גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני- וזרח השמש – סיכום

וזרח השמש – ארנסט המינגווי

וזרח השמש

הדמות המרכזית בספר, ג'ייק, מתאפיינת דרך הנגדה והשוואה (אנלוגיה) עם הדמויות האחרות: (156)

כללי: כל הגיבורים בספר לקחו חלק במלחמה, אך כולם (הראשיים) אינם מדברים עליה.

ביל גורטון

ביל גורטון הוא היחידי בחבורה שאינו גולה. (157)

בפגישתו עם ג'ייק הוא מספר בסלידה על וינה ועל קרב האיגרוף עם ה"כושי" (158). הדיווח מעיד על דמותו המוסרית של ביל גורטון וסלידתו מהן הזיוף והן הגזענות שבקרב, הוא מכנה את הכושי בכינוי סטריאוטיפי אך מדבר לשבחו ומתייחס אליו כאל אינדבידואל בעל זהות ומסייע לו בהלוואה ולא במענק ובכך מתייחס אליו כאל בן מעמד שווה. ביל מאוכזב מהניוון המוסרי של מארגני הקרב ובכך, בדומה לג'ייק, הוא מגלם את הגיבור האופייני למאה ה-20 שבניגוד לזה של המאה ה-19 שמחזיק באמונה לגבי טוב טבע האדם הרי ביל וג'ייק מכירים בניוון המוסרי שסביבם. הייאוש והאכזבה המפוכחת מתבטאים באדישות ונטייה להדוניזם. השתייה היא צורך אצל ביל ("אינני זקוק לשתייה" – 66, "צריך להשתכר" – 188) ומתקשרת למצב רוחו. השתייה באה כתגובה למצבים של אי-צדק ורמאות שלא ניתן לשנותם ולכן פונים ביל ואנשי החבורה לשתייה שמצילה אותם מחוסר האונים שהם חשים. (159)

את הצטרפותו של ביל לטיול בחיק הטבע אפשר להבין כבריחה מהניוון העירוני במטרה להיטהר וגם השכרות בחיק הטבע אינה שלילית כפי שהיא בעיר אלא חיובית (עמ' 103). (160)

מייק קמפבל

מייק הוא הדמות ה"אבודה" ביותר בחבורה אך הוא מתגלה כדומה לשאר הדמויות. הוא מתואר כ"שיכור ופושט רגל" כאילו היו אלו תכונות קבועות ולא מצבים זמניים ואילו הוא מתייחס למצבים אלו באותה גישה ומקבלם בעליצות, אירוניה ואדישות. השכרות אצלו איננה תגובה למצבים ספציפיים אלא תגובה קבועה ומתמשכת לחיים והיא אצלו מצב בלתי-נמנע ומבדח במקצת והוא ממשיך לנהוג בצורה פזרנית ללא תקנה (161). עם זאת מייק הוא בחור חיובי המאופיין לראשונה ע"י סיפור ניסיונו האבירי והשלומיאלי לעזור לאישה זקנה ובכך לגרום לעצמו פציעה (162), כמו כן נרמז כי הוא לחם במלחמה וזכה לאותות גבורה אליהם הוא מתייחס בזלזול (עמ' 113). כנגד חוסר האונים שלו עומדת נאמנותו, טוב ואומץ ליבו וצניעותו (הדומה לזו של ג'ייק) של מייק כתכונות חיוביות ההופכות אותו לדמות טראגית במקצת (163).

הרוזן מיפיפולוס

הרוזן הוא במידה רבה ניגודו של ג'ייק אך אהבתם המשותפת לברט מאפשרת ליצור את האנלוגיה בניהם. הוא מתקבל ע"י ברט כ"אחד מאיתנו" (עמ' 31, 54). הרוזן הוא הדוניסט מוחלט והנאות החושים הם "ערכיו" (164). את ההנאות שהוא רוכש בכסף (יין, סיגרים, אוכל וכו') הוא מעמיד בשורה אחת עם האהבה שאף היא הנאה מבין ההנאות וכך הוא מציע לברט כסף בכדי שתיסע עימו. אורח חייו של הרוזן דומה לזה של בני החבורה אך ההבדל הוא שהרוזן פיתח אידיאולוגיה המצדיקה אורח חיים ולכן הוא חי בשלום עם עצמו בעוד ששאר בני החבורה מכירים בפשיטת הרגל המוסרית של אורח חייהם ולכן ג'ייק אינו מסוגל לקבל את השקפתו של הרוזן (עמ' 124) (165). הרוזן הוא הדמות היחידה שמספרת על המלחמה ומתאפרת בצלקותיה והוא אף רואה בה "עסק". (166)

ג'ייק שותף לייאושו של ביל אך ביל אינו מנסה, לעומת ג'ייק, למצוא מערכת ערכים שכן תאפשר לו להתמודד עם המציאות. ג'ייק גם אינו כמו מייק שמוותר על כל ניסיון להתמודדות מפוכחת עם המציאות והוא עומד כנגדה באומץ לב ואינו נס לשכרות. הרוזן מטפח תורת חיים של הדוניזם שג'ייק אינו מסוגל לקבל. (166).

ג'ייק

ג'ייק הוא הן מספר והן גיבור בספר וההתרחשות מועברת דרך עיניו. (167)

כאשר המספר הוא דמות בסיפור מידת המהימנות שלו אומרת דרשני (168). סגננו של ג'ייק הוא עובדתי ויבש כמעט ללא פרשנות או ותיווך של רגשותיו אלא רק תיאור אובייקטיבי וכך הוא מבסס את מהימנותו (169). ג'ייק עושה שימוש במשפטים קצרים ופשוטים כמעט ללא מילות תואר, הוא כמצלמה העוקבת אחר האירועים ומותירה את הפרשנות לצופה (170)

ג'ייק כגיבור

סגנונו של ג'ייק מעצב גם את דמותו. הוא סולד מסופלרטיבים, דימויים ומילות תואר ודבק בתיאור תכליתי שנמנע מסכנת העיוות, הסילוף והעמדת הפנים (170). גם ברגעי קירבה עם ביל הוא מסרב לדבר על אהבתו לברט והוא לעולם אינו שוקע ברחמים עצמיים (171).

הפציעה

אי-אונותו של ג'ייק מטילה צל כבד על חייו – הוא אינו יכול לממש את אהבתו לברט. גיבור עקר הוא אופייני לרומן המודרני. (171-172). ג'ייק מתייחס בסטואיות לפגיעה שלו, מנסה ללגלג עליה ואינו מנסה להכביד על אחרים באסונו. ג'ייק הוא גיבור מסוג חדש – עקר, מיואש, חסר-אונים, אך הוא ניצב בגאון מול כל אלו: "אין לך גורל שאי אפשר להתגבר עליו ע"י הבוז" (קאמי) (173).

אורח חייו של ג'ייק

לעומת שאר בני החבורה הבטלנים, ג'ייק עובד במקצועיות ויש לו תכלית מסוימת. בעבור שאר חברי החבורה פריז היא רק רקע, אך ג'ייק מעורב במקום (קורא עיתונים, מודע למתרחש) (174-5). הוא חווה את פריז לא כמו תייר אלא כמו בן-העיר העובד בה. ג'ייק, בניגוד לחבורה, גם מחושב בהתנהלותו הכספית. הוא היחיד שאינו חי על חשבונו של מישהו אחר אך הוא אינו מבקר את חבריו, משתתף תמיד בהוצאות ומסייע בעת הצורך (176). המינגוויי אינו מטיף, בעבור ג'ייק אין מערכת ערכים קבוע ודי בשמירה על השפיות בעולם מעורער, זאת לעומת סופרי המאה ה-19 שהאמינו בערכים מוחלטים וציוויים מוסריים (177).

יחסו של ג'ייק לדת

לג'ייק יחס דו-ערכי לדת. הוא קתולי, אך קתולי "גרוע". הוא ירא כבוד לדת אך אין לו "רגש דתי" (178)

רוברט כהן

רוברט מתאפיין כאיש ספר שלילי- כזה הקורא ספרות קלאסית וחי לפיה. יהדותו בולטת ויש בספר נימה אנטישמית אך יהדותו אינה מתבטאת בדת אלא בהשפלה עצמית, ותרנות, חקיינות וחוסר-שורשיות – סטריאוטיפיים אנטישמיים (180). כהן מנסה לאכוף את המציאות על אשליות התדמית המזויפת שלו (מתארגף גברי, סופר מצליח, אהובה של ברט). הוא מהווה אנלוגיה על דרך הניגוד לג'ייק – שניהם כותבים אך רוברט נדחק לכך על-ידי אהובתו, ג'ייק מסור לכתיבתו ואילו כהן בטלן השוגה בחלומות רומנטיים (182), ג'ייק נמשך לעבודתו בעוד שכהן נס ממנה. כל דבר שכהן עושה (אגרוף, כתיבה) הוא עושה מתוך כפייה וחוסר-עניין. ג'ייק הוא עיתונאי וכתיבתו היא כתיבת דיווח אובייקטיבית, כהן לעומתו הוא רומנטיקן שוגה באשליות (183) והוא מעצב את דמותו לפי מודלים מספרים רומנטיים וכך הוא מצטייר כילד חולמני הנלחם בעולם הציני של המאה ה-20. הוא נתלה בנסיעה לדרום-אמריקה כגאולה שתיתן לחייו משמעות (184). הוא עוטף את ברט בהילה רומנטית ומסרב לראותה כפי שהיא (185). כהן מסרב להביט נכוחה במציאות והוא מייפה ועוטף אותה ברומנטיקה מאוסה ולכן הוא זוכה לבוז מצד החבורה שאף כי אינם מסוגלים להתמודד עם המציאות הם עדיין מכירים בה כריקה ולא נסחפים לאשליות. הוא דמות שנולדה מאוחר מידי אל תוך עולם שכבר אינו מקבל את הערכים שהוא מאמין בהם וכך הוא מדגיש את ג'ייק המפוכח והאמיץ (186).

ברט

ברט מכונה ע"י כהן כ"קירקה – הופכת את הגברים לחזירים". כהן נוהה נואשות אחריה, מייק מקבל את בגדותיה וג'ייק עוזר לה בכל שתחפץ – כל הגברים שבחבורה מתגלים בחולשותיהם מולה. היא גם נקודת התורפה של ג'ייק שעל אף פציעתו והכרותו עם אופייה עוד לעיתים נופל למחשבה שיוכלו לחיות ביחד (187). ג'ייק ומייק מודעים למגרעותיה של ברט ואוהבים אותה בשל ועל אף המגרעות, כהן לעומת זאת כופה עליה אידיאה שאיננה היא וכך הוא גם מתעקש לטעות בפירוש נסיעתם המשותפת. ההתפארות של כהן ב"כיבוש" של ברט נוגדת את תדמיתו ה"אבירית" וחושפת את טיפוח התדמית עליו הוא שוקד. הרכושנות של כהן כלפי ברט עומדת בניגוד ישיר לג'ייק שנעתר ומציג את ברט בפני רומרו (188). כמו ג'ייק העקר, גם ברט אינה יכולה לממש את זהותה ולחוות אהבה מלאה וכך היא גם מוצגת כבעלת חזות נערית. היא שוקעת בהוללות מתוך מודעות (189).

"הדור האבוד" – סיכום

כל הדמויות בספר חיות בעולם שסדרו נשתבש וערכיו קרסו, הם עקורים פיזית ונפשית. הגברים סמרטוטים, הנשים נצלניות, הרוזן רוכש אהבה בכסף, הזונה מתקבלת באהדה וללא שיפוט ואינה שונה משאר הנשים (190-191). ז'ורז'ט (הזונה) מקבילה לאלכוהול – בריחה זולה ולא יעילה, תחליף למשהו אמיתי (192-3). אנשי החבורה דוחים את כהן משום שאינו תואם את ה"קוד" שלהם – "אין קוד".

מלחמת הפרים

עמ' 203

אובדן אידאל הגבורה המסורתי

העולם העתיק טיפח גבורה גברית בשדה הקרב כתכונה נעלה, יחד עם נדיבות וחוכמה פוליטית. המוות בקרב עד למאה ה-20 היה הרואי, אך בטבח ההמוני של מלה"ע 1 הוא הפך לחסר טעם ולמנוצל בידי שליטים (204). כשסולם הערכים המקובל קרס, קרסה גם ההרואיקה שבמלחמה למען אידיאל שכבר לא קיים – קיים גם אצל קונרד שרואה במלחמה הצרפתית כחסרת תכלית (205).

הגבורה של המינגויי

ג'ייק (ומייק) מתייחס לפציעה שלו באירוניה וגיחוך, כך גם יחסו למלחמה. הגבורה היא ערך ריק, החיילים הם כלים ופצעיהם ומותם שרירותי. אין הרואיות במלחמה חסרת טעם.

מלחמת הפרים כמיקרוקוסמוס

הימנגויי עושה שימוש במבנה סגור ומובחן בכדי להחדיר לספר אודות חברה ניהיליסטית קוד של ערכים מוחלטים ולשם כך הוא עושה שימוש במלחמות הפרים. הוא מדגיש במכוון את הצד הטקסי של האירוע (209) ומדגיש את המיומנות והמומחיות, הפשטות והעדר גינונים מיותרים ואת אומץ הלב(210). "טהרת הקו" המתארת את תנועות רומרו היא גם בעלת קונוטציה מוסרית. במלחמת הפרים עומד האדם, עם נשק פשוט, אל מול הטבע במאבק על חייו – מאבק של מיומנות ואומץ לב (211).

פדרו רומרו

רומרו, בניגוד למטדורים האחרים, אינו עושה רק מראית עין של תנועות מסוכנות אלא ניצב באמת מול הפר בתנועות אלגנטיות וישרות – על כך הוא זוכה לשבח (211). רומרו למעשה משמש נציג של מערכת ערכים מוסרית (212). הוא אף מוצג כשורשי ומחובר לעמו – בדומה לג'ייק בפריס. (215)

אפיסיונדו

רומרו כביכול שייך למסדר סגור בעל חוקים נוקשים של ה"אפיסיונדוס" – אומץ, יושר, מיומנות וצניעות. מעמדו של ג'ייק באםיסיונדו מקנה לו יחס של מעבר לידידות עם האפיסיונדוס האחרים (213). חלק מדמויות החבורה מסוגלות לקבל את הערכים האלו והאחרות לא (215).

המסע לפאמפלונה

המסע הוא כעין מבחן בו עומדים בני החבורה (216).

מסע הדיג

תיאורי הנוף של הארץ מדגישים את העתיקות שלו והבראשיתיות של הכל, לעומת פריס וכך יש בטבע גם אופטימיות כנגד הייאוש של פריס (218). הבאסקים פשוטים, שורשיים ומחוברים לאדמתם. הם אינם שותים לשם בריחה אלא לשם הנאה בצוותא ומתוך שמחת חיים ללא גינונים מיותרים (219). באווירה הזו ברט, מייק וכהן אינם יכולים להשתלב ואי-הגעתם אינה מקרית אלא סמלית.

תיאור הדיג (הטקסי משהו) המוצלח והשליו עומד בניגוד גמור להתרחשות הפריזאית חסרת השקט של תחילת הספר (220).

יש דמיון בין תיאור הדיג לתיאור מלחמת הפרים הן בטקסיות הקודמות להם והן בכך שבדומה לרומרו גם ג'ייק מסתכן עד כמה שניתן (מטיל חכה במים הגועשים ולא ברגועים) ומתמודד עם המשימה בצורה הוגנת (221). זהו כמובן קוד של ספורטאי אמיתי, כמו מתאגרף שאינו חובט ביריב על הקרקע, כפי שנוהג כהן. ההפרדה בין אמיתי ומזויף מתקיימת בשלושת הענפים: דיג, מלחמת פרים ואגרוף (222). ג'ייק וביל הם במידה רבה אפיסיונדוס אמיתיים, כהן איננו ואילו בברט יש את הפוטנציאל הלא ממומש וזו הטרגדיה שלה, רומרו כמובן הוא התגלמות האפיסיונדו הטהור (223).

המבחן

ברט מעמידה את הגברים סביבה במבחן. מייק הוא סמרטוט גמור ומתגלה ככזה כנגד ברט, הוא מפנה את כעסיו לכהן אך חושש מעימות פיזי ולבסוף מאבד את ברט שמעולם לא הצליח לשמור, הוא מגיב כמו תמיד בשתייה (224). כהן נאבק על ברט אך מתוך אידיאליזציה בלתי מציאותית ותוך הפרת קודים של התנהלות מכובדת (מכה בג'ייק, בוכה ומבקש סליחה). רומרו זוכה בברט – כאשר הוא מוכה ע"י כהן הוא קם שוב על רגליו (שלא כמו מייק) ואף עולה פצוע לקרב הפרים – לכן הוא הזוכה בברט משום שגילם את קוד הכבוד במלואו (225).

מבחנה של ברט

ברט, של כמנהגה, מאבדת שליטה מול רומרו. כאשר היא זוכה בו היא "נולדת מחדש" ויש לה הסיכוי לממש את עצמה (מנסה להתפלל בעבורו, הוא מבקש ממנה לגדל שיער כדי להיות נשית). בניגוד למנהגה עם מחזריה, היא מסרבת לקחת מרומרו כסף כדי לשמור על טוהר היחסים (226). לבסוף היא עוזבת את רומרו למענו משום שהיא יודעת כי "עליו לחיות בגפו" וכדי לא לפגום באופייה הרעוע בחייו היציבים. בברט פגמים מוסריים רבים אך בחירתה האחרונה מעמידה אותה באור אחר – ההחלטה לא לדרדר את רומרו אל אופי חייה ההולל והבוגדני (227).  ברט מגלמת את מוסר האפיסיונדו בכך שהיא מכירה בכך שאיננה אפיסיונדו ושהריקנות שלה תשחית את רומרו לעומת מייק שהוא "מהסוג שלי". היא קורבן מפוכח ומכיר המקבל עליו את הדין (228)

המבחן של ג'ייק

ג'ייק נדרש להכיר בין רומרו וברט וכך לבחור בין אהבתו אליה לבין ערך האפיסיונדו- יושר, אומץ, מסירות והקרבה. הוא יודע כי הוא עושה עוול לרומרו בכך שברט מסכנת את מהותו. ג'ייק אינו שומר על רומרו כפי שהיה עליו לעשות, זאת לעומת המלצתו הקודמת שלא לשלוח את רומרו לקבלת פנים אצל השגריר האמריקאי (230). ג'ייק מתבקש לבחור בין נאמנותו לברט ורצונו בטובתה לבין ערך האפיסיונדו ושימור טוהר העולם הדועך של לוחמת הפרים. הוא נדרש גם להקריב את אהבתו ולמסור את ברט לידי אדם אחר (230). ברט תובעת מג'ייק נאמנות והוכחה לאהבתו והוא מוותר על ערכיו בכדי להיות נאמן אליה והוא עושה זאת ללא דרמה או טקסיות מיותרת (231). כאשר ג'ייק נוסע להביא את ברט כבר אין לו את האשליה, שהייתה בהתחלה, שאולי יוכלו בכל זאת לחיות ביחד ואף שאינו יודע אם בחר בבחירה המוסרית, נראה כי יש בו תהליך של השלמה ובגרות וכך הוא מתנתק לגמרי ממעט ה"כהן" שעוד היה בו. בסיום הספר עוד מנסה ברט למשוך את ג'ייק אל העולם השגייה באשליות אך תשובתו היא: "נכון שזה נחמד לחשוב ככה?" (232)

סיכום

מרלו הוא עדיין גיבור אמיץ וישר אך הוא מתוודע לעולם אפל. ג'ייק מודע לקריסתה של מערכת הערכים הסדורה אך עדיין פועל לפי קודים שביסודם הם מסורתיים ומעוצבים דרך המערכת הסגורה של האפיסיונדו. הוא אינו אנטי גיבור מלא משום שהוא עדיין מקיים ערכים של טוהר מידות ואומץ, אך עם זאת הוא מפוכח ומודע לאכזריות והעוול של העולם (233).

ברט: האהבה שאינה ניתנת למימוש בעבור הגבר שאינו יכול לממש.

גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני