הגל – דיאלקטיקה

הגל – דיאלקטיקה – Aufhebug

כיצד הטיעון ההגליאני מתקדם? – מנוע השינוי שמעביר אותנו ממקום למקום הוא ה Aufhebung, השימה לעל.

לפי הגל אנחנו מתחילים עם עמדה מסוימת, אך מרגישים איתה שלא בנח בשלב מסוים, שהיא לא מתארת אותנו לחלוטין. העמדה מתפרקת מתוך עצמה, מתוך חקירה עצמית. אנחנו דוחים את הישנה ומאמצים עמדה אחרת. עמדה חדשה נולדת מתוך הרס של עמדה ישנה ומשמרת חלקים ממנה. בשלב מסוים אנחנו מבינים שיש הרבה נקודות דמיון בין הישנה והחדשה ומכאן מסיקים שהדחייה של העמדה הישנה לא הייתה דחייה מוחלטת. מהתהליך אנחנו יכולים ללמוד מה התבונה תפסה כלא מספיק לתיאורה העצמי וללמוד על התבונה עצמה.

לפי הגל זה גם האופן שבו התבונה/רציונליות עושה את מהלכיה. היא משמרת חלק מהתיאורים הקודמים כחלק ממנה, הניתוק הוא לא ניתוק מוחלט.

הדחייה הלא מוחלטת הזו נקראת Aufhebug, בתרגומו של ירמיהו יובל: שימה- לעל.

ניתן לראות שלוש פנים לשימה לעל:

שלילה – בקבלת העמדה החדשה, אנו שוללים את העמדה הישנה.
שימור – למרות השלילה, העמדה החדשה משמרת אלמנטים מסוימים מהעמדה הישנה.
העלאה – בתהליך השימה לעל, הדבר שאנו מתבוננים עליו עולה מרמה נמוכה של הבנה או קיום לרמה גבוהה יותר.

דוגמא: שימה לעל בפרק ודאות החושים

כפי שהגל מדגים בסעיפים 96, 98 ו- 108 של פנומנולוגיה של הרוח: כל יום בשעה 22:00 אומרים ש"עכשיו זה (is) לילה". אך, לאחר כמה שעות הלילה נגמר ואומרים ש"עכשיו זה יום" כלומר ש "עכשיו זה לא-לילה" וחוזר חלילה. שוב ושוב "עכשיו" הופך לשלילה של עצמו, ממשהו שקיים (is) למשהו שלא קיים (is not). עם זאת, משהו מה"עכשיו" נשמר כשהוא הופך מלילה ליום, ה"עכשיו" לא מפסיק להתקיים כשהשמש עולה. כלומר, ה"עכשיו" משמר את עצמו כשלילה. כתוצאה מהתהליך הזה אנו מבינים את ה"עכשיו" ברמה גבוהה יותר ורואים שהוא שונה ממה שחשבנו שהוא בהתחלה – ה"עכשיו" מתעלה מעל מה שהיה קודם והופך להיות אוניברסלי. לא עוד אובייקט מיידי, אלא אוניברסלי ומתווך ע"י שלילה. כעת ה"עכשיו" מובן כ "any now" – ולכן גם ברגע האחד, ב"עכשיו" החדש שיבוא, נבין את התוכן המבוטא ב"עכשיו" כמבטא את מה שמשותף לזרימה הזמנית כולה.

דוגמא: שימה לעל בפרק אדון ועבד

גם באדון ועבד של הגל אנו רואים את המהלך שעמדה ממצה את עצמה וממנה צומחת העמדה הבאה, דרך מהלך ביקורתי. למשל: בשלב מסוים סברנו שהאדון ניצח אבל התברר שהוא הפסיד.