ניתוח קודים בטקסט
כל טקסט הוא מערכת של קודים. קוד או צופן פירושו מערכת של סימנים הנשלטת על ידי כללים ומוסכמות המצויים בתרבות. אותם כללים ומוסכמות בדרך כלל טעונים אידיאולוגית. יש אידיאולוגיה שלטת מאחורי הטקסטים, מאחורי הסימנים, המייצגים משמעות ברורה ומסכמת בתוך התרבות.
ישנם שני סוגים מרכזיים של ניתוח טקסטים: ניתוח פרשני וניתוח מבני סמיוטי.
- ניתוח פרשני – ניתוח איכותני, פתוח, אסוציאטיבי ולא מובנה. דוגמאות מתוך מחקרים שנעשו: א. ניתוח פרשני של תעמולה הבחירות של רבין – אותו חוקר לקח טקסטים מהתעמולה שהיתה לפני הבחירות, ומנסה באופן אסוציאטיבי, פרשני להבין את המשמעויות השונות העלות מתוך הטקסט. הוא בחן את התאורה, את הלבוש, טון הדיבור, הרקע וכמובן את הטקסט המילולי שנאמר בתעמולה. הוא מנסה מתוך זה להבין מהי המשמעות המועדפות, מה המסר הבולט שרבין ניסה להעביר. הוא מדבר על פטריוטיות, גבורה, על תפקידו בצבא, ישראליות – צורת דיבור וסגנון, לאומיות. זו דוגמא למשמעויות מתוך הטקסט שאנו רואים – זה לא מובנה ומוסכם. זה מאוד סובייקטיבי תלוי כיצד החוקר רואה את זה. הפרשנות יותר זורמת ואסוציאטיבית, פחות מובנית ואין לה כללים ברורים, ומראים איזה מסר מרכזי עולה מהטקסט. ב. התוכנית הארט ואשתו – ניתוח הטקסט הזה הוא דוגמא נוספת לניתוח פרשני המנסה לבחון איך מוצגים מערכות היחסים בין המינים בטקסט, איזה ערכים עולים מההתנהגות שלהם, מה נתפס כנכון/לא נכון, מה נתפס כנורמטיבי. אפשר להעלות מתוך הסדרה מה המקובל/לא מקובל, ערכים של עבודה, התקדמות, מוביליות וכל מיני דברים שעולים בסדרה. גם הסדרה נישואין פלוס. גם הסדרה סקס והעיר הגדולה – כל מיני ייצוגים של נשיות. ניתן לדבר גם על ניתוח פרשני של חדשות ולנסות ולראות איזה דימויים עולים מהכתבה, איזה דמויות עולות מהכתבה, איזה תגובות הם מציגות, למי נותנים להגיב. אחד הדברים הבולטים, שיש לו משמעות מועדפת ברורה, הן הכתבות לגבי סגירת מפעלים בדרום, על האתיופים וכו'. יש פורמטים של כתבות בהן יש אבחנה מאוד ברורה בין המתפרעים המתלהמים, השורפים צמיגים ומתפרעים – איך הם נראים, איך הם נשמעים וכו', גם אם הם אומרים דברים נכונים וחשובים, קשה להזדהות איתם עם כל ההתלהמות שלהם. אתה מתחבר עם אדם המסביר באופן ברור את הצד שלו ופחות עם אדם מתלהם המדבר בצורה פראית, לא מתורבתת ועממית. הטקסט יוצר לנו משמעות מועדפת. ליבס מדברת גם על הנאום של סאדאת בכנסת ומראה איך הוא התנהג, דיבר ופנה לאזרחים בארץ. גם נאסראללה, מעבר לדברים שהוא אומר, צורת הדיבור שלו, התנהגותו הטלביזיונית וההופעה שלו, החזיק את כל התעמולה שלו בזמן המלחמה.
- ניתוח מבני סמיוטי – ניתוח היכול להיות גם איכותני וגם כמותי, אולם הוא סגור יותר, מובנה יותר, יש לו הרבה יותר כללים מוגדרים ומושגי מפתח לגבי אופן הניתוח. הוא סמיוטי ומנתח סמלים, מילים, ויזואליות, קודים שונים כדי להבין את משמעות הטקסט. נתמקד בניתוח מבני סמיוטי.
ניתוח מבני מנסה למצוא שיטתיות, מבנה החוזר על עצמו המאפשר לנו להתחקות על המשמעות המועדפת של הטקסט. כלומר לנסות ולראות איזה מסר ומשמעות עולים מתוך הטקסט. מדברים על 2 סוגי ניתוח:
- ניתוח סינטגמטי – בא מהמילה סינטגמה = יחידות. בידוד של יחידות שונות בתוך הטקסט כשהחבור ביניהם יוצר משמעות. כלומר, אם נתחקה אחרי מבנה החוזר על עצמו ונראה את הקשר בין היחידות בתוך המבנה, נוכל להגיד מה הטקסט מנסה לייצג. יש כל מיני ייצוגים של ניתוחים סינטגמטיים אולם אנו נתמקד במודל של פרופ. פרופ ניסה לנתח כ- 100 סיפורי עם רוסיים וניסה לראות אם יש בהם משהו חוזר, משהו מבני, שיטתי החוזר על עצמו בכל הסיפורים. הוא הגיע למסקנה שיש מבנה החוזר על עצמו והמבנה הזה משמש הרבה מאוד חוקרים במדעי החברה לנתח טקסטים פופולאריים. פרופ טען שיש לנו מבנה של 7 דמויות המתעמתות זו עם זו ב-6 מהלכים החוזרים על עצמם בכל הטקסטים. 7 הדמויות: גיבור, נבל, תורם, שולח, גיבור מזויף, עוזר וקורבן. דמויות אלו לא חייבות להיות כולם ביחד אם כי בדר"כ הם נמצאים יחד ב-6 מהלכים: הכנה, סיבוך, העברה, מאבק, חזרה והתוודעות. כלומר, יש לנו התנהלות מובנית של התפתחות העלילה שיש גיבור שיש לו עוזר, התורם זה מישהו התורם לקידום העלילה ועזר לעלילה להתפתח. יש את הנבל הרע, את הקורבן שבדר"כ זו אישה, נסיכה שצריך להציל אותה. בתוך העלילה יש תהליך, יש הכנה ורקע המציג את מה שקורה, אח"כ יש סיבוך, אירוע המהווה בעיה. אח"כ יש העברה שזו התקדמות לקראת השיא, ואח"כ יש את המאבק שהוא השיא בעלילה, אח"כ יש חזרה ולבסוף התוודעות. אפשר לקחת את המבנה הזה ולנתח כל טקסט שניתן לחשוב עליו – כל סרט אמריקאי עומד בקריטריונים האלה. כל סרטי המתח, כל הפורמטים האלה עומדים בקריטריונים האלה. גם הסרטים הרומנטיים עומדים בקריטריונים האלה. אפשר לנתח פרסומות בצורה כזאת. כמובן שאין את כל הדמויות כי זה לא טקסט ממש, אולם מראים איזה סיבוך, בעיה –להוריד את הכתם מהבגד זו בעיה. אז יש התנהלות והגבר מסביר כיצד לפרק את הכתם, כי הוא בר הבנה, ושוב השיא הוא כשפותרים את הבעיה – נכנסים לכתם ומראים את הפתרון והכל מאוד ברור – החולצה הפכה להיות לבנה והכל ברור וטוב. אפשר לדבר כך על כל סרטי הילדים, מלך האריות, במבי – לכולם יש את הדמויות הברורות, יש את הטוב ואת הרע שהוא תמיד מכוער ושחור. יש משהו מאוד ברור בהתפתחות והתנהלות העלילה. ג'יימס בונד וכל הסדרות של המתח חוק וסדר, המשטרה – יש להם מבנה מאוד ברור. תמיד יש הטובים מול הרעים, יש משהו שקורה ומקדם את העלילה, שמסבך את הגיבורים ומביא אותנו לשיא האלימות ואז יש את ההתוודעות, החזרה והפתרון. ברוב המקרים הפתרון הוא הגמוני – הטוב מנצח. אח"כ יש את ההתוודעות, הפתרון, החזרה. בדר"כ הפיתרון הוא מאוד הגמוני.
- ניתוח פרדיגמטי – כשמו כן הוא, מנסה למצוא פרדיגמות, מנסה למצוא מבני עומק בתוך הטקסט המייצגים ערכים, נורמות, תפיסות מקובלות בחברה המועברות בטקסט. במבוא מדובר על שטראוס ובארת שטענו שבטקסטים בתרבות הפופולארית מבני העומק בדר"כ נוגעים לבעיות אנושיות אוניברסאליות ובדר"כ מושתתים על ניגודים בינאריים – שחור מול לבן, גברי מול נשי, טוב מול רע, תרבותי, מודרני לעומת פרימיטיבי וכו'. מצב דיכוטומי לחלוטין. יש אידיאולוגיות, פרדיגמות מאוד ברורות העולות מתוך הטקסט שמאחוריהם עומדת אידיאולוגיה היוצרת למעשה דיכוטומיה ברורה. יש אנחנו והם, גבריות מול נשיות, ייצוג של הגבר החזק, הדומיננטי, השולט לעומת האישה הסקסית המינית המשרתת את הגבר, החלשה. הבנייה מאוד ברורה של הפרדיגמות. על זה בנויות התוכניות. הניתוח הפרדיגמאטי מנסה למצוא את המבנה הזה, את הניגודים האלה ומתוכם להבין את המשמעות שעולה, את האידיאולוגיה העומדת מאחוריהם שלבן זה טוב ושחור זה רע, שיש תרבותי יש פרימיטיבי.
חזרה אל: תקשורת כתרבות
