למהפכה הקומוניסטית ברוסיה היו סימנים מקדימים, אולם לא היה מצופה שתהיה מהזן המרקסיסטי.
ניתוח המהפכה הרוסית עלול להטעות משתי סיבות עיקריות:
זו מהפכה ערכית שמזמינה נקיטת עמדה פוליטית ופרשנויות מגוונות. למשל היה חוקר שהציג את מנהיג המהפכה לנין כאדם שסבל מנכות רגשית קשה, שהקשתה עליו לפענח את החברה. לעומתו יש חוקרים המציגים תמונה מורכבת של החמצת ההזדמנות למהפכה חברתית עמוקה שיכלה להתפשט לכלל העולם. . בקריאה לאחור נמצא סימנים מקדימים שיכלו להתפתח לכיוונים שונים (שחרור האיכרים, למשל).
משטרים הקומוניסטיים בגוש המזרחי של אירופה התמוטטו במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה ה-20, ומכאן שהמהפכה נכשלה. כדי להימנע מהתבוננות דטרמיניסטית, אפשר להתבונן במהפכה כניסיון למצוא חלופה לקפיטליזם שהשתרש באירופה. לכן ייתכן שלא הרעיון המרקסיסטי הוא שנכשל אלא הפרשנות שלו, ואולי אפילו הפרשנים עצמם הם שהיטו את הרעיון לכיוונים בעייתיים.
– למרות שהמהפכה נתפסת ככישלון, אין לשכוח שכארבעים שנה לאחריה חי כשליש האנושות תחת משטרים קומוניסטיים מסוגים שונים
– המהפכה מסמנת את אחת התופעות הבולטות של המאה ה-20 – החלוקה הבינגושית והמלחמה הקרה
בעקבות המהפכה הקומוניסטית רוסיה הפכה למדינה בה אסור לבטא רעיונות אידיאליסטיים ושוויוניים. היא הייתה מדינת טרור ואלימות. המדינה הייתה מדינת משטרה. הממשלה נישלה מהאיכרים אדמות והמשק היה רעוע.
עד מותו של לנין בשנת 1928, רוסיה הייתה במצב טוב מבחינת החינוך, הכלכלה והחברה. אחרי מותו, נבחר סטאלין. הוא משתלט על החברה ורודף אותה.
תקופת סטאלין, נקראת תקופת הברזל, בניית טכנולוגיות שיחסמו מידע מהמערב. היה עיתון אחד שנקרא "הפרבדה", שהיה עיתון מפלגתי.
האם רוסיה הייתה מועמדת טבעית למהפכה? האם סביר היה שמהפכה בה תצליח?
כנראה שלא, בראש ובראשונה בשל היעדר פרולטריון גדול דיו לבצע אותה. גם מרקס עצמו רמז לקראת מותו שגרמניה היא מועמדת סבירה יותר, בהיותה מתועשת יותר
קיום המהפכה באמצעות דחיפה משמעותית על ידי "הגרעין המהפכני", דווקא בשעת המלחמה ששברה את הרצף ההתפתחותי של התעשייה והפרולטריון ברוסיה, הזמינו בעיות ביישום
ביצוע המהפכה בשיטת "הגרעין המהפכני" היה קרוב לרמזים של מרקס ואנגלס במניפסט. גורמים קפיטליסטיים הם שהיו צריכים להבין את המצב ולהחדיר את התודעה המעמדית בפרולטריון. קיומו גם לאחר המהפכה – בעייתית.
נושאים במהפכה הקומוניסטית
מלחמת האזרחים ברוסיה והתבססות השלטון הקומוניסטי
"רוסיה: שנת 1917 והדרך אליה" \ מיכאל קונפינו
אסכטולוגיה אדומה: אוטוביוגרפיות סטודנטיאליות/ יגאל חלפין
המהפכה הקומוניסטית ברוסיה – ציר זמנים
1917 – המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:
1825 – "מרד הדקרבריסטים" – נסיון ראשון ליישם ברוסיה את רוח המהפכה הצרפתית.
1861 – שחרור הצמיתים – סיום עידן הפיאודליזם ברוסיה.
1881 – רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי קבוצת מתנגדים בשם "רצון העם".
1903 – התנועה הסוציאליסטית מתפצלת לשתיים: מנשיביקים ובולשיווקים.
1905 – מהפכה בפטרגורד ביוזמת אינטלקטואלים וליברלים; דרישה לכינון רפורמות שלטוניות.
פברואר 1917 – "מהפכת פברואר" – מרד עממי מתון מול הצאר – קריאה להתפטרות. במקום מוקמת ממשלה זמנית.
אפריל 1917 – לנין מוחזר לרוסיה אחרי גלות פוליטית ארוכה ומפרסם את "התזות של אפריל" – אידיאולוגיה בולשיווקית שקוראת להפסקת המלחמה נגד גרמניה ומאבק להשיג ניצחון מבית: חלוקת אדמות והעברת בעלות לאיכרים.
יולי 1917 – הממשלה הזמנית מתפטרת.
אוקטובר/נובמבר 1917 – "מהפכת הקטיפה \ אוקטובר האדום\ מהפכת אוקטובר" – השתלטות לא אלימה על מוסדות שלטון, תחנות רכבת ודואר וארמון החורף.
סוף 1917 – בחירות דמוקרטיות ראשונות ברוסיה. הבולשיוויקים לא מכבדים את התוצאות ומעלים עצמם לשלטון.
1918- 1920 – מרד איכרים ברוסיה – מלחמה עקובה מדם בין הצבא האדום והקומוניסטי של הבולשיוויקים לבין הצבא הלבן שהורכב ממתנגדים רוסים וכוחות של צבא בעלות הברית.
1921 – סיום מרד האיכרים לטובת הצבא האדום. ביסוס שלטון חדש ברוסיה בהנהגת לנין.
1922 – רוסיה הופכת רשמית לבריה"מ (פדרציה של רפובליקות סוביטיות וסוציאליסטיות).
1924 – רוסיה שבה למשפחת העמים; עידוד השקעות זרות וייצוב מעמד בינלאומי.
ינואר 1924 – עם מותו של לנין, נפתחת מלחמת הירושה על השלטון.
1928 – שלטון טוטליטרי, ריכוזי ומתערב בראשות סטלין. מאפיינים של עריצות ואלימות.
