פרספקטיבה מדעית היא שיטת ייצוג של המרחב באמנות ששאפה לדמות באופן המדויק ביותר את אופן התפיסה הטבעית של העין ולשם כך עשתה שימוש בכלים ומדידות מדעיים. שיטה זו עושה שימוש במערכת קווי עזר המתנקזים אל נקודת מגוז אחת ולפיה נקבע גודלם של אובייקטים בציור מה שמבטיח כי היחסים בניהם יהיו נכונים ותיווצר תחושת עומק. הפרופורציות בין האובייקטים השונים בציור נקבעים על סמך גודלה של דמות האדם שמהווה קנה מידה לחישוב גודלם של כל שאר מרכיבי היצירה.
פרספקטיבה מושגית היא שיטת ייצוג חזותית המתבססת על תיאור עצמים בהתאם להיכרות האנושית עימם ולא לפי האופן שבו הם נקלטים בעין (אופטית). פרספקטיבה מושגית חותרת לייצג את מירב המידע אודות העצם על ידי מעין הפשטה שלו באופן השונה מזה שבו הוא נתפס בראייה. בפרספקטיבה מושגית אין נקודת מבט אחת ממנה מביטים על האובייקט והיא תנסה לבטא את כל חלקיו וזוויותיו בעת ובעונה אחת.
פרספקטיבה אופטית פרספקטיבה אופטית היא צורת ייצוג מרחבית המנסה לחקות את האופן שבו נקלטים עצמים בעין האדם. פרספקטיבה כזו תייצג את מושאיה כפי שהם נקלטים מעמדת תצפית אחד ויחידה וכפי שהם נתפסים מכיוון אחד. שיטה זו תעשה שימוש באקצרות המבטאות את העיקרון האופטי לפיו ככל שעצמים מרוחקים יותר מהצופה כן הם נראים כקטנים יותר, ולהפך. פרספקטיבה אופטית תשאף לייצר מימד של עומק בציור והיא תעשה כן על ידי שימוש בעקרונות כמו הסתרה והתכנסות של קווים לנקודת מגוז.
פרספקטיבה אווירית (ספומטו) היא טכניקה להשגת אפקט של עומק בציור על ידי שימוש בגוונים שונים בכדי לדמות את המצאותם של אובייקטים במרחק גדול יותר מאחרי. דה-וינצ'י, מגלה השיטה, טען כי ככל שעצם נמצא במרחק רב יותר כן הוא נראה לנו מטושטש יותר, ועל כן הנחה אמנים לצייר אובייקטים מרוחקים כאילו היו אפופים בעשן כחלחל-סגלגל.
פרספקטיבה הפוכה היא דרך לייצוג המרחב שרווחה באמנות של ימי הביניים שלא ניסתה ליצור אשליה המדמה את תפיסת העין במציאות. הפרספקטיבה כזו מתנקזים קווים בציור אל עבר נקודת מגוז הנמצאת בכיוונו של הצופה (ולכן היא "הפוכה") מה שיותר אפקט בו החלקים המרוחקים יותר מהצופה הם גדולים ויותר ולהיפך, באופן שמנוגד לתפיסה הטבעית של עצמים במציאות.
פרספקטיבה של שלד דג היא צורת ייצוג מרחבית המיועדת לייצר תחושת עומק שרווחה באמנות הרומית ובציורים איטלקיים משלהי ימי הביניים. בטכניקה זו קווים אדריכליים לא-חזיתיים נמשכו אל עבר נקודות מגוז הערוכות על קו מרכזי, מה שיוצר את צורת אידרת הדג ומכאן שמה של השיטה. שיטה זו שאפה לייצור מימד של עומק בציורים המחקה את אופן התפיסה הטבעי של העין.
תיאורית הצבע של גתה תיאוריה שפותחה ע"י גתה בשלהי המאה ה-18 בניסיון לתת קווים מנחיים מדעיים לשימוש בצבעים. גתה התייחס ליכולתם של הצבעים לעורר תגובות רגשיות וקבע כי צבעים חמים מעוררים תחושה של חיות בעוד שצבעים קרים מובילים למלנכוליה וכן התייחס למשמעות הסמלית של צבעים. גתה עמד על תופעת ה-מיזוג האופטי של צבעים כמו צהוב וכחול היוצרים ירוק. כמו כן תיאר גתה את התופעה בה צללים הם בצבעו המשלים של צבע האור היוצר אותם.
הניגוד הסימולטני של הצבעים\ תיאוריית הצבע של שברל היא תיאוריה מראשית המאה ה-19 המתייחסת לאופן הקליטה של צבעים על ידי הצופה והיא מבוססת בעיקר על כך שצבעים מושפעים מהצבעים הנמצאים לידם. לפי שברל כל צבע מקרין על סביבתו את הצבע המשלים שלו וכך הצבה של צבע ליד צבעו המשלים תחזק ותעשיר אותו.??
השתקפות האור והצללים בציור עד למאה ה-18 הדרך המקובלת לתיאור צללים הייתה על ידי שילוב צבע כהה עם צבע מקומי. קבוצת האחווה הפרה-רפאליטית קראה לתיאור נאמן יותר של האור ואחד מחבריה, ג'ון רסקין, דגל בשימוש בצבעים משלימים בכדי לייצג צללים. לשיטתו יש לתאר צל של אובייקט בצבע המשלים של אותו אובייקט (חפץ אדום יטיל צל ירקרק, למשל)
הצבע בציור האימפרסיוניסטי והדיווידיוניסטי האימפרסיוניזם היה זרם אמנותי בסוף המאה ה-19 בצרפת שעשה שימוש בתיאוריית הצבע של שברל ושל הפרה-רפאיליטים בכדי להתחקות אחר האופן שבו חווה העין את המציאות. דרכם לעשות כן היא על ידי שימוש בצבעים משלימים ועקרונות המיזוג האופטי דרך הצבת משטחי צבע קטנים זה בצד זה כך שיצרו בעין אפקט של צבע שלישי (דיווידיוניזם)
הצבע כמגדיר צורה הצבה של שני משטחי צבע שונים זה לצד זה יוצרת קו מתאר סוגסטיבי שיכול לשמש בכדי להגדיר צורה ולתחם אותה כאובייקט מובחן במרחב המצויר. אופן השימוש בניגודי הצבעים (חד, קשה, מעומעם, רך, קטוע וכו') יכול לשמש את האמן בכדי לשוות לצורות וליחסים בניהן מרקמים ואופנים שונים
הצבע כמייצג אור וצללים הצייר יכול לעשות שימוש בדרגות של שונות של כהות ובהירות בכדי ליצור אשליה של תאורה בציור. שיטה זו מאפשרת גם להקנות נפח לעצמים על פי העיקרון לפיו כל עצם מטיל צל כאשר נופל עליו אור וכמו כן חלקיו הבולטים יהיו מוארים בעוד שהשקועים ישארו בצל.
צבע מקומי הוא מושג המתייחס אל צבעם ה"טבעי" של עצמים כפי שהם נקלטים בראייה, כמו למשל שהדשא או ירוק או שהשמיים הם כחולים, מבלי להתייחס לאפקטים אופטיים כאלו ואחרים שיכולים לשנות את צבעם כפי שהוא נקלט בעין. השאיפה לחקות את המציאות בציור הובילה לניסיוניות ייצוג של אובייקטים על פי הצבע המקומי שלהם, ובשלבים מאוחרים יותר את הדרך שבה תופעות אופטיות משפיעות על הצבע המקומי של אובייקטים כאשר הם נצפים בעין האנושית.
עמדת צפייה חזיתית עמדת צפייה חזיתית מתייחסת ליחסים הנוצרים בין המרחב בתמונה לבין הצופה. בעמדת צפייה זו הצופה מתבונן ביצירה העומדת מולו. צורת צפייה זו היא הנפוצה ביותר והדוגמה הפשוטה ביותר היא של יצירה ממוסגרת התלויה על קיר. לעמדת צפייה חזיתית של צופה ביצירה ישנם שלושה צירים עקרוניים: ציר עומק, ציר אופקי וציר אנשי
עמדת צפייה חזיתית המתבססת על ציר עומק ציר העומק בעמדת צפייה חזיתית מתייחס מידת הקרבה של הצופה אל האובייקטים וניתן לדמות אותו ל"זום" של מצלמה. הצייר יכול לבחור לתאר את האובייקטים שלו מעמדה קרובה ואינטימית יותר או לחילופין מעמדה מרוחקת המציגה אותם בהקשר רחב יותר.
עמדת צפייה חזיתית המבוססת על ציר אופקי הציר האופקי בעמדת צפייה חזותית מאפשר (ומצריך) לאמן לבחור היכן ימקם את האובייקטים שלו בתמונה: במרכז, מימין או משמאל ובכך הוא יכול לשלוט באפקט שיוצרת התמונה.
עמדת צפייה חזותית המבוססת על ציר אנכי\קו האופק הציר האנכי בעמדת צפייה חזיתית מאפשר לאמן למקם את הצופה מעל, מתחת או בגובה קו האופק ובכך להשפיע על האופן שבו נתפסת התמונה. מיקום מתחת לקו האופק למשל יכול להקנות מימד של יראה בעוד שמיקום מעל לקו האופק תחושת עליונות של הצופה.
דגם הוא תבנית של קווים, צורות וצבעים החוזרת על עצמה בצורה סדורה יותר או פחות שיכולה עקרונית לחזור על עצמה לאינסוף. דגמים יכולים להיות מבוססים על צורות גיאומטריות או צורות מהחי והצומח. דגם, מעבר לעיטור, יכול לשמש בכדי לייצור או לבטל תחושת נפח של עצמים וכן לגרום להאטה והתעכבות בפענוח התמונה וכן הוא יכול לשמש במשמעות סימבולית.
דמות מתווכת היא דרך לקשור בין המרחב האשלייתי והממשי בעת צפייה בציור על ידי דמות (במרחב האשלייתי) הפונה באופן ישיר אל הצופה וכביכול "מזמינה" אותו להכנס דרכה אל המרחב האשלייתי דרך שבירת המחיצות בינו לבין המרחב הממשי, כך יכול הצופה להרגיש כאילו הוא ניצב ממש בתוך הסיטואציה ולא מחוצה לה.
קו אוטונומי הקו האוטונומי הוא מושג של פאול קלה הרואה בקו לא כאלמנט אינסטרומנטלי (כמו לתחום צורה או לבטא תנועה) אלא כמדיום בפני עצמו עם אכויות הבעתיות רבות. לדעתו של קלה הדרכים המגוונת לעשות שימוש בקווים מקנה לו טווח מבעים עצום ומטרתו הייתה לחקור את השימושים השונים שניתן לעשות איתו.
גריזיי הוא ציור בצבעים מונוכרומיים, כלומר אותו צבע רק בדרגות שונות של כהות ובהירות. שיטה כזו של ציור יכולה לשמש בכדי ליצור אשליה של פסל או תבליט. השימוש בגוון אחד בלבד בדרגות בהירות שונות יכול להתחקות אחד האופן שבו מוארים האובייקטים בציור דרך משחק בין דרגות הבהירות של אזורים שונים.
קו מתאר (קונטור) קו מתאר הוא קו הפוגש את עצמו ויוצר צורה שאותה הוא תוחם ומהווה את גבולותיה. קו מתאר הוא גורם הכרחי בכדי להגדיר צורות בציור. השימוש בסוגים שונים של קווי מתאר יכול לשמש בכדי להעביר משמעות או להשיג אפקט של היצירה. מה עוד?
קו מתאר סוגסטיבי הוא קו הנוצר ממפגש בין שני אזורי צבע שונים. במידה מסוימת ניתן להגיד כי קו סוגסטיבי הוא קו מדומה הנוצר בתודעת הצופה ואין קיים כשלעצמו בציור אלא בהבדל שבין צבעי שני האזורים השונים. בשל ההבדלים בין הצבעים אנו מסוגלים לתפוס צורות כתחומות ובעלות קו מתאר.
הקו כמבטא תנועה ישנן מספר דרכים בהן יכול קו לבטא תנועה. הראשונה היא דרך השארת צורות פתוחות שרק מרמזות על צורה ואינן מגדירות אותה ופעולת התפיסה נעשית דרך השלמה של קו שבור, מרוסק או קטוע. בדרך זו ניתן להשתמש בקווים בכדי לדמות תנועה וכיוון. דרך אחרת בה קווים מבטאים תמונה היא על ידי מעקב אחר תנועת ידו של האמן כאשר הקו מבטא את האופן שבו היא זזה על הציור. ג'קסון פולק.
סוטו אין סו היא שיטת ציור ליצירת מרחב אשלייתי בציורי תקרה העושה שימוש באקצרות בכדי לייצר מימד עומק מנקודת צפייה המביטה מלמטה כלפי מעלה.
צורות חיוביות\ שליליות צורות חיוביות הן צורות קונקרטיות הקיימות ביצירה. צורות שליליות נוצרות מכוחן של צורות חיוביות אך ה"חללים" או ה"פערים" שהן מותירות למעשה יוצרים צורה נוספת, "נגטיב" והיא הצורה השלילית. צורות שליליות הן למעשה יצירת תופעה אופטית של תפיסת צורה אחד רק מכוחה של צורה חיובית.??
צורה פתוחה\סגורה צורות סגורות הן צורות מוגדרות היטב שניתן לקבוע בקלות יחסית היכן הן מתחילות ונגמרות ומהוא תחומן וכך ניתן לתפוס אותן כשלמות. צורות פתוחות מאידך הן צורות שגבולותיהן אינם מוגדרים באופן ברור ולא ניתן לקבוע במדויק את תחומן. צורות פתוחות מתאפיינות ב"נוזליות" או טשטוש הגבולות בניהן ועל פי רוב יקנו לציור תחושה מופשטת יותר.
מרקם אשלייתי הוא חיקוי של פני השטח של אובייקט מסוים על ידי שימוש בעיקר בצבע ואור-צור. התוצאה של מרקם אשלייתי היא התחושה כאילו האובייקט המתואר בציור ניחן במרקם דמוי מציאות או לחילופין במרקם אחר שבו בוחן האמן (כמו למשל דמויות אדם הנראות כאילו הן עשויות אבן)
מרקם ממשי המרקם הממשי של יצירת אמנות שניתן לחוש בה – פני שטח חלקים, מחוספסים, מבריקים וכו'. למרקם ממשי יכולהלהיות השפעה על תגובת הצופה ביצירה שכן למרקמים מחוספסים או לא אחידים אפקט שונה מזה של מרקמים חלקים ואחידים.
גילדה – ארגון מקצועי של בעלי מלאכה.
תרבות פנתיאיזם – ריבוי אלים. תרבות השואפת להגיע להרמוניה בין אלים רבים. החייאת האלים רק כסמלים, אך לא מקדישים להם מבנים, בעוד שהאמונה הנוצרית היא באל אחד. בסביבות 1500 לספירה, הנצרות מתפצלת לשתיים- פרוטסטנטית וקתולית. (מושג מהרנסנס).
הומניזם – תפיסה חינוכית פילוסופית, שמקורה בעולם הקלאסי (יווני-רומי), אומצה מחדש עם ראשית הרנסנס והפכה לאחד מעיקריו. לפי תורה זו לאדם כיצור רציונאלי מקום מרכזי ביקום. על מנת למלא את ייעודו ולהיות אחראי למעשיו על האדם לרכוש השכלה בתחומי הרוח והמדע . שמה את האדם במרכז.
פרספקטיבה – שיטה גיאומטרית המאפשרת ייצוג עצמים תלת מימדים על גבי שטח דו מימדי.
נקודת מגוז – נקודת המפגש של הקווים המקבילים הנראים כמתכנסים בקו-האופק והנמצאת בגובה עינו של הצופה. נקודה זו, מהווה חלק מחישובי הפרספקטיבה המדעית שנוסחה ע"י ברונולסקי במאה ה –15 באיטליה.
טריפטיך – ציור בעל 3 מסגרות שונות / דיפטיק – ציור בעל 2 מסגרות שונות.
טרנספיגורציה – העלייה לשמיים של רפאל.
איקונוגרפיה – מסרים שמסתתרים מאחורי התמונה (כמו אלו הקיימים ב"נישואי ארנולפיני" של ואן אייק). איקונין – תמונה; גרפין – לכתוב. מושג בחקר האמנות המתייחס לחקר הדימויים החזותיים ומשמעותם, הסימבוליות שבתמונה. שכל פרט מסמל משהו בקונטקסט התרבותי שבו נוצרה היצירה.
סטיגמטה – פצעי הצליבה של ישו: המסרים בידיים וברגליים, כתב הקוצים על הראש ועל המצח ועוד. ישנה אמונה שהקדושים קיבלו את פצעיו של ישו. בתרגום מופשט אלו סימנים, לרוב אות קלון.
ספומטו – שיטת ציור שבה קווי המתאר מצועפים, לא חדים.
פרסקו – משמעות המילה: טרי, קריר. טכניקה של ציור קיר: הנחת הצבע על שכבת טיח דקה מאוד בעודה לחה. הצבע חודר לתוך הטיח והופך לחדר בלתי נפרד מהקיר עצמו. את החומר המצמיד לקיר סיפק חלמון הביצה או הדבק. לעיתים שימשה שכבת שעווה בכדי לשמור עליו מפני הלחות העלולה לגרום להתקלפותו. את ציורי הקיר הגדולים ציירו בעזרת פיגמנט שהוחדר לתוך הטיח ישירות. האמן צייר סקיצה על הקיר אותה הוא יצר באותו יום, וכך חלק אחר חלק הוא בנה את הקיר כולו. לאחר המאה ה-16 ירד קרנן של יצירות הפרסקו, בשל המגמה הכללית ליצור יצירות אינטימיות ונטורליסטיות.
נטורליזם – דרך תיאור המנסה להציג את הטבע באופן אובייקטיבי, קרוב ככל האפשר למציאות הנגלית לעין, הציור הנטורליסטי מתקרב לצילום.
אבולוציה – התפתחות לפי משהו, תקופה. (לדוג': רומא אבולוציה של יוון).
רבולוציה – שבירה, אנטי התייחסות, התנגדות. (לדוג': הרנסנס רבולוציה לימי הביניים).
ריאליזם– באמנות משמעו, דרך תיאור הדומה למציאות. הריאליזם מציג את האוניברסאלי שבפרט ומדגיש את האקטואלי לעומת האידיאלי, לכן יתאר לפעמים מכוער חריג ולא את היפה. הריאליזם מובחן מן הנטורליזם, המציג את הפרט כהיצג של המציאות.
צבעי שמן – מאפשר יצירת אשליה של חלל ונפח באמצעות מיזוג מעודן דק של גוונים.
איש אשכולות – "איש רנסאנס", בתקופה זו האמנים ידעו את כל שלושת המלאכות; ציור פיסול וארכיטקטורה, הם היו אנשים שלמדו וחקרו (מחוננים).
מדיצ'י – משפחת אצולה ששלטה בפירנצה שבאיטליה ולאחר מכן בכל טוסקנה, קרוב ל- 400 שנה. בניה נודעו בעושרם ובכוחם המדיני. הם היו פטרונים להמוני ציירים ביניהם בוטיצ'לי, דונטלו ועוד. (תקופת הרנסאנס).
פטרון – האיש שמימן את האומן, כמעט ברוב המקרים הפטרון קובע לאמן מה לצייר, הוא משלם על התמונה ומשלם גם על מחיית האמן בתקופת הציור. בדרך כלל האומנים התגוררו בחצרם של הפטרונים. דוגמא לפטרונים- משפחת מדיצ'י.
