אדמונד הוסרל קבע שכדי לחקור את מבנה התודעה, יש להבחין בין "אקט תודעתי" לבין "תופעה שאליה היא מכוונת" (האובייקט שאליו מתייחסים בכוונה, ראה התכוונות). הידע על מהות הדברים והתפיסה שלנו בהם תתאפשר על ידי "השעיה" או "השמה בסוגריים" של כל הדעות הקדומות על קיומו של עולם חיצוני. זה מה שהוסרל מכנה אפוכה (ἐποχή).
הוסרל כינה את שיטתו "צמצום או "רדוקציה" פנומנולוגית או אידטית. האפוכה משיג את הרדוקציה הזו על ידי השעיה של כל מה שאנו חושבים שאנו יודעים על משהו, צמצום שלו להתגלות הטהורה כתופעה.
רדוקציה חזרה לדברים עצמם
הצמצום הפנומנולוגי או האידטי של הוסרל והאפוכה מובילים אותנו למהותם של הדברים כאובייקטים מודעים. הפנומנולוגיה מתייחסת לאובייקטים ללא הנחות או שיפוטים לגבי ההוויה הממשית או אי-ההוויה של תוכן התודעה. לעולם כקיים בפני עצמו אין משמעות בפנומנולוגיה, רק מה שאנו תופסים ממנו יכול להיות בסיס למשמעות.
הפנומנולוגיה עבור הוסרל חייבת להיות מסוגלת לענות מתי וכיצד יכולה התודעה להתייחס למשהו. מנקודת המבט הפנומנולוגית, האובייקט אינו פשוט קיים "בחוץ" ואינו מספק בעצמו רמזים לגבי מה הוא, אלא הופך לצרור של היבטים תפיסתיים ותפקודיים המרמזים על מהות מסוימת שנתפסת בהכרה. מציאותם של אובייקטים אינה נדחית על ידי הפנומנולוגיה, אלא היא "מושמת בסוגריים". המבט שלנו הוא על הדרך שבה אנו מסתכלים על אובייקטים, ולא על תכונות הטבועות באובייקט עצמו. על מנת להבין טוב יותר את עולם המראות והדברים, הפנומנולוגיה שואפת לזהות את המבנים הבלתי משתנים של דרכי התפיסה שלנו ובכך מספקת ידע על התודעה האופן שבו התודעה מבצעת את אקט התפיסה של המציאות
ראו גם: מבוא לפנומנולוגיה של הוסרל
