הסיפור הדידקטי הוא סיפר השואף לחנך את הקורא ולהציג לפניו דגמים מסוימים היכולים להנחות את תפיסת המציאות שלו במידה ויבחר לאמצם בעקבות חווית הקריאה. הגדרתו של הסיפור הדידקטי מתחילה בהבחנה עקרונית בין שתי תכליות שונות שעשויות להיות ליצירה הספרותית או שתי פעולות שונות או אפקטים שונים שיכולים להיות לה על הקורא. עמדה אחת גורסת כי ליצירה הספרותית צריכה להיות תכלית מעשית וממשית בעולם שעיקרה הוא חינוך בני האדם לערכים טובים ונכונים, תפיסה כזו ניתן למשל למצוא אצל טולסטוי. מנגד עומדת הגישה כי היצירה הספרותית אינה צריכה לשרת תכלית חיצונית לה והיא בבחינת אובייקט אסתטי שכל תכליתו לספק הנאה לקורא, גישה כזו ניתן למשל למצוא במידה כזו או אחרת בזרם הביקורת החדשה (new criticism) בראשית המאה. ברור כי ישנו מתח בין שתי ההגדרות שמבקשות להוציא זו את זו אך מתעלמות מהעובדה כי מחד כל סיפור, גם אם הוא מיועד לשרת תכלית דידקטית, מקיים נאמנות לעקרונות אמנותיים וגם אם הוא חותר אחר מטרה אחרת הוא בכל זאת מגייס את יכולתו ליצור אפקט אסתטי בכדי להשיג אותה. הבעיה מנגד היא כי גם סופר שכל מעייניו יצירת חווית קריאה מהנה בעבור הקוראים בהכרח, בין אם הוא מודע לכך או לא ובין אם הוא מתכוון לכך או לא, מבטא עמדה אידיאולוגית כלשהי שלו כלפי העולם. נשאלת שאלה מעניינת האם מוטיבציה של הסיפור הדידאקטי עלולה לפגום בערך האמנותי של היצירה ולהפוך אותה לרדודה וללא יכולת לבטא תפיסה מורכבת ורבת פנים של המציאות. עם זאת הסיפור הדידקטי בהחלט יכול להיות כלי יעיל בכדי לערער תפיסות שגורות ולחתור תחת מוסכמות הנתפסות כמובנות מאליהן.
דרכי הפעולה של סיפור דידקטי
מטרתו הראשונה במעלה של הסיפור הדידאקטי היא לפעולה בצורה מסוימת על הכרתו ותפיסת עולמו של הקורא מתוך רצון לחלול בהן תמורה כלשהי. ניתן בהחלט לטעון כי למעשה כל יצירה ספרותית מכילה מידה כזו או אחרת של דידקטיות גם אם אין זו כוונתה. לפיכך כאשר אנו מדברים על סיפור דידקטי אנו מדברים על פי רוב על כזה שבו מתקיימים מספר מרכיבים המזהים ומגדירים אותו כשייך לסוגה של הסיפור הדידקטי. אחד מהמרכיבים הללו הוא זה של "פיקוח הדוק על משמעות" המשעבד את כל מרכיבי הטקסט או לפחות רובם אל מה שמכונה "מוטיבציה אידיאית" של המחבר שמשתלבת עם האימפולס האסתטי שהוא הרצון לבנות סיפור טוב ואיכותי. המוטיבציה האידיאית היא אותה תכלית שלשמה מעוניין הסופר לכתוב סיפור דידאקטי. על פי רוב כל סיפור דידקטי יכיל ייצוג של ממשות ולכן לעיתים אנו גם מדברים על ריאליזם דידקטי, אך אין זה בהכרח אומר כי כל סיפור שיש בו מימד של ייצוג ממשות יכול להיחשב ולהיות מסווג בתור סיפור דידאקטי.
