מרד בר כוכבא – סיכום

מרד בר כוכבא (135-132 לספירה) הוא אחד האירועים הדרמטיים והמשפיעים בתולדות ישראל ויש לו ייחודיות משלו בתולדות עמנו. למרות זאת ידיעותינו על המרד, סיבותיו והאירועים העיקריים בו, אינן ברורות ומקוטעות היות ואין בידינו חיבור היסטורי מקיף על הנושא. המרד פרץ בתקופתו של הקיסר הדריאנוס (135-117) אשר הרבה לבקר בפרובינקיות של האימפריה ואף ערך ביקור בארץ ישראל בשנת 130 לספירה.

ההסברים השונים למרד בר כוכבא:

א. התנגדות לשלטון הרומי ותסיסה משיחית:

גם אחרי החורבן ולמרות הניסיון של חכמי יבנה להגיע לשיתוף פעולה עם השלטון הרומי, פעלו בעם היהודי קבוצות בעלות תפיסה משיחית שקיוו לבנות את המקדש מחדש ולהסיר את עול השלטון הזר. בשנים שלפני מרד בר כוכבא יזמו קבוצות אלו שתי מרידות כנגד השלטון:

מרד התפוצות (117-115): התרחש במספר קהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל על רקע השעבוד לרומי והמתיחות בין היהודים לנוכרים בערים מעורבות.
פולמוס קיטוס: כינוי שנתנו חז"ל למהומות בהיקף מצומצם שהתרחשו באותה תקופה בארץ ישראל.

אירועים אלו עודדו את אווירת ההתנגדות ומתיחות הולכת וגוברת ביהודה. בתגובה למהומות תגברו הרומאים את כוחם הצבאי ביהודה ובכך הגבירו את המתיחות בינם לבין היהודים עוד יותר.

ב. הגזרה על המילה:

הדריאנוס אסר על פעולת הסירוס ברחבי האימפריה הרומית ובכלל זה אסר על קיום ברית המילה. קיים ויכוח בין ההיסטוריונים סביב השאלה האם הקיסר פעל מתוך עמדה מוסרית הפוסלת כל הטלת מום בגוף או ממניעים אנטי יהודיים. בכל מקרה היהודים ראו באיסור המילה סכנה חמורה לקיום היהדות.

ג. הפיכת ירושלים לעיר אלילית:

כנראה שבעת ביקורו בארץ ישראל החליט הדריאנוס להקים על חורבות ירושלים עיר חדשה בשם אֵיליָה קפיטולינה ולבנות בה מקדש לאל יופיטר. בעבור אותם יהודים שקיוו להקמת בית מקדש חדש היתה התכנית להקמת העיר האלילית סיבה מוצדקת למרוד ברומאים.

על רקע אירועים וגורמים אלו פרץ לבסוף המרד בשנת 132 לספירה.

היקף המרד והאירועים העיקריים בו:

א. היקף המרד:

המרד ארך כשלוש וחצי שנים והתרחש בעיקר בשטח יהודה, מדבר יהודה, ים המלח וצפון הנגב. המרד לא התפשט ככול הנראה לגליל ולא נתמך על ידי הנוצרים והשומרונים שהתגוררו בארץ. מרכז הנהגת המרד היה העיר ביתר שמדרום- מזרח לירושלים. בשנה הראשונה החזיקו המורדים בשטח נרחב יחסית ואף החזיקו, לזמן מה, בשלטון על ירושלים. אולם משנת 134 הלך והצטמצם שטח שליטתם.

ב. הנהגת המרד- אישיותו של בר כוכבא:

מעט מאוד ידוע על עברו שמעון בר כוסבה (כוכבא) שעמד בראש המרד. אין עדות לכך שמקורו בהנהגת החכמים (אין תקנות או הלכות שנמסרו בשמו).

מקור כוחו היה נעוץ באישיותו הסמכותית והכריזמטית. תומכי המרד ובהם רבי עקיבא (תלמידו של רבן גמליאל השני והחכמים החשובים ביותר בדורו) ראו בו את "מלך המשיח" והלכו בעקבותיו למרות שהסיכויים הריאליים להצלחת המרד היו נמוכים מאוד. האמונה בכוחו האלוהי של בר כוכבא והתפיסה המשיחית יצרו ציפייה להכרעת המאבק בסיוע ה'.

חשוב לציין כי התמיכה במנהיגות של הר כוכבא לא היתה מוחלטת ולא כל המנהיגים היהודים תמכו בו.

ג. הפעולות הצבאיות:

המרד התאפיין באחדותו של העם והתלכדותו סביב הנהגתו של בר כוכבא. בשל כך הצליח, כנראה, בר- כוכבא לגייס רבים לצידו והמרד שהנהיג הפך לרב עוצמה מבחינת משתתפיו. על מנת לדכא את המרד נאלצו הרומאים להביא לארץ כוח צבאי עצום: לגיונות רבים (בין שמונה לתשעה) וחיילות עזר נוספים. בראש הצבא הרומאי ביהודה הוצב גדול המפקדים של אותה תקופה יוליוס סוורוס ולזמן מה אף פיקד, כנראה, על הכוחות הקיסר עצמו.

שלבי מרד בר-כוכבא

שנת הלחימה הראשונה (132): ככל הנראה התכוננו המורדים במשך תקופה הארוכה לקראת המרד: אגרו נשק, חפרו מערכות מסתור שיאפשרו קיום ממושך וביצרו את ערי יהודה. כיוון שההכנות נערכו בחשאי, פריצת המרד היתה הפתעה גמורה לרומאים. היהודים השתמשו במלחמת גרילה באזור ההר וכנראה שהצליחו, בשלבים הראשונים של הלחימה:
להשמיד לגיון שלם.
לפשוט על ירושלים ולנצח לגיון נוסף.
בסוף אותה שנה הצליחו המורדים לכבוש את כל אזור יהודה ובר כוכבא הכריז על עצמו כנשיא העם ומינה כוהן גדול.
שנת הלחימה השלישית (134 והילך): בסוף שנת 133 החלו הרומאים לשלוח ליהודה כוחות צבא גדולים ומובחרים. בראשם העמידו הרומאים את סוורוס– המפקד הצבאי המוכשר ביותר שלהם. (יתכן לתקופה קצרה אף פיקד על הכוחות הרומאים הקיסר הדריאנוס עצמו).

סרוווס נמנע מהתנגשויות ישירות עם המורדים והעדיף לכתרם באזורי מושבם ולהכניעם לאט- לאט. המורדים נסוגו למבצריהם באזור יהודה ולבסוף נאלצו להתבצר בעיר ביתר.

נפילת ביתר: ביתר נפלה בשנת 135 לאחר מצור קצר יחסית בשל מחסור במי שתייה. בר כוכבא נהרג בזמן פריצת הלוחמים לעיר. הרומאים טבחו בתושבי העיר, רדפו אחרי המורדים שברחו למערות מדבר יהודה והשמידו את רובם.

תוצאות מרד בר כוכבא והשפעותיו:

א. משבר כלכלי:

אזורים שלמים ביהודה חרבו. הרומאים הטילו מסים כבדים והחרימו אדמות בהיקף עצום. יש לציין כי הפגיעה הכלכלית ביהודי הגליל היתה מועטה יותר בשל אי מעורבותם במרד.

ב. משבר דמוגרפי:

יישובים רבים נהרסו ויהודה נותרה כמעט שוממה לחלוטין מיהודים.
רבים מאוד נפלו בשבי ונמכרו לעבדות בכל רחבי האימפריה הרומית.
בשל המצוקה הכלכלית וגזרות הרומאים נטשו רבים את ארץ ישראל ועברו לחיות בגולה (בייחוד בבבל). חשיבותה של ארץ ישראל כמרכז העם היהודי החלה לרדת.

ג. מחיקת הקשר בין העם היהודי לארץ על ידי הרומאים:

ירושלים נבנתה כעיר אלילית בשם איליה קפיטולינה ונוכרים התיישבו בה. על היהודים נאסר להתיישב בעיר ונמנע מהם הכניסה אליה בכל ימות השנה למעט בתשעה באב.
שמה של ארץ ישראל שונה מיהודה לסוריה- פלשתינה (על שם הפלשתים שנעלמו מהאזור כבר בשנת 700 לפנה"ס).

ד. גזרות השמד:

הדריאנוס גזר גזרות חמורות על קיום הדת היהודית אותן כינו חז"ל "גזרות השמד". הגזרות נועדו לבטל את הדת היהודית ואת אורח החיים הדתי ולפגוע בשכבת ההנהגה:

נאסר על קיום מילה, הנחת תפילין, לבישת ציצית וקביעת מזוזה.
נאסרה שמירת השבת ומצוות הקשורות בחגים.
הוטל איסור על התכנסות לתפילה וללימוד תורה. נמנעה התכנסות בתי הדין ומינויים של רבנים.
רבים מחכמי התורה הוצאו להורג ובהם אלו שהעדיפו למות בעינויים על קידוש השם וזכו לכינוי "עשרת הרוגי מלכות" (אחד מהם היה רבי עקיבא).

ה. השלמה עם קיום השלטון הרומאי:

כתוצאה מכישלון המרד, נפסקו הניסיונות למרוד בשלטון הרומי והיהודים בארץ השלימו עם קיומו.

עקב הכישלון של מרד בר כוכבא התפכחה האוכלוסייה היהודית והשאיפה לגאולה נהפכה מציפייה ריאלית- ממשית לציפייה לימות המשיח באחרית הימים.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בין ייאוש לבנייה: מירושלים ליבנה