התפיסה של ספנסר ידועה כ"דרוויניזם חברתי" (למרות שיצר אותה לפני דרווין), ואין לה קשר עם עמדה פוליטית מסוימת. האבולוציה הייתה אופנה אינטלקטואלית, כמו היום אינטרנט. העולם כולו אינו סטאטי, אלא דינאמי. הוא מתפתח על פי חוקי האבולוציה. החוק העיקרי שלה מנוסח בצורה מסורבלת, אבל מתייחס לרעיון פשוט. כל דבר מתפתח ממסה הומוגנית לא מאורגנת למערכת הטרוגנית מאורגנת. התאים של האורגניזמים הפשוטים ביותר יוצרים ביחד איזושהי מסה, אבל הם הומוגניים, ומבצעים את כל התפקידים הדרושים. באורגניזמים מפותחים יותר רואים חלוקת תפקידים. גוף כמערכת הטרוגנית. אם נחתוך גוף כזה הוא ימות. ככל שהגוף יותר מורכב התלות בין איבריו גוברת. ככל שהמערכת מורכבת יותר, כך היא נמצאת בשלב גבוה יותר בתהליך האבולוציה. ספנסר לא חשב שהחברה היא אורגניזם של ממש, אלא מטאפורה טובה. תודעה חברתית, למשל, לא מרוכזת בנקודה אחת. ליחידים בחברה יש ערך בפני עצמו. אמנם החברה היא אורגניזם כי היא עוברת תהליך של אבולוציה, אבל המטרה שלה היא לספק אושר לכל המרכיבים שלה. הגישה הפונקציונאלית נבעה מזה. ספנסר האמין בקיום של חוקים מדעיים להתפתחות היסטורית, אשר קובעים שהיא מתרחשת באמצעות מאבק הישרדות. החברות צריכות להתרגל לחיים חדשים, ומי שמצליח שורד. מספר שלבים, שתואמים את עיקרון האבולוציה. מתחיל ממסה הומוגנית, חברות פרימיטיביות קטנות ללא חלוקת עבודה. עם הזמן, האוכלוסייה גדל ונוצרת צפיפות, וקהילות שונות רבות על טריטוריה. החברות שלא משתנות נכבשות ונעלמות. אלו המסגלות עצמן למלחמה, מתחזקות. החברה המלחמתית מכניסה אלמנט ראשון של ארגון פוליטי ודיפרנסיאציה. המנהיגים מרכזים עם הזמן את כל העוצמה הפוליטית בידיהם, וכך נוצר משטר אוטוקראטי בין השליטים לנשלטים. החברות זקוקות למשטר אוטוקרטי, כי הדרך לשרוד ולהתחזק היא לארגן את החברה באמצעות משמעת ודיכוי. עם הזמן, החברות הלוחמניות גדלות ומתייצבות, ומפסיקות לנהל מלחמה כל הזמן. מתחילות להשקיע בטכנולוגיה ואומנויות, ודווקא לחברות שמצליחות להפטר מהאופי הלוחמני שורדות. נוצרת חברה חדשה, היצרנית. החברה מאופיינת לא רק בייצור, שיכול להיות גם בחברה הלוחמנית, אלא בחייה. המטרה אינה אחת – הניצחון, אלא מטרות שונות. החברה הופכת ליותר ויותר הטרוגנית.
לפי ספנסר בשלב מסוים החברה הלוחמנית כבר לא מסוגלת לשרוד בין חברות שונות. החברה היצרנית מבוססת על עיקרון של חלוקת עבודה וגיוון בין בני אדם, ושמה יותר דגש על חירויות הפרט מאשר על משמעת של הכלל. ארגון שונה – החברות הלוחמניות היו מבוססות על כוח, אבל המבנה ההירארכי כבר לא יעיל בחברה היצרנית המפותחת. הדרך היעילה ביותר לארגן את החברה היא באמצעות שיתוף פעולה וולונטארי. ההירארכיה נשברת ונוצרת ניידות חברתית. מטרתו של השלטון הזה היא רק לשמור על הצדק, ולהגן במקרה של הגנה מבחוץ. ספנסר התנגד לאימפראליזם, כי ראה בו שריד של תקופה לוחמנית. החברה הזו לא משלימה את ההתפתחות האבולוציונית, שמטרתה פיתוח תכונות שיבטיחו שימור של המין האנושי, ויצירת צורת חיים שתביא את מירב ההנאה. לדעתו החברה היצרנית לא יכולה להשיג את הדברים האלה באופן מוחלט, כי היא לא יכולה להבטיח את החופש של החברה האנושית כי אנשים עדיין נהרגים במלחמות. עדיין זקוקה לשלטון של חוק וסדר, כי אנשים עדיין אנוכיים, ויש צורך בכפייה. אך כל עוד הכפייה קיימת, האבולוציה לא הושלמה. רק החיים שאין בהם כפייה יכולים להיות חיי הנאה מלאים. האבולוציה תושלם עם…
החברה האתית. בה לפי ספנסר כולם יתנהגו על פי כללי הצדק וכבוד לזולת. חברה אלטרואיסטית. לא יהיה צורך בשלטון פוליטי, מלחמות וכו'. דמיון למרקס, שגם חזה אוטופיה חסרת מדינה, רק שמרקס רצה משהו קומוניסטי וספנסר ליבראלי.
ספנסר חשב שהחברה האלטרואיסטית נגזרת מחוקי האבולוציה. בנת'אם חשב שהאדם קבוע, אבל ספנסר חשב שהוא משתנה במהלך ההיסט', ויש דברים שונים שמספקים לו הנאה. ככל שההיסט' מתקדמת, כך נהיים בני האדם יותר מוסריים.
אי אפשר לבנות שוק חופשי. בן אדם לא מרגיש את הקשר הזה, אז מדוע שהוא יתנהג באופן מוסרי? יש כאן מתח בין התועלת החברתית לטווח הארוך, לבין האינטרס המיידי של אדם ספציפי. לנו יש אינטרס לטווח ארוך של חיים בריאים, אבל ההנאה המיידית שלנו זה להשתכר. המתח הזה בין הנאות מיידיות ולטווח הארוך הולך ופוחת עם האבולוציה החברתית, שמרגילה את האדם למשמעת. בתחילת האבולוציה החברתית בני-אדם אינם מפותחים מספיק כדי להבין את זה. לכן יש צורך בכפייה של הדעות המוסריות, אך עם הזמן הן הופכות להרגל, לאינסטינקט. בחישוב הסופי הנורמות תורמות לקדמה החברתית. ברגע שהיא הופכת לאינסטינקט, היא גם הופכת להנאה, כי אדם שפועל על פי הטבע שלו נהנה. כשבני-אדם ייהנו להיות צודקים, הם גם יריבו על הצדק של אחרים.
כפייה רוחנית באמצעות הדת, עד השלב שבני-אדם מפנימים. תהליך דומה קורה לבני-אדם כלפי עצמם – לאט-לאט הם מתרגלים להגביל את עצמם. מי שאוהב להשתכר עלול למצוא את עצמו בלי עבודה, ולכן חיי חופש מחנכים בני-אדם למשמעת עצמית.
לדעת ספנסר יש גבול שבו האלטרואיזם מפסיק להיות מהנה. בן אדם שנותן את כל רכושו לאחרים, יסבול. אבל בחברה המושלמת האלטרואיזם כן יהיה מהנה – הוא לא ידרוש יותר מדי, כי זו תהיה חברה משגשגת. עיקר האלטרואיזם יתבטא בפעילות למען צדק כללי, ומתנות קטנות לזולת. אנשים מעטים יהיו זקוקים לסעד – נפגעי תאונות וחולים – אך הם לא יהיו נטל על החברה. הוא לא חשב כמו בנת'אם שבני אדם מחשבים את התועלת שלהם, אלא שזה משהו טבעי.
בסופו של דבר, לדעת ספנסר החברה שמבוססת על עיקרון של חופש שווה, תיצור את התנאים הטובים ביותר למקסימום של הנאה. ספנסר היה האיש הטיפוסי של המאה ה-19, שהאמין בקדמה. בעשורים האחרונים של חייו תפסה אותו תחושה פסימית יותר. ההתפתחות החברתית לא תמיד לינארית. החברה היצרנית עלולה לחזור להיות לוחמנית. ההתערבות של הממשל בכלכלה באותן השנים הדאיגה אותו. עוד שלב בהתפתחות הביורוקרטיה, והגברת המגמות הלוחמניות בחברה. אחד הגורמים היה לחץ מלמטה, כתוצאה מהרחבת זכות הבחירה. ספנסר תמך בזכות הבחירה הכללית, אבל התחיל לחשוב שעלול להיווצר ניגוד בין זה לבין מדיניות ליבראלית. אנשים דורשים יותר מדי התערבות של המדינה. גם בקשר להלאמת הקרקע הוא הפך יותר זהיר – בתנאים האלה ההלאמה עלולה לעזור לרעיונות סוציאליסטים. השינוי בתפיסותיו זה בעצם ההפך ממה שעבר על מיל.
