קאנט- ביקורת התבונה הטהורה: ההקדמה למהדורה השנייה – המקום ההיסטורי של המטאפיזיקה כמדע
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
כאן פותח קאנט בנקודת-מבט היסטורית. המדעים הקשים הינם לוגיקה, מתמטיקה ופיסיקה… והוא מבקש להתחקות אחר תולדותיהם ולסמן את השלב בו נעשו כל אחת מן השיטות הללו לשיטה חמורה ומוצקה אשר אין אפשרות להפר בה את יסודותיה. באשר ללוגיקה- לא ניתן לדעת מתי אירע הדבר. באשר למתמטיקה- מאז אוקלידס. באשר לפיסיקה- מאז ניוטון, גליליאו ושות' שהולידו (או: הביאו לשלב המשמעותי) את המדע האמפירי. ואולם, שואל קאנט, מדוע לא אירע תהליך דומה למטאפיסיקה?
קאנט מציין שלכל המדעים (לוגיקה, גיאומטריה, מתימטיקה) יש עיקרון מנחה, אך למטאפיזיקה אין עיקרון שכזה. מטרתו של קאנט היא למצוא את העיקרון המנחה ובכך המטאפיזיקה תוכל להפוך להיות מדע ככל המדעים.
כיצד ימצא קאנט את העיקרון המנחה?
גילוי העקרונות מחייב שינוי של נקודת-המבט בהתאם למהפכה הקופרניקאית.
לטענתו, ברגע שאדם מבקש לדעת משהו שמחוצה לו- מרגע שהוא מתחיל בתיאור הוא מכניס את עצמו אל התיאור, רואה אותו ומדבר עליו במושגיו. המטאפיסיקה שלפני קאנט מבקשת לבטל את ההתניה; לרסק את החיץ, הנוצר לדעתו של קאנט בו ברגע שההכרה מתחילה את פעולתה. ביטול זה בלתי-אפשרי לדעתו של קאנט, שכן ההכרה ממש יוצרת את החיץ הזה.
לטענת קאנט צריך להתחיל הפוך: אני (הסובייקט) מתנה את האובייקט ולא (!) הוא אותי. לכן, עליי להכיר קודם-כל את עצמי כמכיר (כמחוקק לגבי הטבע וכו' כיוצא בו: האדם מחוקק מהו החומר העומד מולו), ורק אחר כך ולהכיר את האובייקט שאני מתנה. אם נסכים להיפוך זה, נוכל להגיע אל החוקים הבסיסיים והנצחיים של המחשבה.
ההיפוך התפיסתי שקאנט מציע מקביל לדעתו להיפוך הקופרניקאי של יחסי שמש-ארץ: מי סובב את מי.
מדוע לדעת קאנט תהליך ניסוח העקרונות של המדעים האחרים הגיע היסטורית לפני מציאת העיקרון של המטאפיזיקה? קאנט חי בתקופת הנאורות, שבה הייתה תחושה שהנה סיימנו לפתור את כל חידות העולם. מעין תחושה של התבגרות שמתוכה אנו יודעים מה אנחנו יכולים לדעת. תהליך ההתבגרות היה יכול לבוא רק אחרי התהליך ההסטורי של גיבוש עקרונות המדעים האחרים, הקשיים והכשלונות שלו.
