הרצון הטוב
איזה מן אופן מנטאלי נמצא בבסיס לעשיית הפעולה? זהו הרצון הטוב. קאנט רצה לומר קודם כל שהרצון הטוב הוא הדבר היחידי שאפשר לקוות שהוא טוב בלא הגבלה. כל הדברים האחרים הם תכונות אופי או מתנות גורל. הן יכולות להיות בדרך כלל טובות אך לא בהכרח. יש תנאי שתמיד עומד מאחורי הפעלתן- רצון טוב. אם לאדם יש אומץ לב צריך שיהיה רצון טוב לעשות את הראוי או הטוב לעצמי או לזולת. אם לא יהיה הרצון הטוב מאחורי הפעולה אמיצת הלב הפעולה עלולה להיות רעה במיוחד. הנבל יהיה רע יותר כאשר יהיה גם אמיץ לב. אריסטו טוען שהמידה הטובה צריכה להיעשות לשמה, ובכך אפשר לראות תשובה אפשרית לשאלתו של קאנט. אצל אריסטו בהגדרה מידה טובה באמת היא מידה למען המידה הטובה ולכן לא יכולה להיות לה מטרה רעה.
פורמליזם (אובייקט מול מניע)
צריכים לומר מהו הרצון הטוב, באופן פוזיטיבי? למעשה זוהי ההבחנה הגדולה בה הויכוח עם אריסטו עמוק, אריסטו אומר שכשיש רצון אז זה מקושר לאובייקט, למושא. ואכן, קאנט מקבל את הלוגיקה הזאת, אבל לגבי השאלה מה מקור הערך המוסרי שמאחוריה עומד רצון טוב, הוא טוען טענה חדשה רדיקאלית. משהו צריך להיות קשור במבנה של הרצון עצמו. לרצון עצמו יש מבנה, כוונה, במילותיו של קאנט- מניע. נראה שבהמשך קאנט מראה שיש סוגים שונים של הנעה לפעולה. יכול להיות שהערך של הרצון נקבע על פי ערך האובייקט- אריסטו, או שערך הרצון נקבע על פי עצם טיבו של המניע- קאנט. על ידי הרצון עצמו, באופן בלתי תלוי באובייקט הוא ירצה לאפיין את הערך המוסרי. זה לא אומר שהרצון יכול להתקיים בלא אובייקט, אך הערך המוסרי הוא במניע. כשאני רוצה לתרום לזולת, שיפור מצבו של הזולת זה האובייקט. מעבר לזה יש מניע- ליצור דימוי טוב בעיני החברה, חינוך, פחד מעונש, אך זה לא המניע המוסרי. המניע המוסרי צריך להיות משהו שקשור במבנה של הרצון עצמו, לא המטרה שמשיגים. מי שעושה טוב כדי להרגיש טוב עם עצמו, אין זה עניין מוסרי.
צורה- אצל קאנט מה שקובע זה הצורה, "פורמליזם".
כל דבר שקשור לתוכן הפעולה אפשר לומר שהוא טוב או רע, רק בהכללה, בהתניה, תלוי נסיבות, לא באופן מוחלט. תזכורת- הדרישה של קאנט לתיאוריה מוסרית היא אבסולוטיות. היתרון של התפיסה הפורמליסטית, אם היא עובדת, זה שיש בסיס אפריורי, בלתי תלוי בניסיון ובאופן שהעולם היה פועל. אפלטון, ספר המדינה- החובה להחזיר חפץ שאול. אפלטון שואל מה עם כלי נשק שבעליו המקוריים השתגע, ויש חשש ממשי להחזיר לבעל האקדח את אקדחו. אפלטון אומר שאסור להחזיר את האקדח. צריך להיכנס לעובי הקורה, וכאן יש טוב מותנה, בעייתי. פורמליזם מנסה להתחמק מהסכנה של הרלטיביזציה של השיפוט המוסרי.
עמ' 32 (מטפיזיקה של המידות) "פעולה מתוך חובה ערכה המוסרי אינו במגמה, שמבקשים להשיג על ידיה אלא בכלל המעשי שעל פיו גומרים לעשותה. היא אינה תלויה אפוא במציאות מושאה אם כי בעיקרון הרצייה שעל פיו בלי לשים לב למושא ממושאי השקיקה, נעשתה הפעולה. מן האמור לעיל ברור כי המגמות העלולות ללוות את פעולותינו, ותוצאות המעשים השמים מטרות ומניעים לרצון, אין בהן כדי לתת ערך מוסרי ובלתי מותנה לפעולות."
