אנתרופולוגיה של הדת: היסטוריה של הדת

אנתרופולוגיה של הדת: היסטוריה של הדת

מתוך: אנתרופולוגיה של הדת

אנשים האמינו בדתות/ יצורים על-אנושיים כבר מהתקופה הפרה- היסטורית. החל מהפירמידות וכתבי היתדות במסופוטמיה ועד לחיבורים הקודים העתיקים- התנ"ך. מדובר באמונות ופרקטיקות שהן בנות אלפי שנים.

בכל דת היו אינטלקטואלים שניסו להגדיר את דתותיהן בצורה שיטתית, לא רק לחוות את החוויה אלא להגיע למבנה שיגדיר בצורה מוגדרת את בריאת העולם, פולחנים, איך העולם בנוי, במסורת המערבית את התחום הזה "התיאולוגיה"- חקר הדת, תאוס- האל, לוגוס- המילה, בהמשך הפכה להיות "התורה".

ביהדות נוספו 13 עקרונות, "אני מאמין ב".. זו סוג של תיאולוגיה, מה מבחין בין תיאולוגיה לחקר הדת? חקר הדת המודרני הוא יוצא מתוך השוואה ושנית מתוך מידת סקפטיות מסוימת, ערעור בתקפות של האמונות הללו שהיו.

מה גורם לשינויים הללו?

אם נעגן את מדעי הרוח והחברה בכלל, בתוך מסורת אירופאית שהחלה מימי הביניים, גנאולוגיה בעולם של ימי הביניים, מה היה כוח הדת? הכנסייה מסדה בכליה- אכפה בעזרת האינקוויזיציה, יש אמונה אחת ומי שסוטה מהאמונה הזו- במיוחד אם הוא סוטה בסוגים שונים של סטייה, יכלה לאכוף אותו. מניעת התפתחות טכנולוגית, שמירה על הידע (בתוך הכנסייה). אם אתה רוצה לדעת לקרוא ולכתוב- תהיה חלק מהכנסייה, היו בעיקר ספרי דת.

או- קיום צנזורה.

ארגון כוח- קביעת האמת וקביעת ייצוג האמת בעולם, הכומר מוסמך על ידי כמרים אחרים, ואלו מוסמכים על ידי הבישוף, ותיקן, במקום ובזמן הרעיון מתחיל מהכנסייה ומישוע, אנחנו קודמים בהיסטוריה, ההיסטוריה היא סיפור שמתחיל בבריאה ומגיע למרכזה, שיאה במותו ותחייתו של ישוע, כמה משקל יש לתת לכל אחד מהמרכיבים משתנה לאורך ההיסטוריה.

שליטה על הזמן. פעמוני הכנסיות קבעו בימי הביניים את השעה ביום ואת לוח היום של האדם.

הכנסייה שולטת על המרחב, על לוחות השנה על מערך הטבע היא מלבישה חגים- חג האביב יקבע לפי החג בו ישוע קם לתחייה, חורף- חג המולד, טכניקה שרואים בדתות גם ביהדות. חג האביב- חג יציאת מצרים, עונות הסתיו- ראש השנה. לקחת את שנות הטבע ולהלביש עליהן אירועים היסטוריים וריטואלים שונים. כולם נקבעו לפי השעון של הכנסייה.

התפיסה בכנסייה היא שהעולם סובב סביב האדמה, האדמה היא יצירה של האל, פסגת היצירה היא האדם, לכן מטרת האדם היא לשרת את האל.

חקר הדת כפי שאנו רואים אותו היום, היה לו קושי להתפתח. כשהנצרות הסתכלה על דתות אחרות, הסתכלה עליהן כעל עובדי אלילים או שהסתכלה עליהם כמתחרים מסוכנים- "האויב", ברוב הזמן האסלאם- המזרח המאיים על מערב אירופה. או בתור העד המושפל. עדות לאמיתות הנצרות השומרת על הכתבים, כתבים של הברית הישנה המעידים על בואו של ישוע, אך היות ולא כיבדו את האור כשהגיע, הם נידונים להשפלה, חוקקו חוקים משפילים.

נצרות אמיתית מול אנשים אחרים שהם פחותי ערך כי טרם ראו את האור האמיתי (טרם הגיע אליהם- הברברים, עובדי אלילים או שלא השכילו, או שהם האויב, או שהם האפיקורסים שהיו בכנסייה וניתקו את הקשר עם הכנסייה וכעת הם ראויים לעונשים הגדולים מכל).

דבר זה הולך ומשתנה לאט, החל מגלילאו, הראיה היא שהאם מבחינה אסטרונומית כדור הארץ לא נמצא במרכז היקום ניתן להבין שלא כל העולם קיים לכבודנו. אנחנו פלנטה אחת מצורות חיים אחרות שעליהם לא כתוב בספרי הספרים דבר. העולם לא סובב סביבנו- הכנסייה.

אחר כך, גילוי העולמות, קולומבוס וגילוי אמריקה, מה עושים עם כל האנשים הללו שעליהם לא כתוב כלום? בתחילה חשבו שהם חלק מעשרת השבטים שברחו, או הודים, אבל עם הזמן זה העמיד שאלה נוספת לגבי מרכזיות התפיסה של העולם שחג סביב הכנסייה.

החל מלותר אנחנו רואים את קריאת התגר החשובה על סמכות הכנסייה שהיא הרפורמה הפרוטסטנטית, שאומנם הייתה חדורת אמונה נוצרית אבל קבלה על סמכות הכנסייה כדובר האל. הם כפרו בחלק מפולחני הכנסייה- תשלום כסף לכנסייה בכדי לזכות בכפרת חטאים, זה העמיד את הנצרות על 3 עקרונות שהם רק באמצעות אמונה/ הכתב/

האדם לא צריך לקיים את כל המצוות הפולחניות כדי להשתייך/ לזכות בגאולה, הגאולה היא החלטת האל בלבד, רק בכתב- הכוונה היא שרק התנ"ך והברית החדשה חשובים לכן כל אחד רשאי לפרש את התנ"ך/ הברית החדשה בעצמו, אינו חייב לקבל את המידע דרך המסננת של הכנסייה הקתולית, התוצאה היא שיש כאן ערעור על מוקדי הסמכות.

ללותר היה המזל שכאשר נולד הדפוס כבר היה קיים, לכן הספרים הגרמנים שכתב, בשפת העם, וכך גם תרגם את התנ"ך, הגיעו לכל כנסייה ולכל מקום שבו צנזרו הכל עד כה, לכל מקום הספרים של לותר היו הנמכרים ביותר. אנשים הלכו לחנות וקנו את ספריו.

בעזרת הטכנולוגיה ובעזרת ביזור הסמכות הכנסייתית ע"י לותר ובעקבותיו באו אחרים, אנחנו רואים דמוקרטיזציה של הידע, אין כנסיה אחת ומקיימים קהילות שונות, כנסיות שונות, כל אחד מתחרה על הטענה ש"אנחנו מגיעים לאמת הצרופה". הדבר הזה של אנשים שמדברים בשם האלה מוביל לשאלה- אז מהו הדבר הנכון? איך יש לשרת את האל?

מגוון התשובות רחב וההשוואה בין התשובות היא אחד הדברים שמוביל אותנו לחקר הדת שיהיה נפרד מהתיאולוגיה וקבלת עקרונות האמונה של כנסייה מסוימת.

תהליכים נוספים שהם בבסיס המחקר האנתרופולוגי-

המהפכה הצרפתית המפרידה בין דת לבין אזרחות. לכן, היא מעלה שאלות חדשות מאחר שקודם היה או שייכות לקבוצה דתית מסוימת נוצרית ואז אתה יכול להיות אזרח בעל זכויות שוות או שלא. ואז אתה שייך לאומה אחרת. היהודים לא היו רק דת אחרת אלא נשלטו על פי חוקים שונים, של הרבנות. הייתה להם שייכות שונה וגבול ברור. ברגע שהמהפכה הצרפתית טוענת שהם צרפתים בני דת משה, כאן משהו מטשטש. הגבולות של מהי דת- בין אנשים, האם הגבולות מהותיים או לא בין יהודים/ נוצרים וחילונים במדינה מסוימת. זה עורר שאלות של קבוצות מיעוט, הנצרות בתיאולוגיה אינה קובעת, עם הזמן מגיעה

המהפכה התעשייתית– תחושה של האצה בזמן, התקדמות, הזמן אינו נקבע על ידי הכנסייה אלא על ידי השעון-כרטיס עובד. הקצב הדתי מפסיק לשלוט בעיצוב הזמן של בני אדם. אנשים עוברים מן הכפר אל העיר, מיזוג של אנשים מרקעים שונים. אינם שייכים לכנסייה שלהם.

מוביליות של אנשים, בימי הביניים קודם אדם נולד וחי באזור שהברון לא שייך.

הדרך היחידה בה מותר לו לעזוב את ביתו- יציאה למסעות הצלב או לחימה או עלייה לרגל ושם יוכל להתוודות על חטאיו בפני כומר שאינו מכיר אותו- רק כך יוכל לזכות בסליחה.

הכנסייה הייתה שומרת את כל סודות הקהילה, כי בלי ההודאה לא ניתן לזכות בגאולה.

לאחר הרפורמציה נכנסת התעשייה, אנשים עוברים ממקום למקום, אנשים נפגשים עם קבוצות שונות, בעלי אמונות שונות, אנונימיות שלאו דווקא משייכת אותם לאדמה/ לקהילה.

העולם כעולם מתקדם, אולי גם הדת מתקדמת משלב לשלב. הדור שלנו יותר מתקדם מהדור שבא לפניו אינו מובן מאליו.

המהפכה התעשייתית מביאה לתודעה את הקדמה ואת המהפכה המדעית (ולהפך), הקדמה חודרת לכל התחומים וגם לתחום הדת. יש כאן פרימיטיביים ומתקדמים, ככל שנתקדם בהבנת האמת הדתית, ברציונאליות נתקדם.

המדע יחליף את הדת, אנשים יבינו מה באמת הגורמים השונים שאחראים להתפתחות בני האדם, אין כאן קו ישר, ראשית חקר הדת קשורה לאירועים השונים שצוינו.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.