פרנסיס בייקון
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
פרנסיס בייקון (1561-1626), אנגלי. התעסק כל חייו בפוליטיקה. ב-5 השנים האחרונות לחייו, לאחר שהודח מפוליטיקה, הוא כתב את חזונו לגבי המדע החדש. שם הספר מתוכו נקרא: Novum Organon. פרט לכך כתב בייקון ספרים רבים הכוללים את חזונו לגבי המדע החדש. כמו כן הוא כתב ספר פרוזה בדיוני, "אטלנטיס החדשה", שמתאר חיים מדעיים מושלמים.
"אפוריזמים (=מכתמים, אמירות קצרות) על מצבם העגום של מדעי הטבע והסיבות לכך". ראשית, מדובר בחידוש של בייקון בצורת הכתיבה, לעומת שיטות שקדמו לו, כדוגמת השיטה הסכולסטית שהציגה טיעון, ותגובות לערעורים אפשריים עליו. שיטת הכתיבה של האפוריזמים נובעת מרצונו לא לקבוע תכנים אלא רק לתת לנו כיוון להגיע לאמת.
בייקון: אפוריזמים בדבר פירוש הטבע וממלכת האדם
סעיף א – בייקון טוען שהטבע, אותו אנחנו בוחנים, מגביל אותנו. המחשבה והעובדות שאפשר להשיג הינם מוגבלים.
סעיף ב – מקומם של האמצעים הטכנולוגיים בפיתוח תוצאות נוספות של מחקר. צריך לאמץ ולפתח דברים חדשים שירחיבו את יכולתנו לצפות בטבע.
סעיף ז + ח – הרעה החולה במדעים היא שלא מגלים דברים חדשים. אנשים עסוקים בסידור ומיון מחדש של תכנים ישנים. הפרוצדורה במדע צריכה להיות ייצור עובדות חדשות לצורך הרחבת ההכרה שלנו את הטבע. נכון לדעת בייקון להתחיל מהנסיון, אבל יש לחפש דברים מעבר לכך ולא להסתפק בנסיון. אם נדע ליצור פרוצדורה נכונה לגילוי אזי העובדות המדעיות שנגלה לא יהיו פרי המקרה בלבד.
סעיפים ט – י"ד – 2 דרכים לשכילה: דדוקציה (אריסטוטלית) מול אינדוקציה. אצל אריסטו ההכרח מצוי במושג האמצעי ((mean. דדוקציה רק נותנת לנו מבנה של טיעון תקף, אבל אינה מוכיחה את אמיתותן של ההנחות. לא ניתן לברר באמצעותן את אמיתות ההנחות. אריסטו לוקח מושגים יומיומיים והופך אותם להיקשים מדעיים. הוא בעצם, לדעת בייקון, אריסטו לוקח דברים אינטואיטיביים והופך אותם למושגים בסיסיים על העולם (דוגמא טובה לכך – מושג המקום שהוא אינטואיטיבי אבל לפי קיבל משמעות לא מדוייקת אצל אריסטו, כפי שראינו אצל פיקו דלה מירנדולה). בייקון טוען שהמושגים שמשמשים בדדוקציה הם מעורערים ולכן אינה הכרחית. האינדוקציה מחליפה את ההכרחיות בהסתברות – אנחנו מחפשים סבירות גבוהה ולא הכרחיות (שכאמור, במקרה של דדוקציה לא נותנת דבר ומעולם לא נוכל להגיע אליה) – תמיד צריך להשאיר מקום להפרכה.
דמויות השווא ((idols
מטרת הקטע של בייקון היא להציג את הצורך להפטר מדעות קדומות כשניגשים לחקר מדעי.
לפי בייקון המבנה התפיסתי שלנו עשוי להיות שגוי, ולהוביל אותנו להאמין ב"דמויות-שווא שבט" (דוגמא: אופן תפיסת כדור הארץ ותנועת הכוכבים). התפיסה שלנו מושפעת מאיתנו והאינפורמציה שנתפסת על ידינו קשורה למי שאנחנו.
המציאות והסביבה (הנסיבות) שבהם אנחנו חיים מובילים אותנו להאמין ב"דמויות שווא מערה".
השפה שאנחנו וסביבתנו משתמשים בה, שאיננה מדוייקת, מובילים אותנו להאמין ב"דמויות שווא השק".
תפיסות פילוסופיות קודמות מובילות אותנו להאמין ב"דמויות שווא תאטרון".
לאור כל דמויות השווא שאנחנו מתפתים להאמין באים, קורא בייקון לגשת לעולם כמו שהוא ולחוק מהתחלה באמצעות החושים ובאמצעות מכשירים.
שיטת האינדוקציה החדשה (קטע 164, ע' 213):
ההתנסות היומיומית שלנו בעולם אינה מסודרת ומודרכת לצרכי מחקר מדעי. לדעת בייקון, הנסיון שלנו צריך להיות מודרך – ולעבור למצב של ניסוי ((experiment vs. experience. צריך לעבור לשיטתיות (המתואר גם בספרו "אטלנטיס החדשה"). צריך לזכור שבייקון לא ניחן בגישה פסימית – הוא באמת מאמין שנצליח לגשר על הפערים שלנו ובאמצעות אמצעים מתוחכמים יותר ושיטה מסודרת נוכל להבין את הטבע ולחזות אותו.
האינדוקציה המנייתית enumerative נדחית, משום שהיא תמיד חשופה להפרכה ומכיוון שלעולם לא נוכל לקבוע מתי מספר המקרים מספיק. בשיטה של מנייה שלילית, אותה מציע בייקון, אנחנו נמצא הרבה הפרכות ועובדות שגויות, ומתוך אלימיציה נגיע לאמת. בשיטה זו ניקח הרבה מקרים שונים בעלי תכונה דומה, וכדי להבין מה הגורם לתכונה הדומה נפסול אופציות שאינן קיימות בחלק מהמקרים. נחפש את הפקטור החוזר תמיד בכל המקרים.
