מטפיזיקה של המידות
פרק א', עמוד 18
" לא יצויר דבר בעולם ואף לא מחוץ לעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד". קאנט מתחיל במושג של רצון טוב, בניסיון לשאול את השאלה מהו הטוב העליון? ובמילותיו "הטוב ללא הגבלה". הטוב העליון אצלו הוא טוב אחד ויחיד, אין שום היררכיה, ולכן הוא לא קורא לזה טוב עליון, אלא טוב לא מותנה, טוב ללא הגבלה. יש הרבה דברים טובים שהם מותנים. "בהינתן שאני לא סובל מקור טוב לי לעשות סקי בחורף בשוויצריה". יש לקאנט דרישה של מוחלטות, הוא מציג בפני עצמו משימה הכי קשה שיש. נוסף לזה, הוא מחפש את הטוב הזה דרך משהו שלא רק בלתי אפשרי למצוא בעולם באופן אפוסטריורי, אלא גם משהו שאי אפשר למצוא בכל עולם אפשרי אחר. הוא מנסה לתת תוקף אפריורי כללי והכרחי לאותו טוב. מחוץ לעולם שאנו מכירים, אפילו בעזרת האפשרות הלוגית הרציונאלית שלי אני אבחן את הטוב בלא הגבלה. את אריסטו לא מעניין טוב בעולמות אפשריים אחרים, אפילו כרציונאליסט הוא התעניין בעולם שלנו. קאנט מחפש טוב שיחול על אנשים שלהם שוני פסיכולוגי, או כל שינוי וסטייה מדמות האדם הטבעי שאנו מכירים. הטוב צריך לחול על כל יצור רציונאלי.
קאנט מיד נותן את התשובה- הטוב בלא הגבלה הוא הרצון הטוב. ולאחר מכן הוא נותן דוגמאות:
"שכל, חריפות וכוח שופט ושאר כישרונות הרוח, או אומץ לב, החלטה נכונה והתמדה שהם מידות המזג, אלה ואלה טובים ורצויים בלי ספק מכמה בחינות. אבל מתנות טבע אלו עלולות גם כן להיהפך לרעות ולמזיקות עד מאוד, אם הרצון שעליו להשתמש בהן, ושבבחינה זו ייקרא אופי, אינו טוב".
הוא אומר שאריסטו הקדים לקבוע תכונות מסוימות כטוב עליון.
ע' 20- אם אדם טיפש עושה מעשה של עוולה אפשר לומר שהוא לא הבין את העיקרון המוסרי, אך אם אדם חכם עושה מעשה עוולה, הוא נבל.
המידות הטובות, "של המזג" מה שאריסטו קרא מידות טובות מוסריות, לא מספיקות כי תמיד צריך גם תוספת של רצון טוב. תוספת בלתי ניתנת לוויתור, של הכרעה של האדם המחליט לעשות את הפעולה הטובה, והיא זו שתיתן את התוקף למעשה הטוב. הנטייה היא רקע מאוד חשוב, אך לא מספיקה כדי להגדיר את המוסר. הוא מעביר את כל המשקל מהאדם הטוב אל המעשה הטוב. האדם הטוב נגזר מן המעשה הטוב, ולכן הוא משתמש במושג "רצון טוב". גם המושג "אושר" שנוי במחלוקת. אריסטו חשב כי זהו האיזון הפנימי, קורת הרוח, שלוות הנפש שמכוננים את החיים הטובים. קאנט אומר שאין דבר רע באושר אך הוא יכול להוביל לעיתים לגסות רוח, לאדישות מוסרית. לדעת אותה אוטרקיה נחשקת של אריסטו, קאנט אומר שהאושר יכול לגרום לתקלות מוסריות רציניות. לאריסטו הייתה תפיסה עצמית, המעמידה את הסובייקט במרכז, אצל קאנט הזולת הוא המרכז. הקשר המוסרי בין האדם לזולתו, האלטרואיזם, הצדקה, הנדיבות, אלה הדברים שעומדים במרכז.
