שפינוזה: אתיקה ב
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
הגדרות:
1) מהות – בלעדיו הדבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג להיפך מה שאינו יכול להמצא ולא להיות מושג בלי הדבר.
שפינוזה דוחה את הרעיון שקיים מרחב של אפשרויות שהוא רחב יותר ממה שמתקיים בפועל. שפינוזה דוחה את התמונה ההיררכית בין המחשבה לבין המימד הפיזי. כל מהות גם מתקיימת בפועל ובאה לידי ביטוי בעצם.
3) אידיאה – פעולת המחשבה עצמה (ולא משהו שנתפס ע"י המחשבה לגבי משהו אחר). האידאה היא עצם הפעולה המחשבתית ולא תוצר של המחשבה.
למה שפינוזה אינו אידאליסט? מנין לשפינוזה שיש באמת גופים – אולי יש רק אידאות של גופים?
דחיית ההסבר של הייצוג
משפט 5 –
2 דרכים להסתכל על אידאות – כעל דבר בפני עצמו שיש לו ישות משל עצמו [תפיסה פורמלית] , או איפיונו באמצעות המושא של האידאה (על מה היא מתייחסת) [תפיסה אובייקטיבית – מהו האובייקט עליה האידאה מתייחסת]. מבחינה פורמלית כל האידאות דומות זו לזו. שפינוזה רוצה לומר שמחשבה נגזרת אך ורק ממחשבות אחרות. כיום, מבחינה אינטואיטיבית, אנחנו מייחסים את המחשבה להתפשטות – בגלל גלים שהכסא משדר אלי, אני חושב עלי באופן כלשהו. לפי שפינוזה זה לא כך: ההתפשטות אינה סיבת המחשבה. הוא שואל איזה גוף יכול לגעת במחשבה? בשלילה של יחסי סיבתיות הוא מתבסס על הגדרת התואר ואקסיומה הקשורה אליו, לפיה מה שאין לו שיתוף עם דבר אחר לא יכול להיות מושפע מדבר אחר.
שפינוזה מקבל את ההבחנה בין גוף לנפש שיש אצל דקארט, אבל שולל את היחס שדקארט קבע ביניהם.
תורת ההתאמה של האמת היא – המחשבה שלנו אמתית אם היא מותאמת למצב עניינים קיים. אם מצב העניינים לא קיים – המחשבה (או המשפט) שקרי.
(הגדרה 4) אידאה אמיתית היא אמיתית לא בגלל שהיא נובעת ממחשבה, אלא בגלל קשרים שהיא מקיימת עם מחשבות אחרות.
משפט 7 – סדר האידאות וקישורן זהה לסדר הדברים וקישורן.
הכוונה היא שמתקיימות שתי שרשראות מקבילות (אחת של התפשטויות ואחת של מחשבות) המתקיימות במקביל ובעוצמה זהה.
יש הסבר מלא, תפיסה מלאה, של השרשראות הסיבתיות בתארים השונים, והסדרים הללו מתאימים אחד לאחד בין התארים. כאשר אנחנו נותנים הסבר מסדר ההתפשטות אנחנו ניתן לו הסבר רק במונחים פיזיים, וכאשר אנחנו נותנים הסבר מסדר המחשבה אנחנו ניתן לו הסבר רק במונחי מחשבה. אין לערבב בין השניים, אבל תתקיים בין השניים התאמה. הטעם שיש התאמה הוא לא בגלל קשר סיבתי אלא בגלל שמדובר באותו עצם שמובן בשני תארים שונים. האבחנה ששפינוזה מציעה היא הכרתית (מודלית): אנחנו מדברים על אותו עולם (אותו עצם) ואין את הדיכוטומיה בעולם בין שני עצמים שונים. חיתוך המקטעים במחשבה והתאמתם למקטעים של התפשטות תיעשה בהמשך.
המחשבה שלנו אודות גופים, לפי שפינוזה, היא חייבת להיות מושפעת מאידאות אחרות ולא נגרמת סיבתית מגופים.
משפט 11 – הנפש תלויה בקיומו של עצם.
לפי דקארט קודם כל אני קיים (כי אני חושב).
לפי שפינוזה האידאה של הנפש היא של דבר שקיים, של גוף. האידאה של הנפש נגזרת מאידאה של גוף. כאן יש דחיית ההפרדה המוחלטת בין גוף לנפש.
שפינוזה אומר שהמחשבה הבסיסית המכוננת את נפש האדם היא אידאה של גוף קיים.
דחיית האפיון המקובל של טבע האיזאה
משפט 12 –
משפט 13 – חוץ מזה שיש זהות גוף ונפש ברמה האונטולוגית (גוף ונפש הם אותו דבר שנתפס תחת תארים שונים), יש גם חוסר הכרות עם גוף האדם ויכולותיו. עד שלא נכיר את יכולות גוף האדם לא נבין את טבע הנפש. לדוגמא – היכולות של הגוף שלנו להרגיש ולקלוט כל כך הרבה דברים בבת אחת אינה ידועה מספיק. אנחנו צריכים הבנה של הגוף שלנו, ונראה שקיימת התאמה בין הצד הפיזי של הגוף לצד המנטאלי של הנפש.
