שפה וחברה: נרטולוגיה – גישות מבניות

נרטולוגיה: גישות מבניות – פרופ (Propp)

p     ראשיתו של המחקר המדעי-מודרני של סיפורים מצוי בחקר סיפורי-עם: הפולקלוריסט הרוסי, ולדימיר פרופ, בחן את הסיפורים שאספו האחים גרים (אספו מאות סיפורי עם שהיו מסופרים בסביבות גרמניה).

p     פרופ יישם גישות מבניות באשר למבנה הפנימי של למעלה ממאה סיפורים (1928, Morphology of the Folk Tale). התעניין בהבנת המבנה של סיפורי העם האלו ולראות אם אפשר למצוא סטרוקטורה דומה בכל הסיפורים הללו.

p הוא מצא דברים מאוד מעניינים: הסיפורים הפשוטים והתמימים בנויים למעשה בצורה מאוד מורכבת, עם יופי פנימי רב.

p פרופ גילה שלסיפורים מבנה נסתר, שמהווה מכנה משותף. למשל:

p     יש 31 פעולות שמרכיבות את כל הסיפורים!  למשל:

p     1. היעדרות – לאחר שמוצגות הדמויות, מישהו (הגיבור או מישהו אחר שהגיבור יציל) עוזב את המקום המוכר או את המשפחה. כך נוצר המתח הסיפורי.

p     30. הרע ("הנבל") מקבל עונש.

p     31. הגיבור זוכה במשהו טוב – במלוכה או בקידום, ולרוב גם מתחתן.

p     בכל הסיפורים משתתפות לא יותר משבע דמויות: הגיבור, הנבל, הקוסם העוזר לגיבור, הנסיכה ואביה.

p     פרופ חיפש את אבני הבניין של הסיפור – ממה הוא בנוי, כיצד הוא מתפקד (יוצר ומעביר משמעות), וכיצד שונה סיפור אחד מאחר.

p סיפורי עם אינם סיפורים קלילים ושטחיים אלא אמצעים תרבותיים, חברתיים ואומנותיים מורכבים.

נרטולוגיה: גישות מבניות – לאבוב (Labov)

חוקר אמריקאי שחקר בשנות ה60 ילדים שחורים בפילדלפיה, שחלקם לא הולכים לבית הספר. הוא חקר סיפורים של חוויות אישיות

p מחקריו של וויליאם לאבוב עברו מחקר סיפורי-עם (שפרופ חקר) ל"סיפורים של חוויות אישיות"

n      narratives of personal experience – סיפורים שמספרים בגוף ראשון יחיד (לרוב) על דברים שקרו. הוא בחן איך הילדים מספרים סיפור.

p     חקר ילדים שחורים במרכז פילדלפיה: אף שחלקם אף פעם לא למדו בביה"ס הייתה להם שפת סיפור עשירה, מגוונת ווירטואוזית.

p     הגדרת הסיפור לפי לאבוב היא הגדרה מקובלת:

One method of recapitulating past experience by matching a verbal sequence of clauses to a sequence of events (1968:287). סיפור הוא מתודה של סיכום של חוויות וסיפורי עבר ע"י התאמה של רצף וורבלי של פסוקיות לרצף של אירועים. כל סיפור מתאר רצף של אירועים שהתרחשו, אבל סיפור במהותו, הוא רצף של פסוקיות. סיפור, להגדרתו של לאבוב הוא חיבור בין 2 הרצפים האלו.

n      הגדרה לפי בלום-קולקה: "שני אירועים עוקבים הקשורים ביניהם בקשר של זמן או סיבתיות" . כלומר, סיפור תמיד מספר על אזשהו אירוע שקשור של סיבתיות או של זמן לאירוע אחר.

p     מבנה הסיפור לפי לאבוב כולל חלקים/פעולות שעוזרים למספר להעביר מסר משמעותי בצורה ברורה:

1. תקציר (abstract) – על מה יהיה הסיפור
2. אוריינטציה (orientation) – רקע ו"תפאורה" לעלילה. תיאור בתחילת הסיפור על הרקע, נוף והדמויות.
3. פעולות מסבכות (complicating acts) – זוהי העלילה. משהו "מסתבך" או יוצא משיווי משקל.
4. הערכה (evaluation) – ביטוי של יחס המספר כלפי אירועי העלילה. למשל: ועכשיו הגיע הרגע המפחיד.

n      חלק זה מבטא את ראשית הפניית תשומת הלב לאינטראקציה

1. תוצאה/התרה (result/resolution) – הפעולה מקבלת פתרון. למשל: הנסיך מוצא את שלגיה ומנשק אותה וככה היא מתעוררת מהמוות.
2. קודה (coda) – סימון הסיום של הסיפור ולעתים קישורו להווה. למשל: והם חיו עד עצם יום הזה באושר ועושר.

נרטולוגיה

שפה וחברה