כניעת גרמניה סימנה את סוף מלחמת העולם השנייה באירופה. הגרמנים נכנעו ב-7 במאי 1945, כאשר הכוחות המזוינים הגרמנים (וורמאכט) נכנעו ללא תנאי למעצמות הברית. הכניעה נחתמה על ידי הגנרל אלפרד יודל, ראש המטה של הכוחות המזוינים הגרמניים, בנוכחות הגנרל דווייט ד' אייזנהאואר, המפקד העליון של חיל המשלוח של בעלות הברית, ונציגים ממדינות בעלות הברית האחרות. החתימה התקיימה בשעות הבוקר המוקדמות במטה SHAEF (חיל המשלוח העליון של המטה העליון) בריימס, צרפת.
מסמך הכניעה של גרמניה, המכונה חוק הכניעה הצבאית, ציין כי כל הכוחות הגרמניים בהולנד, דנמרק וצפון מערב גרמניה היו צריכים להפסיק מיד את כל פעולות האיבה ולהיכנע לכוחות הבריטיים והקנדיים. כל הכוחות הגרמניים באוסטריה, צ'כוסלובקיה ודרום מערב גרמניה היו אמורים להיכנע לברית המועצות. כל הכוחות הגרמניים באיטליה, צרפת ושאר מערב ומרכז אירופה היו אמורים להיכנע לבעלות הברית המערביות.
כניעת גרמניה סיימה למעשה את המלחמה באירופה, אם כי הלחימה נמשכה בתיאטרון האוקיינוס השקט עד שנכנעה יפן ב-2 בספטמבר 1945. הכניעה הבלתי מותנית של גרמניה סימנה את סופו של משטרו של אדולף היטלר ואת תחילת השיקום והבנייה מחדש של אירופה.
הגורמים לכניעת גרמניה הנאצית
היו מספר כמה גורמים מרכזיים שתרמו לכניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה. אלה כללו:
תבוסות צבאיות: גרמניה ספגה סדרה של תבוסות צבאיות במספר חזיתות ("קרבות המפנה"), כולל החזית המזרחית נגד ברית המועצות, החזית המערבית נגד ארצות הברית ובעלות בריתה, והחזיתות הצפון אפריקאיות והאיטלקיות נגד בריטניה ובעלות בריתה. תבוסות אלו החלישו באופן משמעותי את הצבא הגרמני והקשו עליהם יותר ויותר להמשיך במאבק.
אובדן משאבים: המערכה הצבאית של גרמניה הידלדלה את משאביה, כולל כוח אדם, מזון, דלק ויכולת תעשייתית. הדבר הקשה על הצבא הגרמני להמשיך בלחימה ולשמור על קווי האספקה שלו.
מסעות ההפצצה: מסעות ההפצצה של בעלות הברית, במיוחד מסע ההפצצות האסטרטגי נגד גרמניה, פגעו קשות בתשתית התעשייתית של המדינה ושיבשו את יכולתה לייצר חומרי מלחמה.
התקדמות סובייטית: ברית המועצות עשתה התקדמות משמעותית בחזית המזרחית והתקרבה לברלין. הסיכוי לניצחון ולכיבוש הסובייטי היה גורם מרכזי בהחלטת גרמניה להיכנע.
חוסר יציבות פוליטית: גרמניה חוותה חוסר יציבות פוליטית משמעותית, עם קרבות פנים בין פלגים שונים במפלגה הנאצית ובצבא. הדבר הקשה על ההנהגה הגרמנית לתאם ביעילות את המאמץ המלחמתי ולנהל משא ומתן על כניעה.
התמוטטות המורל: האוכלוסייה הצבאית והאזרחית הגרמנית הפכה יותר ויותר מדוכאת ככל שהמלחמה נמשכה והסיכוי לניצחון נראה יותר ויותר לא סביר. זה תרם להחלטת הכניעה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי
