עמוד ראשי: הקהילה היהודית בבגדד של ימי הביניים
רקע היסטורי ומסגרת זמן
כיבושי האיסלאם(634-732) שינו באחת את מפת העולם ואת מאפייניו. במשך חמש מאות שנה, עד להתמוטטות האימפריה האיסלאמית במאה ה-12 כתוצאה מפלישת כוחות לא מוסלמים לגבולות האימפריה, התפתחה תרבות חדשה שהייתה מזיגה של תרבות ערבית שמקורה בחצי האי ערב עם מורשת העולם של יוון העתיקה. תרבות זו נוצקה לשפה הערבית, לדת החדשה – היא האיסלאם – ולמסגרת מדינית מאחדת של האימפריה המוסלמית ושושלת החליפים.
תקופת הגאונים (מהמאה ה-8 למאה ה-11)
תקופה זו מאופיינת בכך שרובו המכריע של העם היהודי ראה את עצמו כפוף לאחד משני המרכזים העתיקים ביותר של היהדות: המרכז הארץ ישראלי, המרכז בבבל או שניהם. ראשי הישיבות בארץ ישראל ובבבל כונו "גאונים" והם הוכרו כמנהיגים הרוחניים של העם היהודי באותה עת.
השפעת כיבושי האיסלאם על הקהילות היהודיות
איחוד הקהילות היהודיות תחת האימפריה המוסלמית
בעקבות הגל הגדול של כיבושי האיסלאם במאה השביעית לספירה חלו שינויים מרחיקי לכת במסגרת המדינית והתרבותית של יהודי בבל וארץ ישראל. עד לתקופה זו חיו יהודי בבל תחת שלטון האימפריה הפרסית (הססנית) ואילו יהודי ארץ ישראל תחת השלטון הביזנטי הנוצרי. בעקבות מסעי הכיבוש של המוסלמים נוצר מצב חדש: כ-90% מכלל היהודים בעולם (יהודי בבל,פרס, ארץ ישראל, לבנון, סוריה וצפון אפריקה) נמצאו תחת שלטון מוסלמי מאוחד ותחת השפעתה של תרבות ששפתה ערבית.
כעת כשרוב יהודי התפוצות חיו תחת אימפריה אחת שהעניקה ביטחון בדרכים ואפשרה ערוצי תקשורת סדירים, נוצרו קשרים שסייעו בשמירה על אחדות העם ועל הייחוד של מיעוט קטן ששאף לשמור על זהותו הייחודית. לקיום הקשר הרציף בין הקהילות לישיבות הייתה השפעה גדולה ביותר על יצירת אחדות וזהות דתית משותפת של היהודים ברחבי האימפריה.
השפעה תרבותית
התרבות שהתפתחה בעולם המוסלמי השפיעה במידה רבה על שכבות שלמות של האוכלוסייה היהודית שבתוכה. החשיפה לתרבות חדשה, ששימשה גורם מתווך בין העולם בן זמנה לבין העולם ההלניסטי שכלל ידע פילוסופי ומדע עצום, באמצעות תרגומים ועיבודים של יצירות מהתרבות היוונית העתיקה, השפיעה עמוקות על ההגות של יהודי המזרח התיכון. המגע עם התרבות המוסלמית סיפקה הזדמנויות להעשרת העולם התרבותי של היהודים שהושפעו מאד מהתרבות המוסלמית המפותחת מבחינה מדעית ופילוסופית, מבלי לפגוע במורשת היהדות. (כך למשל התנועה הפילוסופית ה"מועתזילה" המוסלמית, שביקשה לפרש את כתבי הקודש לפי עקרונות הלוגיקה והתבונה, השפיעה עמוקות על מגמות פרשניות הקרב ההוגים היהודים של אותה תקופה, למשל רב סעדיה גאון). היהודים כתבו בשפה הערבית והושפעו כאמור מאוצרות הספרות, השירה, המדע והפילוסופיה שהעמידה התרבות המוסלמית.
שגשוג כלכלי
ראוי גם לציין שבכך שהאימפריה המוסלמית יצרה יחידה כלכלית אחת גדולה, והעובדה שהאיסלאם מתייחס בחיוב למסחר, וכן העובדה שהיהודים זכו למעמד של "בני חסות" ולא הוטלו עליהם מגבלות לפעילות כלכלית – כל אלה תרמו לשגשוג הכלכלי של היהודים בערים המוסלמיות.
מוסדות ההנהגה היהודית
מוסדות ההנהגה של יהדות בבל היו: הגאונים– ראשי ישיבות סוראופומבדיתא, וראש הגולה. בנוסף לאלה, היו בחצר החליף יהודים מקורבים ובהם רופאי החצר ובנקאי החצר. אף שהללו לא נשאו תפקיד רשמי בתוך הקהילה היהודית עצמה, הם פעלו רבות אצל החליף לטובת בציבור היהודי וגם בתוך הקהילה היה להם מעמד חשוב.
הגאונים והישיבות
הישיבות עסקו בשלושה עניינים: חקיקה (=קביעת ההלכה), שיפוט (עפ"י ההלכה) והנהגה.
לכל ישיבה היה אזור השפעה מוגדר כאשר הקשר בין הישיבה לקהילות באזור זה בא לידי ביטוי במינוי דיינים בני הישיבה בקהילות אלה, ובמקביל- קבלת תרומות עבור הישיבה מהקהילות.
הדיינים בקהילות היו אחראים על שיפוט, ענייני אישות (נישואין וגירושין), השגחה על ענייני דת ומצוות, מינוי בעלי תפקידים בקהילה- כמו שוחטים, מוהלים וחזנים, ובכך באה לביטוי האוטונומיה הקהילתית של היהודים.
ביטוי נוסף לקשר שבין הישיבה לקהילות שבתחום הסמכות שלה היה ההתכתבות של "שאלות ותשובות". יהודים מרחבי האימפריה המוסלמית היפנו בכתב שאלות הלכתיות בתחומים שונים אל ישיבות הגאונים, והצוות הבכיר של הישיבה, ובראשו הגאון, שלח תשובות בכתב בחזרה. באופן זה נוצר בקהילות ברחבי האימפריה אורח חיים אחיד, המתנהל על פי ההלכה.
הישיבות שימשו גם כבתי דין עליונים שניתן לערער בפניהם על פסיקות בתי הדין המקומיים בקהילות.
בראש הפירמידה של בעלי התפקידים בישיבה ניצב ראש הישיבה (בארמית: "ריש מתיבתא") שכונה גם "גאון" כנראה קיצור התואר "ראש ישיבת גאון יעקב".
תפקידי הגאון כללו:
- הוראה בישיבה.
- שפיטה– הגאון היה ראש בית דין של הישיבה. הגאון ישב בכס השיפוט והייתה לו סמכות להטיל עונשים, קנסות וחרמות.סגנו של הגאון היה חכם שעמד בראש בית דין נוסף שפעל בצמוד לזה של הישיבה שבראשו עמד הגאון. הסגן כונה "אב בית דין".
- פסיקת הלכה: חיבור תשובות לשאלות ["שאלות ותשובות": שו'"ת] שנשלחו לישיבות הגאונים מרחבי העולם היהודי. לצורך כך היה הגאון חלק מצוות בכיר של ישיבתו שדן בשאלות.
- ניהול אזורי ה"רשות" הכפופים לישיבה. בין היתר מינוי דיינים לקהילות השונות שב"רשות" של הישיבה. דיינים אלה מינו שמשי בתי כנסת, מוהלים, רבנים, שוחטים והיו אחראים על כל עניני השיפוט של הקהילה וכן על עזרה לנזקקים, יתומים ואלמנות.
אופן מינוי הגאון
הגאון נבחר מתוך הסכמה כללית של חכמי הישיבה. מרבית הגאונים נבחרו מתוך מספר מצומצם של משפחות שנחשבו כמתאימות מבחינת ייחוס להעמיד גאונים. בבבל היו שש משפחות מיוחסות כאלה.
לפעמים ראש הגולה לקח חלק פעיל במינוי הגאון, בעיקר כשנתגלעו חילוקי דעות. ליהודים העשירים ובעלי ההשפעה שהיו מקורבים לחצר החליפה גם הייתה השפעה על בחירת הגאונים – אבל רק מאחורי הקלעים.
קנה המידה העיקרי לבחירת הגאון היה מעמדו כבקיא בתורה ובהלכה וכאישיות ראויה לתפקיד. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכם שהייחוס המשפחתי היה גורם מכריע במינוי הגאונים.
סנהדרין הגדול
תחת פיקוחם של הגאון וסגנו פעלה קבוצה של שבעים חכמים שכונו "סנהדרין גדול" במגמה להדגיש את הרציפות בין ישיבות הגאונים לבין תקופות קדומות יותר, כדי לזכות במקצת היוקרה של התקופות הקדומות. חכמי הקבוצה הזו ישבו לפני הגאון בשורות (7 שורות של 10חכמים בכל שורה). האחראים על שורות אלה נקראו "ראשי כלה" [כלה או כלא=שורה] או "אלופים".
אופן מינוי: הרשות למנות בעלי תפקידים בישיבה עד לדרגה של חברי סנהדרין הייתה בידי הגאון אך גם שיקולי "ייחוס" השפיעו על מינויים.
ירחי/חודשי "כלה":
חודשיים בשנה, באדר ובאלול, התקיימה פעילות מיוחדת בישיבות ובה הגיעו אל הישיבות אנשים רבים מהקהילות שבתחום הסמכות של הישיבה, כאלה שלא היו בין הלומדים הקבועים, אלא עבדו לפרנסתם. בחודשים אלה הם הצטרפו אל לומדי הישיבה הקבועים ולמדו ביחד מסכת מהתלמוד.
הלומדים שהגיעו אל הישיבות ב"ירחי כלה" הביאו עמם מהקהילות השונות שאלות הלכתיות שעסקו בנושאים מגוונים הקשורים בחיי היום-יום כמו מסחר, חינוך ילדים, ענייני אישות ועוד. שאלות אלה עלו לדיון ולימוד משותפים ובסופם היה הגאון חותם על פסק ההלכה. לימוד זה תרם גם הוא ליצירת אורח חיים אחיד מכיוון שלומדים מקהילות שונות היו שותפים בלימוד ושמעו את התשובות.
מקורות המימון של הישיבות:
- תרומות [כולל תרומות בתמורה למענה לשאלות הלכה שנשלחו לישיבה].
- הכנסות מקרקעות ששייכות לישיבה.
- מיסים שהוטלו על היהודים שחיו ב"רשות" של הישיבה.
ראש הגולה
ראש הגולה עמד בראש הקהילה בבגדד ונחשב מנהיג יהודי בבל. על פי המסורת היהודית היה ראש הגולה מצאצאי בית דוד שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון ויהודי בבל אכן חלקו לו כבוד מלכים (קטע מקור בספר בעמ' 87). ראש הגולה היה מנהיג יהודי בבל והאימפריה המוסלמית כולה גם בעיני השלטון המוסלמי שהתייחס אליו בכבוד רב (אותו קטע מקור).
ראש הגולה נבחר על ידי הציבור היהודי והח'ליף העניק לראש הגולה מכתב מינוי רשמי ללא כל התערבות במינוי, מה שמעיד על האוטונומיה לה זכו היהודים בניהול ענייניהם .
תפקידיו של ראש הגולה:
תפקיד ראש הגולה ביטא את האוטונומיה הדתית והמשפטית של היהודית בבבל. הכוונה לאפשרות לניהול עצמי בתוך הקהילה, כולל הקמת מוסדות הנהגה לפי בחירת הקהילה וכן התנהלות דתית משפטית וחברתית בתוכה.
- כלפי חוץ : קשרים עם השלטון החיצוני.
- ייצג את היהודים כלפי החליפות ושימש כמתווך להעברת בקשות מצד הקהילות היהודיות לשלטונות. הוא בעצמו התקבל בכבוד מלכים אצל החליף. החליף הזמין את ראש הגולה מידי פעם כדי לדון בענייני היהודים.
- ראש הגולה היה האחראי של גביית מס הגולגולת שהיהודים היו חייבים לשלטונות במסגרת מעמדם כ"בני חסות" והעברתו לשלטונות. ראש הגולה היה אחראי גם על חלוקת נטל המס בין הקהילות ודאג לכך שקהילות עניות ישלמו פחות ועשירות יותר.
- כלפי פנים : תפקידיו של ראש הגולה במסגרת הקהילות היהודיות.
- לעיתים היה ראש הגולה מעורב במינוי הגאונים והיה שותף לגאונים במינוי הדיינים בקהילות.
- כמנהיג היה ראש הגולה אחראי על התנהלות הקהילות והייתה לו זכות הכרעה בסכסוכים בתוך קהילות או בין קהילות וכן סמכות להעניש כל מי שלא סר למרותו. כלומר, תפקידיו כללו פיקוח, ארגון וענישה בתוך הקהילה היהודית.
.
ראה גם: דמותו של רבי סעדיה גאון (רס"ג)
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / ערים וקהילות
