על סוסו בשבת של משה שמיר התפרסם לראשונה בשנת 47'. עלילת הסיפור מתרחשת בתקופה שלאחר כישלון מרד בר-כוכבא ולאחר המקרה של עשרת הרוגי מלכות – עשרה תנאים חשובים שהוצאו להורג על קידוש השם על ידי הרומאים. משה שמיר עשה שימוש בסיפור המופיע ב"ספר האגדה" של ביאליק המספר אל אלישע שלפנים היה רב גדול אך בעקבות מקרי המוות כפר באמונתו והגדיל לעשות כאשר נכנס אל טבריה בשבת כאשר הוא רכוב על סוסו.
הסיפור "על סוסו בשבת" מצטיין בכמה מאפיינים ריאליסטיים בולטים. הדמויות והאירועים המתרחשים בו מתרחשים על רקע קונקרטי של מציאות היסטורית מוכרת. ניכרת בסיפור מגמה למלאות ריאליסטית בתיאור הן של הסביבה והן של עולמן הפנימי של הדמויות. התמה בסיפור אף היא ריאליסטית ועוסקת ביחסי היחיד והחברה כמו גם העמדה של דמויות טיפוסיות המייצגות את הדילמה שעומדת בפני כלל העם לאור האירועים. למעשה, אלישע ורבי מאיר מייצגים שתי דרכי התמודדות שונות ומתנגשות עם אירוע קשה. מאפיין ריאליסטי נוסף בסיפור "על סוסו בשבת" הוא קישורים סיבתיים מסתברים הן מבחינה האירועים (כמו התגובה של התלמידים לפרובוקציה של אלישע) והן מבחינה פסיכולוגית (כמו המניעים של אלישע לעשות את מה שהוא עושה). האקספוזיציה וגוף הסיפור עומדים זה ביחס לזה ביחס של סיבה ותוצאה.
דמותו של אלישע בסיפור על סוסו בשבת
דמותו של אלישע בסיפור על סוסו בשבת מאת משה שמיר היא דמות השרויה במשבר. היא מאופיינת על ידי אפיון מטונימי דרך שילוב הלבוש הרומאי והיהודי של אלישע שמעיד על היות חצוי בין שני העולמות כאשר הוא למעשה אינו שייך לא לזה ולא לזה. ניתן למצוא מספר שלבים בהתפתחות דמותו של אלישע בסיפור על סוסו בשבת. ראשית שלב הפרובוקציה בו הוא נכנס על סוסו בשבת אל העיר מתוך התרסה ורצון להכעיס ולפגוע ואולי להצהיר על דבר מה. בשלב זה אלישע מבקש תשומת לב שלילית בכדי להרגיש שהוא קיים. בשלב השני סופג אלישע התעלמות והוא משנה את תפיסתו להתנחמות בעובדה שאמנם הוא אינו קיים בעבור הבריות אך לפחות הן אינן שונאות אותו. בשלב הבא הוא נפגש עם רבי מאיר וכבר נאות להתפייס בכדי לוודא שגם אם אינו קיים בעיני אנשים הרי שגם לא יהיה שנוא. בשלב האחרון ונוכח תגובתם של תינוקות בית רבן הוא זוכה לשנאה שאותה ביקש מלכתחילה. המחבר המובלע של הסיפור אינו מצדיק את אלישע אך גם אינו מגנה אותו אלא מעצב עמדה מעורבת של הבנה והסתייגות.
האירוניה הדרמטית
אירוניה דרמטית או בשמה האחר אירוניה מצבית היא תבנית סיפורית בו ההתרחשות עומדת בניגוד לדרך שבה דמות מבינה את המציאות או הציפיות שלה לגבי התפתחויות במציאות. אלישע נכנס על סוסו בשבת לטבריה בכדי לעורר תגובה אך זו נגיעה וכך אנו מוצאים דוגמה ראשונה להופעתה של האירוניה הדרמטית בסיפור. כאשר אלישע נכנס אל בית המדרש אנו שוב מוצאים אירוניה דרמטית שכן הוא בא מתוך רצון להתפייס אך נתקל בתגובה חריפה מצד התלמידים.
