ברקלי
ברקלי ממשיך פן באימפרציזם (עמדה שמציגה בקורת על מושגים פילוסופיים שנקבעו עד אז).
2קיימות מוטיבציות בעמדה האמפריציסטית, שפועלות בכיוונים שונים:
1) (לוק מבטא באגרת אל הקורא) – הפילוספיה היא שפחת המדע. מגרש המשחקים של הפלוסופיה מתוחם ע"י המדע והמדע קובע את מה שהפלוסופיה יכולה לדון בו.
2) הרצון לקבוע תורת ידיעה על בסיס ההתנסות החושית.
ההבחנה בין הצמדות למדע להצמדות לנתונים חושיים חותכת את האמפריציסטים כל הזמן, ומאפיינת זרמים אמפריציסטיים שונים.
בייקון למשל הלך לכיוון אמפריציסטי שמתבסס על ניסויים.
אצל ברקלי האמפריציזם היא נקודת מבט שמאפשרת ביקורת על התורה המדעית – הוא מנסה לבנות תורת ידיעה שמתבססת על נתוני החושים בלבד. הוא מנסה ליצור נקודת מבט עצמאית על העולם מעבר למה שהמדע נותן. המהלך של ברקלי הוא רדיקלי יותר ומבטל את המושגים של איכויות ומשניות ומבטל את הקונספציה הקיימת ביסוד המדע לפיה יש חומר שאינו תלוי ביש מנטלי.
מבוא
ברקלי הוא הלוסוף הראשון שמבין את החשיבות של משמעות השפה. על מנת שנוכל לומר משהו, אנחנו צריכים לשאול – למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את אותו דבר מסויים. ברקלי מבקש להבין את המובן של משפטים מסויימים ומה שאפשר להסיק מכך על הידיעה שלנו. לכן, יעלו שני דברים:
תשאל השאל האם יש לנו תהליך מנטלי שבו אנחנו יכולים להפשיט דברים ומכאן שמוצדק לחשוב שיש לנו מושגים מופשטים. המהלך השני יהיה לשאול – למה אני מתכוון כשאני אומר משהו.
הליך מנטלי של הפשטה: כמה סוגים:
- סוג ההפשטה הוא הפרדה. ההפרדה מתרחשת במחשבה. ברקלי תוקף טיעון שמשותף להרבה פילוסופים – שכאשר אני יכול לחשוב על משהו בנפרד מדברים אחרים, אזי הוא באמת מופרד מדברים אחרים. אלה טוענים שגם אם אני רואה כתום רק על חפצים, יכול להיות שיש מושג של כתום שהוא נפרד מהחפצים הללו. ברקלי תוקף את האפשרות להליך מנטלי כזה של הפשטה באמצעות הפרדה.
- סוג הפשטה באמצעות הכללה – ברקלי יוצא נגד המשגה באמצעות הכללה, משום שלא ניתן לקובע מושג כזה שהוא קיבוץ של תכונות סותרות שאינן מתיישבות אחת עם השניה. כך למשל, ברקלי יצא נגד הקוניונקציה (and) הלא הגיונית שאנחנו יוצרים מכל המשולשים השונים שאנחנו רואים, וכביכול סוכמים אותם למשולש אחד שכולל את כולם. [במאה ה-20, הפילוסופף seders מבקר את ברקלי על הקוניונקציה שהוא מניח שאנחנו עושים ולא על הדיסיונקציה שבעצם נעשית – or). ברקלי מצטרף פה לאסכולה נומינליסטית – אין ישים אוניברסליים: כל ישים הם פרטניים ומיוחדים.
- סוג הפשטה של מיקוד תשומת לב רק בתכונות משותפות – אותה ביקורת כמו על הפשטה באמצעות הכללה.
ברקלי פונה אל הקורא, ואומר לו להתנסות בהמשגה הזו שברקלי מדבר עליה.
הביקורת בסופו של דבר היא ההקבלה שעושים בין המשגה בשפה לבין השלכה של זה על מטאפיזיקה שקייממת בעולם. אם המשגנו מושגים מסויימים, אין לטעון כי אלה קיימים באמת במציאות.
"היות הוא היות נתפס"
יש לנו תחושות מצד אחד ויש תופס מהצד השני. אתה רוח שתופסת דברים – הדבר היחידי שיכול לתפוס דברים הוא רוח. יש הבחנה, דיכוטומיה, בין הרוחות התופסות לבין הדברים הנתפסים. אי אפשר להתייחס אל הנפש / רוח כדבר נתפס כפי שהכסא או התפוח נתפסים. היש התופס שונה מהיש הנתפס.
ברקלי מסביר את ה"יש" כמשהו שבהכרח נתפס. כל דבר שיש: או שתפסתי אותו או שאילו הייתי לידו הייתי תופס אותו.
ע' 14 סעיף 5 – "אולם אפשרות זו של המציאות הממשית או התפיסה היא היא הגבול לכח ההשגה או הדמיון שלי".
בקורת על איכויות ראשוניות ומשניות (חשוב למבחן!!!!)
סעיף 8. ביקורת הדומות – מושגים יכולים דומים ובקשר סיבתי אך ורק למושגים אחרים.
סעיף 9. לא יכולות להתקיים בעצם תכונות שקיימות רק ברוח. לא ניתן לדבר על חומר כעצם בלתי תלוי: כל עצם, תכונותיו תלוית אך ורק במי שתופס אותן.
מושג החומר מייתר את הצורך להשתמש במושג האל בפעילות המדעית עצמה. כעצם חומרי הוא בלתי תלוי בשום דבר. אפשר לדון עליו באופן בלתי תלוי. ברקלי חשב שהדבר מוביל לאתאיזם, ולכן ניסה לעקור את הספקנות באל ע"י ביטול מושג הישים הבלתי תלויים.
