ג'ררד האוזר הציע כיוון שונה מזה של הברמאס או פרייזר בנוגע לדיון במודלים של המרחב הציבורי. האוזר טען כי המרחבים הציבוריים נוצרו סביב דיאלוג הנוגע לנושאים, ולא סביב זהותה של האוכלוסיה הלוקחת חלק בדיון במסגרת המרחב הציבורי. טענה זו שמה דגש על הרטוריקה בתור הבסיס של המרחב הציבורי.
במקום לטעון למרחב ציבורי מכליל (כפי שעשה הברמאס) או מתחים בין מרחבים ציבוריים שונים (פרייזר) האוזר הציע כי מרחבים ציבוריים נוצרים על ידי חברים פעילים סביב נושאים מסוימים. מרחב ציבורי לפי הגישה הרטורית הוא מרחב של פרטים מעורבים שלוקחים חלק בשיח מקומי אודות נושא מסוים. לטענת האוזר יש לבחון את המרחב הרטורי שבו פועלות קבוצות בכדי לאפיין את המרחב הציבורי שלהן ואת האקטים הרטוריים שקבוצות אלו מבצעות, מכיוון שאלו התכונות שמהוות את האופי הייחודי שלהן. אנשים אלו יוצרים מרחב ציבורי רטורי המבוסס על שיח, לא בהכרח שיח מובנה ומסודר אלא כל אינטרקאציה בו פרטים בעלי עניין פוגשים זה בזה. כאמור, המרחבים הציבוריים הרטוריים נוצרים סביב הנושאים שנידונים. השותפות במרחב הציבורי הרטורי אינה על בסיס קשר או הכרות, אלא על בסיס של עניין משותף בנושא שאודותיו נסוב השיח. בכדי לקחת חלק במרחב הציבורי הרטורי חייבים המשתתפים לחלוק מסגרת התייחסות משותפת בכדי להעלות מודעות לאינטרסים ודעות משותפים לכלל הלוקחים חלק במרחב הציבורי.
- האזור מונה מספר מאפיינים עיקריים של המרחב הציבורי הרטורי:
- המרחב הציבורי הרטורי מבוסס על שיח, ולא על מעמדות.
- הנורמות הביקורתיות נגזרות מפרקטיקות שיחניות ממשיות. ערכם של הטיעונים נמדד לא על פי היגיון אוניברסלי אלא על פי התאמתם לאופי השיח של המרחב הציבורי הספציפי.
- השמה בסוגריים של חילופי שיח. במקום שיחה שמתקיימת בין האוכלוסייה בכללותה, המרחב הציבורי הרטורי בנוי מדיאלוגים מתווכחים רבים שמתמזגים בשיח.
המרחב הציבורי הרטורי אופיין על ידי חמש נורמות רטוריות שדרכן ניתן לבחון ולאפיין אותו. מידת התאמתו של המרחב הציבורי לנורמות האלו קובע את היעילות שלו תחת המודל הרטורי:
- גבולות חדירים. למרות שלמרחב ציבורי יכולים להיות גבולות חברתיים, אנשים רבים מחוץ לקבוצה יכולים לקחת חלק בדיונים.
- פעילות. ציבורים הם אקטיביים ולא פאסיביים. הם לא רק שומעים אודות נושא השיח, אלא לוקחים חלק פעיל בדיון אודותיו ופוגשים בציבורים הפעילים בהקשרו.
- שפה הקשרית. המרחב הציבורי הרטורי דורש כי המשתתפים בו ייצייתו לנורמה של שפה הקשרית שהופכת את התפיסה והחוויה שלהם לברת הבנה אחד לשני.
- חזות מעוררת אמון. המרחב הציבורי צריך לעורר אמון בעבור אלו שלוקחים בו חלק ולכלל הציבור.
- סובלנות. בכדי לשמר שיח חי, דעותיהם של אחרים צריכות להיות מותרות במסגרת המרחב הציבורי הרטורי.
לסיכום, האוזר מאמין כי המרחב הציבורי הוא מרחב דיסקורסיבי שבו זרים דנים בנושאים שהוא תופסים כחשובים בעבורם ובעבור הקבוצה שאליהם הם משתייכים. החליפין הרטורי מבוסס על מודעות משותפת לגבי נושאים משותפים, אינטרסים משותפים, נטיות והסכמות וכינון עצמי כציבור שדעותיו משפיעות על ארגון החברה.
סיכום מאמר: “הספרה הוירטואלית: האינטרנט כמרחב ציבורי\ פפצ'ריסי
