פילוסופיה של העת החדשה: רנה דקארט (1596- 1650) – מבוא קצר
רנה דקארט הוא אחד מהפילוסופים החשובים ביותר של הפילוסופיה של העת החדשה ומחשבתו השפיעה בצורה דרמטית על תולדות המחשבה והפילוסופיה המערבית, לרבות ראשיתה של החשיבה המדעית.
דקארט נולד בצרפת וגדל במשפחה מבוססת. אימו נפטרה כשהיה צעיר, והוא מתחנך בבי"ס ישועי. דקארט מתאר חלום שהיה לו, ובו גילה 'מדע נפלא חדש'. ומתחיל ביצירה של הטקסטים שירכיבו את הקודקס הגדול שלו. דקארט מתחיל בטקסטים מדעיים 1629- ומפרסם באותה תק' את הטקסט שנקרא "הכללים להדרכת השכל". טקסט המציין את המעבר של דקארט מעיסוק במדעי לפילוסופיה ומטאפיזיקה.
1629-1632 דקארט כותב שלושה חיבורים אך גונז את הטקסטים לאחר שרואה את גורלו של גלילאו, ומקדיש מכאן ואילך את זמנו למטאפיזיקה שלו. הטקסט הראשון שלו, והמוכר יותר (1637)- "מאמר על המתודה" ניסוח ראשון של המתודה וגם המטאפיזיקה של דקארט.
ב1641 כותב רנה דקארט את חיבורו החשוב והמפורסם ביותר "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" (ידוע גם בקצרה פשוט בתור "הגיונות"). במאמר זה הוא מנסה להוציא לפועל לראשונה בצורה יסודית ומעמיקה את הרעיונות שניסח בכתביו קודם לכן. בהגיונית דקארט מנסה להשתמש במתודה של ספק רדיקלי בניסיון להעמיד את הידיעה האנושית על בסיס איתן ומוצק. בין היתר טובע דקארט בהגיונות את המימרה המפורסמת שלו "אני חושב משמע אני קיים"
ראו גם:
עוד על דקארט:
דקארט \ הגיונות: ההיגיון הראשון
