החוקרת הפמיניסטית ננסי פרייזר ביקרה את מושג המרחב הציבורי של הברמאס תוך שהיא מעמתת אותו, לדבריה, עם היסטוריוגרפיה ריווזיוניסטית עדכנית. לטענתה המרחב הציבורי הבורגני שתיאר הברמאס נבנה על בסיס כמה הדרות משמעותיות. בניגוד לטענותיו של הברמאס לפיהן המרחב הציבורי הוא אדיש למעמד ומכליל את הכל, פרייזר טוענת כי המרחב הציבורי הבורגני התנהל מתוך אפליה כלפי נשים ומעמדות חברתיים נמוכים יותר, דרך רשת של מועדונים וחברויות שלא היו נגישים לכל. לא רק שהמרחב הציבורי אינו פתוח וחופשי, הוא למעשה, טוענת פרייזר, היה הכר שעליו התפתח כוחה של הבורגנות הלבנה הגברית שהחלה לראות את עצמה כאוניברסלית וביססה את זכותה לדומיננטיות פוליטית. כלומר, המרחב הציבורי גם הוא נשלט על ידי הגמוניה גרמשיאנית וניתן בו מעמד בכורה לגברים בורגניים על פני קטגוריות חברתיות אחרות.
פרייזר עוד מזכירה כי היווצרותו של המרחב הציבורי הבורגני על פי הברמאס כללה השעיה ("השמה בסוגריים – bracketing) של חוסר שוויון מעמדי. המרחב הציבורי של הברמאס היה אמור להיות מקום בו מונחים בצד הבדליים מעמדיים, אתניים, מגדריים וכיו"ב ונדונות שאלות בין אנשים כאילו הם היו שווים מבחינה חברתית וכלכלית. לטענת פרייזר, "השעיה" כזו בדרך כלל עובדת לטובתו של החזק ולא של החלש ולכן היא דווקא רוצה לבטל את ההשעיה של פערים לטובת דיון ופרובלמטיזציה שלהם.
ביקורת נוספת של ננסי פרייזר על מושג המרחב הציבורי של הברמאס היא ההבחנה שלו בין המרחב הפרטי והציבורי, לגביה טוענת פרייזר כי אין כל קריטריון טבעי שמבחין בין "פרטי" ו"ציבורי" אלא רק קריטריונים חברתיים ואידיאולוגיים. כדוגמה היא מצביעה על השינוי ההיסטורי בתפיסה של אלימות במשפחה, שהחל בתור עניין פרטי והפך לנושא של דיון, חקיקה וענישה ציבורית.
בנוסף פרייזר טוענת כי קבוצות שוליים מודרות מהמרחב הציבורי וכך לא נטען לטעון כי הוא מכיל את כולם. אולם היא טוענת כי קבוצות שוליים יוצרות את המרחב הציבורי האלטרנטיבי שלהן, והיא קוראת לפעולות שכאלו "ציבור-נגד" (counterpublic).
פרייזר גם פיתחה את תאוריית המרחב הציבורי הבסיסית של הברמאס מכיוון שהכירה בחשיבותה אך ביקרה את המבנה שניסה הברמאס להציע. לטענתה הברמאס לא השכיל לפתח מודל חדש, פוסט-בורגני, של המרחב הציבורי. פרייזר טוענת כי המרחב הציבורי, תחת לפתוח את התחום הפוליטי ולהפוך אותו לנחלת הכלל, המרחב הציבורי הבורגני הפך מכוח של הכפפה כוחנית לכוח של הכפפה הגמונית. במקום שבני אדם נשלטו תחת כוח, הם כעת נשלטו על ידי האידיאולוגיה הדומיננטית (ראה אלתוסר לדיון דומה). בכדי להתנגד לאידיאולוגיה ההגמונית הזו פרייזר טוענת כי קבוצות שוליים מקימות ציבורי נגד שמהווים זירות שיח מקבילות בהן חברים בקבוצות חברתיות מוכפפות יוצרים ומפיצים שיח נגדי בכדי לנסח פרשנויות מתנגדות של הזהות, האינטרסים והצרכים שלהם.
ביקורת פמיניסטית נוספת על מושג המרחב הציבורי של הברמאס היא כי ההבחנה בין מרחב ציבורי ומרחב אישי מדירה סוגיות הנוגעות לנשים (כמו לידה) אל התחום הפרטי ואל מחוץ לדיון במסגרת המרחב הציבורי. הטענה היא כי אם המטרה היא שהמרחב הציבורי יהיה באמת פתוח לאינטרסים של כלל הציבור לא יכול להיות הבדלים בין מה שראוי לדון בו ומה שאינו נדון.
ראה גם:
סיכום מאמר: “הספרה הוירטואלית: האינטרנט כמרחב ציבורי\ פפצ'ריסי
