ג'ורג' – ברקלי
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
הפילוסופיה של ברקלי מורכבת מ-2 חלקים:
1) החלק היותר ביקורתי – בו ברקלי מבקר את העמדות של לוק. כך למשל הוא מבקר את האפשרות של להוכיח עולם חומרי חיצוני בלתי תלוי ואת האפשרות להכיר בחומר בכלל.
2) העמדה הפילוסופית החיובית – המדברת על עולם המורכב מאל, נשמות ותפיסות. זהו עולם ללא חומר.
מבחינתו החלק הביקורתי הוא נקודת מוצא למצוא עמדה פילוסופית. בהמשך נראה כי קיים פער בין השניים (בדומה ללוק, אך סביב נושאים אחרים).
ברקלי (1685-1753) . נולד באירלנד למשפחה אנגליקנית (מיעוט קטן). הוא למד בדבלין והוציא ב-1709 ספר על תורת הראיה "מסה לקראת תורה חדשה של ראיה". ב-1710 הוא פרסם את "עקרוני הדעת של האדם". בשלב מסויים הוא נסע לארה"ב וחזר ב-1734 לאנגליה, שם הוא מונה לבישוף.
הפילוסופיה של ברקלי
1) עמדה אמפריציסטית – מדובר על תפיסות או מושגים). בהקשר זה ברקלי מניח את התופס (שממשיג את המושג) אבל אין מדובר במטאפיזיקה שלמה.
2) ביקורת על לוק מתוך נקודת המוצא האמפריציסטית.
3) אידיאליזם – הסיסמה שלו היא "להיות משמעו להיות נתפס".
4) מטאפיזיקה הכוללת אל ונשמות.
נקודת הממוצא שלו היא שיש תפיסות חושיות ושתפיסות ניתן להבין רק ביחס למי שתופס אותן. כדי להבין את עמדתו יש לחזור ללוק ולבנות את עמדתו ביחס אליה. לוק טוען לגבי מושגים או תפיסות כי מושג נגרם סיבתית ע"י הדבר ובמקרים רבים הוא דומה לו.
ברקלי מערער על 2 ההיבטים של תורה זו: על הסיבתיות ועל הדמיון בין המושג לדבר.
הוא מערער על כך שמושג יכול להיות דומה לאובייקט או למושא חומרי (למה מושג של כסא דומה לכסא) בכל מקרה ניתן לומר בפירוש שהצורה בפועל היא תלת מימדית ואילו המושג אינו תלת מימדי. באופן כללי ברקלי טוען שמושג יותר דומה למושג אחר מאשר לדבר אותו הוא מתאר. דימוי יותר דומה במאפייניו לדימויי אחר. לכן קשה לומר באיזה מובן בכלל יש דומות בין מושג לדבר.
לא ברור שבאיכויות ראשוניות יש דומות יותר גדולה מאיכויות משניות. הדומה בין האובייקט החומרי ובין המושג.
נקודה שניה שמועלית לגבי מושגים היא האפשרות של הרעיון של מושג מופשט. הרעיון הוא פשוט אך אלגנטי: הוא אומר שאם אנחנו חושבים על מושגים כמוחשיים (כדימויים) אז אין בעצם יכולת של מושג מופשט – כמובן בהנתן שמושג הוא סוג של דימוי. אם מושג הוא סוג של דימוי אז הדימוי צריך להיות תמיד דימוי ספציפי ואין לי מושג כללי. דוגמא: מושג של משולש. אם מושג הוא בראש ובראשונה דימוי, אני לא יכול ליצור לי מושג מופשט של משולש כי כל דימוי יהיה דימוי מסויים של משולש מסויים. כל אידיאה של משולש תהיה אידיאה של משולש ספיציפי. מכאן שאין מושגים מופשטים.
לאור שתי הבעיות של דומות והפשטה איך אנחנו יכולים מנקודת מוצא של תפיסות פרטיות ספציפיות להגיע לעמדה שקיים עולם חיצוני / חומרי שאינו תלוי בתפיסתנו?
לוק אומר שאנחנו יוצרים עולם חיצוני באמצעות הפשטה – יש משהו מעבר לי (חומר ועולם חיצוני) שנבנה באמצעות הפשטה מהמושגים הספציפיים שלי. היות ואין לנו מושג מופשט כזה ואין לנו אפשרות ליצור אותו, לכן אין אנו יכולים לבסס תוך המושגים שיש לנו את קיומו של עולם חיצוני שאינו תלוי בנו.
ישנו טיעון אחר שמופיע בדיאלוגים שכתב ברקלי בין הילאס לפילונוס, והרעיון הוא שאנחנו לא יכולים לחשוב על מושג של משהו שאותו אנחנו לא יכולים לתפוס. כלומר, אם אנחנו תופסים את הדבר, אז סימן שתפסנו משהו שקיים – אם לא תפסנו משהו אז לא נוכל לומר שהוא קיים. אם נקודת המוצא הפילוסופית שלנו היא תפיסות בלבד, אז בעצם אין שום דבר שהוא מעבר לתפיסות ("להיות משמעו להיות נתפס").
ישנו טיעון נוסף (סעיף 20, ע' 30) – זו גרסא אחרת לטיעון של דקארט: איכותית המושגים שיש לי לא חייבים להיות תלויים בעולם חיצוני. נניח שיש למישהו את אותן תפיסות שיש לי אבל בסופו של דבר זה לא נגרם ע"י היותו במצב שלי (נניח משתילים לתוכו מושגים אלו. אי אפשר לפסול אפשרות זו) – אז אין לנו מתוך התפיסות שלנו נימוק לקבל עולם חיצוני מחוץ לתפיסות שלנו. ברקלי, בניגוד לדקארט עוצר כאן ולא מחפש עולם חומרי חיצוני – הוא מסתפק במציאות אידיאליסטית ללא חומר.
תשומת לב לנקודה חשובה – קיימת קפיצה מסויימת בטיעון של ברקלי. צריך לעשות אבחנה בין עמדה שהיא ספקנית לגבי קיום עולם חיצוני (זה לא מה שטוען ברקלי) לבין העמדה האידיאליסטית החיובית של ברקלי לפיה אכן אין עולם חומרי חיצוני. קיימת קפיצה בין אי היכולת להצדיק עולם חומרי לבין המסקנה שאין עולם כזה. ברקלי מסביר למה קשה לקבל עולם חיצוני, אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לקבל את התובנה שאין באמת חומר.
הרעיון האידיאליסטי שלו נבנה מתוך מערכת הנמקות:
למרות שאין לנו נימוקים טובים לקבל עולם חיצוני בלתי תלוי בתפיסות שלנו, אנחנו עדיין תופסים משהו (למשל ההבחנה בין פנים לחוץ – בין מושגים ותפיסות הנוצרת אצלי ובין תפיסות ומושגים שמקורם מחוץ לי). ההבחנה הזו נעשית על סמך דבר כלשהו, מהו?
ברקלי מנסה להסביר את הפער בין תמונת העולם הימיומית שכוללת עולם חיצוני בלתי תלוי לבין תמונה פילוסופית שעולה מתוך הדיון שלו. ההסבר הפילוסופי שהוא רוצה ללכת אליו הוא שימוש במושג האל כמי שבסופו של דבר כל הדימויים נמצאים בו – הסיבה של כל הדימיים שלי שאני תופס כנגרמים סיבתית היא האל (ללא עולם חומרי). הטיעון הזה נמצא בסוף הספר (בסעיפים שאינם חובת קריאה). האל הוא יש רוחני שהוא מכלול התפיסות, שחלקים שלה (הנשמות הסופיות) הן גם ישים שש להן תפיסות מסוימות. האל = מכלול התפיסות בכלל. ברקלי מעביר את כל העולם שאנחנו תופסים לעולם שכולו רוחני.
