אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה

החל מה8 או ה9 במאי החל באירופה עידן חדש. בהתערבותה ובעידודה של ארה"ב, החלה אירופה להשתקם ולבנות יחסי אמון חדשים.
פברואר 1945: ועידת יאלטה של בעלות הברית, בה הוחלט להכיר בעליונות של בריה"מ בחלקים המזרחיים של היבשת ובקיום בחירות דמוקרטיות לאחר המלחמה.
החלטה שלא לחייב את המפסידה בפיצויי מלחמה, מתוך מחשבה על שיקום.
שימוש משותף בכספים לשיקום מבוסס על קיום סוכנות הסעד והתעסוקה של חבר העמים.
הרעיון: שיקום פיזי וכלכלי של אירופה.
תוכנית מרשל אפשרה מלוות גדולים שהוחזרו עד שנות השישים. היא הניעה את גלגלי הכלכלה הגרמנית לנס כלכלי שדומה לו אירע ביפן, המפסידה השנייה.
היפרדות בריה"מ וגרורותיה מן ההחלטות של שאר אירופה, סימנו את חלוקת אירופה והעולם לשני גושים רעיוניים: מדינות דמוקרטיות-ליברליות וקפיטליסטיות במערב, מול מדינות טוטליטריות וקומוניסטיות במזרח אירופה ובחלקים מן המזרח הרחוק.

ציר המאבק החדש נקרא מסך הברזל ומלחמת האיומים שהתקיימה משנות החמישים בין מזרח למערב, כונתה המלחמה הקרה. נקודת החיץ בין הגושים הייתה גרמניה, על שתי המדינות שהוקמו בשטחה.
8 במאי נחשב ליום שחרורה של גרמניה מעול הנציונל-סוציאליזם- שעת האפס.
הקמתן של שתי הגרמניות- הרפובליקה הפדראלית במערב והרפובליקה הדמוקרטית במזרח – ארכה עוד כארבע שנים והוכתבה על ידי בריה"מ.
בעיות:1 – השיקום הפיזי של גרמניה והרגעת הרגשות הלאומיים שגאו עוד קודם למלחמה. 2- עיקור הרעיון הנאצי מיסודו.
בגרמניה ננקטו שלושה צעדים מסיביים: ביטול רשמי של המפלגה הנאצית, העמדה לדין של פושעי מלחמה ופיטורים של 53 אלף פקידים בכירים שהיו חברים במפלגה הנאצית.

חלוקת גרמניה השפיעה על מרחב נכבד. בריה"מ הקימה משטרים תואמי-סובייטים.
למרות הדיכוי הקומוניסטי והפגיעה בזכויות הפרט, ניכרה דאגה לרווחת הפרט בדומה למערב.
החלוקה לגושים החריפה בשל מדיניות מסתגרת של בריה"מ והחלת צנזורה, שהביאו להקמת מסך הברזל.
כעשרים שנה לאחר המלחמה אירופה נתונה בתהליכי שיקום, שחלקם התבססו על כספי תוכנית מרשל.