מטרת המאמר היא לא ללמד כיצד לפרש חלומות אלא כיצד להשתמש במתודה הזו בקונטקסט של כלל הטיפול. פרויד מדגיש שהתעסקות יתר בחלומות יכולה לגרום למטפל להתעלם ממה שקורה בחייו של המטופל. בנוסף, קיימת אפשרות כי המטופל יתלהב מההתעניינות שהמטפל מביע בחלומותיו, ולכן יביא עוד ועוד חלומות עד כדי מצב של הצפה שהטיפול הפסיכואנליטי אינו יכול לעמוד בכך. במצב כזה, אנו נחשוד שמדובר בסוג של התנגדות (המטופל משתמש בחלומות כדי להעמיס על הטיפול לעומס ולהביא לנקודת שבירה). "יש חשיבות רבה בהיכרות עם פני השטח הנפשיים של החולה בכל רגע ורגע". על המטפל להתעסק בחלום בפגישה הנוכחית ולעזוב אותו לאחר מכן, אלא אם כן הוא רואה שהמטופל לא מביא שום חומר חדש. ככלל עדיף לדבר על חומרים חדשים, לא להתעכב על חלומות ישנים ולא להצטער שלא סיימנו לפרש חלום במלואו. פרויד גם מציין שבכל מקרה, חומר לא מודע שלא בא לפתרון יופיע שוב בחלומו וחדשים נוספים, ואולי בצורה נגישה יותר, ופירוש מלא של החלום יכול לבוא רק בסיום האנליזה לאחר קבלת התמונה המלאה על עולמו הנפשי של המטופל. לכן, לפי כל אלו: "אין לעסוק בפירוש החלום כאמנות בפני עצמה. יש להחיל גם עליו את הכללים הטכניים שהטיפול כפוף אליהם".
פרויד מעלה שאלה- באיזה שלב בטיפול כדאי לרופא להתחיל לפרש לחולה את החלומות שלו.שאלה זו הינה תת שאלה בשאלה כללית יותר: באיזה שלב בטיפול על המטפל לגלות למטופל את צפונות נפשו? לדעתו של פרויד, ישנה אפשרות שפירוש מוקדם מדי של חלומות יוביל למיסוך ואיפול על החלומות העתידיים, שכן החלום ישתמש במידע וישנה את עצמו על מנת לשמור על ההדחקות מן העלייה אל המודע.
ע"פ פרויד, לא צריך להתעכב על הדיוק בחלום. זה לא משנה, לא מביא תועלת וסתם גורם למטופל להתאמץ בשינה ובהתעוררות ולבזבז אנרגיות. לבסוף הוא אומר שגם חלומות שנראים ברורים מאליהם כנראה מגלים לנו משהו נסתר שכן "לרוב, החלומות מקדימים את הטיפול".
