האבחנה היא בין שני סוגים של רשויות בעולם הדמוקרטי – הסוג הנשיאותי והפרלמנטרי
מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים
כאשר העם בוחר ישירות את ראש הרשות המבצעת (אינו תלוי בפרלמנט) ß משטר נשיאותי.
[הערה: המשטר הנשיאותי היחיד בעולם הוא בארה"ב – הנשיא נבחר ישירות, הסנאט ובית הנבחרים לא יכולים להדיח אותו סתם כך – אלא במקרים חריגים – כאשר הוא חורג מסמכויותיו]
כאשר הפרלמנט בוחר את ראש הממשלה – והוא זה שיכול להדיח אותו ß משטר פרלמנטרי
[הערה:זהו סוג המשטר הדמוקרטי היציב ביותר]
כאשר העם יכול לבחור ישירות את ראש הממשלה – אבל הכנסת יכלה להפיל אותו ß
[הערה: ישראל עד שנת 2001]
כאשר הרשות המבצעת נבחרת על ידי שני בתי הפרלמנט – נבחרים שבעה ראשי ממשלות, אשר מחליפים אחד את השני ברוטציה ß הפרלמנט בוחר, ולאחר מכן הוא לא יכול להדיח.
[הערה: ייחודי לשוויץ, שבה הפוליטיקה היא מאוד הסכמית ß נכונות מאוד גדולה לפשרות. בנוסף – השלטון המרכזי לא צריך לקבל יותר מידי החלטות – לקנטונים יש הרבה מאוד כוח ואחריות]
במשטר נשיאותי, ראש הרשות המבצעת נבחר ישירות ובית הנבחרים לא יכול להדיח אותו באופן נורמלי. הנשיא ממנה את הממשלה שלו – אין חפיפה בין החברות בממשלה לבין החברות בקונגרס. חברות חופפת בפרלמנט ובממשלה – אינה חלק מהאבחנה המרכזית בין משטר נשיאותי לפרלמנטרי, אבל יש להתייחס אליה (למרות שהיא לא מלאה).
נשיא הוא ראש רשות מבצעת מוגבל יותר מראש ממשלה במשטר פרלמנטרי. גורג בוש, לדוגמא, חלש יותר כקביעת מדיניות פנים מאשר ראשי ממשלה במדינות פרלמנטריות ß נובע מהפרדת הרשויות. האבות של החוקה האמריקאית דאגו לכך, שהנשיא יהיה מוגבל. במשטר פרלמנטרי, בגלל מיזוג הרשויות, ראש הממשלה יכול לנהל מדיניות. הנשיא בארה"ב הוא אמנם ראש הצבא, אבל בכדי לצאת למלחמה – הוא צריך את אישור הקונגרס. אפילו במינויים האישיים שלו – מינויי השרים – הוא זקוק לאישור הקונגרס.
צריך להבין, עוצמתו של נשיא ארה"ב מוגבלת במדיניות פנים, אבל במדיניות חוץ נשיאי ארה"ב הם יותר חזקים.
דוגמא: חוק בריאות ממלכתי בארה"ב לא הצליח לעבור בגלל שהקונגרס התנגד, חרף העובדה שהיו מספר נשיאים שרצו להעביר את החוק. במשטרים פרלמנטרים, אם ראש הממשלה היה מעוניין להעביר חוק כזה, הוא היה מצליח ß המפלגה שלו היא מפלגת הרוב (או ע"י משא ומתן פוליטי).
נשאלת השאלה, מדוע ארה"ב לא אימצה בזמנו משטר פרלמנטרי, בשעה שאימצו את החוקה. ובכן, התשובה היא שבאותה תקופה, האופציה הזו לא היה קיימת במאה ה-18. באנגליה זה התחיל להיווצר, אבל זה לא היה במתכונת שאנו מכירים. האמריקאים עיצבו משטר אחד – שיש בו מלך נבחר (הנשיא), והגבילו אותו ככל שניתן.
בשנת 1951 אומץ תיקון, שנועד להגביל עוד יותר את נשיא ארה"ב ß הגבלה לשתי קדנציות. הרקע ההיסטורי: רוזוולט שלט במשך שנים רבות… הבעיה: במשך הכהונה השנייה, אין לנשיא את יראת הציבור ß הוא במילא לא עתיד להיבחר.
יש בעיה עם הגבלת קדנציות ß יש לזה מחירים.
במשטר נשיאותי יש הפרדת רשויות – אף אחת לא יכולה להדיח או לפטר את השנייה. בדיוק כשם שהקונגרס לא יכול לפטר את הנשיא, כך הנשיא לא יכול לפזר את הקונגרס. הבחירות קבועות ואין אפשרות לשנות את מועדן. עם זאת, על מנת שנשיא ארה"ב ימשול – קרי, יקבע מדיניות, הוא זקוק לבנות קואליציות בבתי הקונגרס. נשיא אמריקאי, על מנת למשול, חייב לבנות קואליציות שוב ושוב (בקונגרס אם הוא רוצה להעביר חקיקה או במקומות אחרים אם הוא רוצה לקדם נושאים שאינם שזורים בחקיקה). כאשר אימצו את החקיקה הישירה בישראל, חשבו שכך יפטרו מהפוליטיקה הקואליציונית ß אבל אין מנוס מיצירת הסכמות על בסיס של רוב בבית המחוקקים.
הרעיון של משטר נשיאותי בנוי על תפיסת עולם שככל שהמדינה תתערב פחות בדברים – כך יהיה יותר טוב. לדידו של רהט, במדינת ישראל יש צורך לקבל עוד מספר החלטות הרות גורל, אשר משטר שכזה עלול להיות מסוכן.
בארה"ב, כאשר נשיא רוצה להעביר משהו, הוא צריך להשיג רוב בקונגרס. זה יכול להיות על ידי סחר-מכר פוליטי או על ידי פנייה ישירה לקונגרס, תוך יצירת לחץ על הקונגרס לשתף איתו פעולה. נשיאי ארה"ב נוטים לפעול במישור הבין-לאומי. שם הם יותר חופשיים – בתי הקונגרס פחות בולמים אותם ולא מונעים מהם לפעול בכיוונים שונים. ניתן לומר, שהמשטר האמריקאי נותן ביטוי מאוד חזק לפן הליברלי, החשדני והמגביל של המשטר. הוא ממסד קונפליקט והתנגשות בתוכו גם בין הרשות המחוקקת, המבצעת ובית המשטר ß וגם בין הפדרליזם.
חשוב להבין, שלא מדובר בהכרח במשטר חזק עם דמות אחד דומיננטית.
הניסיון עד היום, הוא שמשטר נשיאותי הוא משטר פחות יציב ממשטר פרלמנטרי. מדוע?
משטר נשיאותי מבנה את הקונפליקט. בדרום אמריקה היו משטרים אשר העתיקו את החוקה האמריקאית – זה לא עבד שם – משום ששם, כאשר הקונגרס בלם אותו, הוא השתמש בכוח. כאשר אין ייסוד איתן של דמוקרטיה והבנה שהקונפליקט הוא חלק בסיסי בדמוקרטיה – משטר נשיאותי הוא מאוד בעייתי.
ההגיון של המשטר = קיבעון של הקונפליקט. כמו כן, משטר נשיאותי הוא משטר לא אפקטיבי. במדינות אשר יש בהן חזון חברתי / רעיוני – משטר נשיאותי הוא לא מתאים – יש קושי בקידום מדיניות אשר מתערבת בחברה ובכלכלה.
בישראל יש גורמים שרוצים משטר נשיאותי – א. מוטיבציה ליברלית מאוד חזקה – אנשים שמאמינים שככל שתהיה פחות התערבות של המדינה זה יותר טוב ß לדידו של רהט, זו טעות – עלול להוביל להפיכה צבאית או להשתלטות של הנשיא בצורה פחות חוקית. ב. מתוך המחשבה שמשטר נשיאותי הוא פחות אפקטיבי.
משטר פרלמנטרי הוא משטר של מיזוג רשויות (פרט לרשות השופטת, שהיא מופרדת, וטוב שכך). הרשות המבצעת צומחת מתוך הרשות המחוקקת ותלויה בו. ברוב המקרים, לממשלה יש תלות הדדית מעצם ההישרדות. הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה, והממשלה (ראש הממשלה) יכולה לפזר את הפרלמנט.
יש תלות הדדית ביניהם – והתלות הזו היא המאפשרת את האפקטיביות היותר גדולה מאשר במשטר נשיאותי. הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים מהמפלגות הדומיננטיות. ברוב המדינות הפרלמנטריות, השרים בממשלה הם גם חברי הפרלמנט. יש מדינות, שבהן מותר למנות שרים גם מחוץ לפרלמנט. יש מדינות, שבהן שרים חייבים לעזוב את הפרלמנט ברגע שהם ממונים לשרים.
הממשלה היא סוג של מועצה ß בראשה עומד ראש ממשלה, אשר מעמדו שונה בין מדינות. לעיתים הוא ראשון בין שווים (ההחלטות מתקבלות ברוב, אבל הקול שלו בד"כ מכריע והוא זה אשר יכול לקבוע את סדר היום). לפעמים יש לו יותר עוצמה ויותר סמכויות – בגרמניה ראש הרשות המבצעת הוא יותר חזק, לדוגמא. לפעמים, הוא מוגבל יחסית – שווה בעוצמתו לשרים.
ראשי הממשלה מוגבלים באופן המילוי השרים – הם ממלאים בד"כ את רוב הצמרת המפלגתית שלהם ואין להם יכולת לקבוע איזה שר יכהן מטעם המפלגות האחרות, אשר מרכיבות את הקואליציות.
ממשלות מקבלות בד"כ החלטות בפורום מלא, אבל יש גם פורומים מצומצמים בתוך הממשלה. כיום, יש מגמה ניכרת – עלייה בכוחם של ראשי הממשלות – זה תלוי אומנם גם בטיבם של האישים, אבל זה נכון גם באופן אוניברסלי ß מדוע זה מתרחש?
1. בגלל תקשורת ההמונים בכלל והטלוויזיה בפרט ß הטלווזיה מחזקת את המימד הפרסונלי ומחזקת את ראש הממשלה, כזה אשר מגלם את הממשלה. בטלוויזיה אי אפשר להעביר את המושג ממשלה – זהו מושג אבסטרקטי, שלא נתפס ויזואלית. יש פה השפעה של התקשורת בחיזוק מעמדו של ראש הממשלה.
2. גלובליזציה – במישור הבין-לאומי, ראש הממשלה הפך להיות יותר דומיננטי.
3. ככל שהמדינה גדלה, תפקידו של זה שאמור לקשר בין השרים ולרכז את פעולותיהם הלך והתחזק.
במשטר נשיאות, ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הם אחד.
במשטר פרלמנטרי, הנשיא הוא הסמל ומייצג את ראש המדינה, וראש הרשות המבצעת הוא אחר.
באנגליה, לדוגמא, יש משטר פרלמטרי עם רוב חד-מפלגתי – אין במשטר האנגלי, עקרוני, איזונים ובלמים. יש רוב אוטומטי לממשלת בריטניה בפרלמנט. אבל זהו מקרה יוצא דופן. בד"כ כאשר הרשות המבצעת מנסה למשול, היא חייבת להשיג הסכמה – על ידי כינון קואליציה – חלוקת משרות.
אחת השאלות המרכזיות, היא האם ממשלות קואליציוניות הן בהכרח לא יציבות. יש הטוענים, שדווקא ממשלות קואליציוניות הן יותר יציבות ויש הטוענים שממשלות חד-מפלגתיות יותר יציבות.
