מפא"י לאחר מלחמת ששת הימים
לאחר בחירות 1961 בן גוריון מתמודד עם נסיון לקרוא תיגר של פורום הארבעה אך הדבר לא מצליח. מפא"י הציגה הגמוניה בשלטון שלא היה ניתן לערער עליה. המרכיב הנוסף והוא המעניין הוא מהי המורשת של מפא"י. המורשת של מפא"י עיצבה את החברה הישראלית בשנות ה-50 וב-60. חלק גדול מן המרד של שנות ה-70 בא כנגד הדורות המייסדים. השינויים הגדולים של שנות ה-70 נובעים מהתחושה שהדור החדש שמגיע לבחרותו בשנות ה-70 משנה את פני החברה.
אם את 20 השנים הראשונות של מדינת ישראל ניתן להבין רק דרך הפרספקטיבה של מפא"י, מכאן ואליך המערכת הפוליטית היא מורכבת הרבה יותר. מה שמגדיר את המערכת הפוליטית היא שאלה מרכזית אחת והיא עתיד השטחים. מלחמת ששת הימים ותוצאותיה היו משמעותיות ביותר בעבור מפא"י עם שינויים בשיח הציוני בעקבות המלחמה וכן עלייתה של שאלת השטחים.
חשוב לציין לגבי ר"ץ שבאופן מקרי היא מצאה את עצמה כמפלגת מחאה. מאחר והיא היחידה שהייתה רשומה לבחירות לפני המלחמה, לאחריה היא נתפסה כמפלגת המחאה האמיתית.
מחאת המרכז הליברלי: באופן עקרוני, רוב המערכות הפוליטיות בעולם כוללות או שני גושים גדולים שיושבים קרוב מאוד לנקודת הציר או משלשה גושים שונים. הגוש המרכזי הוא הגוש הליברלי. בישראל, המפלגות הליברליות מעולם לא היו במרכז. במרכז היתה מפא"י. המפלגות הליברליות בישראל היו מזוהות עם הימין. אחרי מלחמת ששת הימים כשנוצר ציר פוליטי אחד, מפא"י הייתה צריכה להגדייר את עצמה.
ברגע שממשלת ישראל מחליטה להענות בחיוב להצעותיו של רוג'רס, ובגין מפיל את הממשלה. מובן כי יש שני צדדים. מהרגע הזה אנחנו מתחילים לראות מגמה שחוזרת כל מערכת בחירות והיא של מפלגה המציבה את עצמה באמצע ואומרת כי היא הפשרה בין הימין ושמאל. המפלגה הראשונה המשמעותית שקמה הייתה ד"ש. ד"ש ביטאה מיאוס של דור חדש בחברה הישראלית במערכת הערכים שביטאה מפא"י. אנחנו רואים קבוצה שלמה של אנשים שבאו מתוך האוכלוסייה שהצביעה באופן כללי עם מפא"י שלא בהכרח חיה את אורח החיים שבן גוריון ניסה להתוות.
הדבר כואב במיוחד בכל מה שקשור למדיניות הרווחה של ישראל. בישראל הדבר מוצא את ביטויו בתחושות מיאוס קשות של המרכז בחברה הישראלית כלפי אחד הגופים המשפיעים ביותר בישראל והיא ההסתדרות. אם ההסתדרות היה אחד הגופים החשובים ביותר בחברה הישראלית עם הקמתה, ההסתדרות של שנות ה-70 נתפס כגוף ישן שרק בולם את המשק ולא מקדם אותו.
קריאות תיגר על ההסתדרות, גם בתוכה, נתפסו בציבור הישראלי כנפילה של ההסתדרות. על רקע זה, אנשים שההסתדרות וערכיה זרים להם יוצרים אנטגוניזם נגד מפא"י. חלק נוסף מהתחושות הקשות שנוצרו בציבור הגיעו מהתייחסויות שונות לאופן בו מתנהלת מפא"י. מפא"י נוהלה על ידי ועדה מסדרת. גוף קטן שהיה בוחר את חברי הכנסת. המפלגה לא הייתה דמוקרטית באופן בו היא התנהלה ביום יום שלה. העדר הדמוקרטיות בה בא לידי ביטוי כאשר צעירים חוזרים מלימודיהם בדרום אמריקה ורואים מה קרה בארה"ב. התחושה כי רוח חדשה ודמוקרטית נמצאת בחברה האמריקאית. על רקע זה מקים אמנון רובינשטיין את תנועת שינוי. תנועה זו לא נקלטה בצורה טובה בחברה ולא הצליחה להתרומם.
