מרשל לקח אותנו עד המאה ה-20. לפיו, את התפתחות הדמוקרטיה אי אפשר לראות מבלי לראות את התפתחות הזכויות- הפרט, הפוליטיות והכלכליות. המהלך של גייל הוא לשאול- מה קורה במאה ה-21? האם אנחנו יכולים לומר שנשארנו באותה תפיסה שדיבר עליה מרשל, או שמא במאה ה-21 אנחנו מדברים על רובד של זכויות שאפשר להוסיפן לזכויות האלה. האם הזכויות של המאה ה-21 יושבות טוב עם הזכויות שכבר קיימות במסגרת הדמוקרטיה או שמא הן מאתגרות את הזכויות הקיימות.
גייל טוענת שיש לנו לפחות שלוש אידיאולוגיות חשובות הנאבקות לגבי השקפת עולם ולגבי השאלה- מהן הזכויות המתאימות למאה ה-21. כל אחת מהשלוש תציע לנו תפיסה שונה של מערך הזכויות ושל מצבנו היום:
מקרה הבוחן הוא המושג של החברה האזרחית. גייל רוצה לטעון שאם בתפיסה הקלאסית של התפתחות הדמוקרטיה דיברנו על ההנחה הליברלית-דמוקרטית שיש הפרדה בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, היא משקפת את ההבחנה בין התחום הכלכלי לפוליטי. ראינו בהתפתחות הדמוקרטיות שניתן לשים את כל התפיסה של הפוליטיקה על ציר- היחסים בין הכלכלה לפוליטיקה. אלה השאלות הקלאסיות של ימין ושמאל. קשה לשייך זאת למסגרת הכלכלית בישראל כי החלוקה כאן היא לא בהקשר של כלכלה ופוליטיקה.
אחרי מלחמת העולם השנייה, (היום) כשמסתכלים על התמונה כבר לא כל כך רואים את התמונה של ההפרדה בין הפרטי והציבורי, אלא שלושה עיגולים- כלכלי, פוליטי והחברה האזרחית. המגזר הראשון, השני והשלישי. היום מדברים על שלושה מגזרים ונראה לנו מובן מאליו שיש לנו סקטור של קהילה עסקית, פוליטיקה וחברה אזרחית, שם פעילים ארגונים, עמותות וכו'.
אם נבחן טוב את החברה האזרחית מתוך שלושת הגישות, אנחנו מדברים על שלושה דברים שונים. כל אחת תופסת את החברה האזרחית בצורה שונה, בהתאם לתפיסת העולם שלה. ננסה לראות מה כל אחת מהתפיסות אומרת לגבי התפיסה של החברה האזרחית. כל אחת מהן תגיד שהחברה האזרחית היא חשובה מאוד וכן תציע תפיסה שונה מהאידיאולוגיות האחרות לגבי הקשרים של החברה האזרחית עם הכלכלה, הפוליטיקה וכו'.
אנחנו מתחילים את התקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה. אנחנו נכנסים לשנות החמישים ועד ימינו- 60 השנים האחרונות. נקודת הפתיחה היא לאחר המלחמה, העולם הדמוקרטי מצד אחד ניצח ניצחון מוסרי ומצד שני העולם הדמוקרטי מנותץ ומצוי במשבר חברתי, כלכלי ופוליטי חמור. מיליוני בני אדם נהרגים או נרצחים ומיליונים אחרים חוזרים למדינתם פצועים. הנשים תופסות את מקומות העבודה של הגברים וכוח העבודה משתנה, כשהגברים חוזרים צריך לבנות מחדש את שוק העבודה ואת המנגנונים. כל הממשלות הנבחרות אחרי המלחמה, במדינות השונות, מאמצות תפיסה כזו או אחרת של מדינת רווחה, כי ברור שהמדינה שהקריבה את בניה, צריכה לדאוג לשיקום המערכות, לתשתיות הרווחה הבסיסיות וכו'. לכן, לאחר המלחמה כל המדינות הדמוקרטיות מאמצות תפיסה כזו או אחרת של מדינת רווחה, התערבות מאסיבית של המדינה וכו'. התפיסה של קץ עידן האידיאולוגיות מגיעה מכאן, הויכוח בין ימין ושמאל נחלש. גם הימין אומר שהממשלה צריכה לקחת אחריות מסוימת ולהתערב. בתקופה הזו ולפניה מתחת לפני השטח, בעיקר אצל התיאורטיקנים, מתפתחת תפיסה נוקבת כנגד התפיסה של מדינת הרווחה, האומרת שהמדינה צריכה לשחק תפקיד מכריע בהקשר של הפוליטיקה והחברה. הרקע הוא כמובן המלחמה הקרה. מצד אחד יש ביטחון כלכלי בתוך המדינות, אך מצד שני יש מלחמה קרה בין הגוש הסובייטי לגוש המערבי.
