרישה מהתנועה הציונית ב29 – 1929-1933 שנים הרות גורל לתנועה הציונית:
– 1929 – חיים וייצמן נתקף ואחרי שנתיים נופל. ז'בוטינסקי נתפס ככריזמטי ומשמעותי אך הנהיג תנועה רק של 20% מהקונגרס.
– נשא נאום מאוד פוגע שבו הוא קרע את זכותו להיות בקונגרס.
– יש הטוענים שאילו לא היה עושה את הנאום חוצב הלהבות, היה כובש את ראשות הקונגרס.
– מכאן הטענה המרכזית שהיה איש הגות ולא פוליטיקאי מוכשר.
– כשרצה לחזור הפסיד ב-33 מאוחר יותר לבן-גוריון.
- "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"
- הויכוח על החד נס: דיון עם ברל כצנלסון.
- את סוף חייו הוא חי בפריז. שנות חייו האחרונות של ז'בוטינסקי לא היו בארץ, כי הבריטים גרשו אותו. כדי להשפיע פוליטית: היה עדיף לחיות בלונדון (ולהשפיע על הממשל) או לחיות פולין שם היה היסודות של הקונגרס. הוא בחר לחיות בפריז כאינטלקטואל כי זו עיר תוססת מאוד.
המחנה הרוויזיוניסטי – אישים חשובים נוספים
- אבא אחי מאיר: שקיעת המערב ומשמעויות לאומיות שנגזרות ממנו כתב ב"מפנקסו של פשיסטן", הקים את ה"סינקרקים" (אנלוגיה ליהודים שמרדו ברומי). לימים "ברית הביריונים".
- אורי צבי גרינברג: משורר בעל איכויות מדהימות, אבל נדחק הצידה ליד אלתרמן, שלונסקי, רחל וכו' שהיו בקונצנזוס הכללי. אורי צבי גרינברג הוביל תפיסה רדיקאלית יחסית לקונצנזוס ונדחק החוצה: "ארץ נכבשת בדם, ורק נכבשת בדם קודשת לעם".
- בנימינה: בתוכנית של אהוד מנור הייתה מחולקת לשניים: העלייה הראשונה עם תוספת של העלייה השנייה בערכי תנועת העבודה, לעומת הרוויזיוניסטים מצד שני.
- ההתנגדות לבריטניה.
- הרוויזיוניסטים היו היחידים שראו עצמם כאלטרנטיבה למפא"י => למרות שלא היו המפלגה השנייה בגודלה (היה להם 8 מנדטים).
