חקר הדת על פי הגישות הסוציולוגית / החברתית / המדעית

בעיית ההטיה של המאמינים גורמת לחוסר סיפוק: אם נשאל מאמינים מהי הדת, נקבל תשובה מוטית, כיוון שהם נטועים בדת. האמת לא טולרנטית לאמונות אחרות. נוצרת אי-נחת.

לכן כיוון המחקר המדעי עשוי לתת מידע אובייקטיבי לגבי הדת, כיוון שדתו של החוקר לא תהיה רלוונטית לשאלה.

הבעייתיות בהגדרות המדעיות:

בעיית ההסתכלות מעבר לגב המאמינים: הם הופכים לאובייקטים למחקר, כמו חיות מעבדה. אין הסתכלות פנים-דתית, אין הקשבה לעולמם.
אין הגדרה אחת ואמת אחת שהגענו אליה. ההגדרות רבות מספור. נוצר תסכול. וזאת כי הן מושפעות מהדיסציפלינה (כל אחת רואה את הדת בעיניה ובכליה שלה), מההיסטוריה, המתודה, והוויכוח והריאקציה מול עמדות קודמות.

המתודה המדעית נמנעת מלעסוק בטרנסצנדנטי, ועוסקת באימננטי:

בהסתכלות המדעית בדת יש השמה בסוגריים של הטענות לאמת שיש בדתות השונות. הטענה לאמת אחרונה בדתות המערביות: "אלוהים קיים". המתודה המדעית לא דנה באמיתות הטענה, ולא מקבלת כנתון את אמיתותה במציאות, כי זו טענה טרנסצנדטית. אבל היא מכבדת את אנשי הדת, ולכן מקבלת אותה כאמת בתודעתם של המאמינים.

טרנסצנדנטי – מה שמעבר לעולם, מעבר להכרה האנושית, מחוץ לעולם. המדען לא עוסק בכך, אין לו גישה לכך – למרות שהאמונה בכך משפיעה על מה שהוא חוקר.

אימננטי – מה שהוא חלק מהעולם וניתן למחקר. כאן המדען עוסק במחשבות אנושיות אודות אלוהים. המחשבות הן אימננטיות.

מכאן נובע שהמחקר לא מעודד אתיאיזם, אך ישתלב עימו.

גישה פונקציונליסטית

פונקציונליסטיות – במדעי החברה (פסיכולוגיה, סוציולוגיה): לבדוק את התופעה באשר היא ממלאת תפקיד, פונקציה, בעולם האנושי. כך התופעה מקיימת עצמה.

המחקר ינסה לראות איך הדת משרתת את האדם. "בשביל מה זה טוב?" למשל, סוציולוגים יגלו כי הדת ממלאת תפקיד במארג החברתי, מבססת את הכלכלה (מטפחת מיקח וממכר). פסיכולוג כפרויד יגלה תפקיד ב"כלכלת הנפש".

עשוי לעלות מכאן שאת התפקיד שהדת ממלאת, ניתן למלא אחרת, טוב יותר; או ייתכן שתפקידה היה זמני בלבד. (כנראה: מעודד אתיאיזם; דומה לפרויד ב"עתידה של אשליה".)

גישה פנומנולוגית

פנומנולוגיה – מחקר עולם התופעות. לא נציב שאלה מנחה, או ננסה למצוא תפקוד, כדי להימנע מדעות קדומות ולכוון מראש את המחקר. אלא נלמד את הדת ונתעד ונתאר אותה ונתקרב אליה, ורק לאחר מכן נשאל איך להבין את כל התופעות.