תולדות המחשבה המדינית: קרל מרקס
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
קרל מרקס מתחיל לכתוב באמצע המאה ה – 19, תקופה מהפכנית. אנו נעסוק בתקופת האמצע שלו בדיון ההיסטורי כלכלי שלו. חשוב לזכור איפה ומתי מרקס כותב: הוא חי וכותב באנגליה של אמצע המאה ה – 19, זוהי תקופה של חברה אולטרא מתועשת ועלייה מאסיבית בהגירה. מרקס בכוונה נוגע באנגליה וגרמניה בהן בראייתו צריכה להתרחש המהפכה. זוהי תקופה של שיא המהפכה התעשייתית, הגירה מהכפר לעיר והתפרקות של משפחות וקהילות שלמות, התרחקות מהדת, ערעור ממסד המשפחה. זוהי תקופה בה התגברה מאוד תחושת הניכור. כל אלה מיצרים מבחינת מרקס פוטנציאל לצורך בשינוי תודעתי מאוד עמוק.
האוכלוסייה נמצאת במצב מחפיר ללא תנאים ועבודה של שעות על גבי שעות, מצב של אלימות רבה ופער הולך וגדל בין מעסיקים למועסקים. כך מתפתחות תיאוריות סוציאליסטיות שרוצות לעשות תיקון משמעותי במצבם של ההמונים ולייצר חברה שתבטיח צדק סוציאלי לכל ומרקס היה מהמקימים של ארגונים אלה תחת הסיסמא– "פועלי כל העולם התאחדו". מרקס מסמל שילוב מסוים בין החשיבה האינטלקטואלית למעמד הפועלים.
תורתם של מרקס ואנגלס מתמקדת בלתת הסבר של ההתפתחות ההיסטורית המהווה תוצאה של ממאבק בין מעמדות כלכליים. ההיסטוריה היא סיפורם של התפתחות היחסים בין המעמדות הכלכליים.
משפט המפתח – "התהליך ההיסטורי מתקדם לפי חוקיות אובייקטיבית".
- ישנו תהליך היסטורי.
- קיימת חוקיות וכללים מדויקים.
- אובייקטיבית – איננה תלויה בפרשנות. איננה תלוית תרבות ולא אישיות שיכולים להסיט את ההיסטוריה ממסלולה.
- ההיסטוריה הינה דטרמיניסטית – סופה ידוע מראש וניתן צפות את התהליך כי דבר גורר דבר.
- אותה התפתחות היסטורית הינה דיאלקטית (התנגשות) – ההתקדמות ההיסטורית הינה פרי של ניגודים וסתירות ושמה של ההתנגשות הינה מהפכה. אותה מהפכה מביאה אותנו לתחילת תקופה היסטורית נוספת שתסתיים במהפכה וכך נמשיך לעוד מהפכה ועוד מהפכה, עד לנקודת הסוף.
בגלל החוקיות האובייקטיבית כל תקופה היסטורית הינה בעלת אופי המכונה מבנה על ומורכב מארבע מאפיינים: סדר פוליטי, חברתי כלכלי ותרבותי. הדמיון מתקופה לתקופה הינו בקיומו של רכוש פרטי, מעמדות והיררכיה, מנוצלים ומנצלים. ולכן הסתירות ינבעו מאותו מקום והשוני הוא בין מי יהיו הסתירות.
התהליך ההיסטורי מתנהל לפי חוקיות אובייקטיבית, ההתפתחות הינה דיאלקטית באופייה והתהליך הינו דטרמיניסטי בעל סוף ברור וידוע מראש. ברור שישנה תכלית סופית לפי מרקס שצריך להגיע אליה – חברה חסרת קונפליקטים. אנחנו נידונים לחיות חיים של ניכור. (חשוב גם מרקס וגם אפלטון מבינים את הבעיה שברכוש פרטי).
כל התקופות יותר דומות משונות אך מבחינתו של מרקס בעידן הבורגני ישנו שוני מסויים. כך, ביסודה של החברה האנושית עומדת התנגשות בין המעמדות המעורבים בתהליך הייצור. מעמד מבחינתו הינו איפה אני ממקום ביחס לאמצעי הייצור. העידן הבורגני מאופיין בחסרי אמצעי יצור ובעלי אמצעי יצור וכל האמצע בעצם נעלם, כך בעצם בעידן זה נעלם מעמד הביניים או שהוא הופך לבעל הון הוא שהוא הופך לפרולטר/ פועל – נוצר מצב קיצוני ביותר, מיעוט ששולט באמצעי הייצור ורוב מחוסר כל.
מרקס אומר שכל עוד יש לנו רכוש פרטי והון תמיד תהיה התנגשות בין המעמדות (בעלי האמצעים ומחוסרי האמצעים) ולכן המהפכות הן לא תוצר של הגות מופשטת כלשהי אלא שינויים המתרחשים בדרכי הייצור, באפן בו אנו מייצרים ובמאבקים שכרוכים בכך. ההתקדמות על הציר היא התקדמות דיאלקטית בעלת ניגודים וסתירות. כל חברה תגיע לשלב שבו נוצרת אי התאמה חריפה בין כוחות הייצור ליחסי הייצור (כוחות היצור – הפועלים, הייצרנים ובעלי ההון; יחסי הייצור – מפעל עם מנהל ופועלים המקבלים משכורת (. מרקס אומר שיחסי הייצור בין המעביד לעובד אינם משתנים מהר כמו אמצעי הייצור עצמם שתלויי טכנולוגיה וזמן. ישנם אנשים בעלי כוח שאין להם אינטרס לשנות את יחסי הייצור (לא רוצים לשלם יותר לפועלים למשל). לכן חייב להיות ארגון מחדש של יחסי הייצור ומכאן שכוחות הייצור יהיו פחות ניתנים לניצול. בכל זאת, דווקא בשלב הזה שמרקס מתאר אותו כעומד על סף המהפכה נוצר מצב של קיבעון והחרפה של הניצול . זוהי תקופת טרום מהפכה שהיא מאוד קשה ואלימה ונצלנית ומנוכרת. ולכן העידן הבורגני הוא החמור והנצלני ביותר ולכן דווקא הניצול החמור הזה יביא לפריצת הדרך הגדולה והטובה ביותר. השלב הגרוע על סף המהפכה יביא לטוב – מתחילה להתגבש תודעה בקרב הפועלים ומתחילים להתגבש תנאים למהפכה עממית ספונטנית ומתפרצת. בכל תקופה היסטורית, אומר מרקס, יש מעמד אחר שמתמרד, כמו למשל האצולה נגד המלך, המהפכה הצרפתית – שהיא בעצם הבורגנית ומן הסתם המהפכה הבאה בתור הינה מהפכה של הפועלים- המהפכה הפרולטרית והאחרונה שתתרחש לאחר העידן הבורגני.
העידן הבורגני הינו בעל מאפיין נוסף והוא שעידן זה זז מהר מאוד ולכן תקופה זו תיהיה מהירה. הבורגנות הקפיטליסטית לא יכולה לשמר את מעמדה בלי לעשות כל הזמן שינויים באמצעי הייצור שלה ולכן השכלול באמצעי הייצור מזרז את תהליך ההתנגשות ביחסי הייצור ולכן יקדם אותנו מהר יותר אל המהפכה של הפרולטריון.
בעידן הבורגני הפועלים הופכים לאמצעי ייצור ונתפס כסחורה. מרקס גורס כי אנו הולכים לקראת חברה ללא רכוש פרטי ובו לא יהיו מעמדות.
ניכור: ניכור הינו ניתוק מוחלט של האדם מארבעה מקורות מרכזיים בחייו:
- הטבע: האדם רואה בטבע רק מקור לניצול ושיעבוד מתוך נסיונו לצבור כמה שיותר ממון ורכוש ולכן מתעלם מהחשיבות של הדדיות היחסים. יחסיו עם הטבע מבוססים לכן על ניצול, התאמה לצרכיו והתעללות.
- עבודה והמוצר אותו הוא מייצר: עבודה אמורה להיות חלק בסיסי בעיצוב דמותו של האדם אך בעידן הבורגני היא הופכת נצלנית. האדם מנותק מבחינה בתחום עבודה, מנותק מבחינה בביצוע מטלות מסוימות ומנותק מהמוצר אותו הוא מייצר. הניתוק מתנאי עבודתו מרחיקים אותו מן האפשרות של פיתוח יכולות וכישורים יצירתיים. העבודה הופכת אינסטרומנטלית ומטרתה הישרדות בלבד.
- מנותק מעצמו ומצרכיו. האדם מנותק מתובנת הניצול שלו עצמו, מנותק מצרכיו האמיתיים ומהמהות החירותנית האמיתית שלו. האדם בטוח שהוא מרוויח יופי ושבכלל אין כאן שום ניצול.
- מנוכר מסביבתו ומאנשים אחרים. אינו מחויב לחירות ולאושר שלהם ואינו רואה את הפגיעה בהם.
פטישיזם של סחורות: העובד/ת משוכנע/ת כי על אף שהוא /היא (כקבוצה כלכלית וחברתית) עובד/ת קשה מאד להשגת מעט כסף בתנאים קשים מאד, הרי שאין דבר רע במודל כלכלי המבוסס על יחסי חליפין וכי בעזרת עבודה קשה ניתן להתקדם למעמד טוב יותר. העובד/ת מקבל/ת את מעמדו ומיקומו הכלכלי כחלק מסדר לגיטימי.
התקופה בין המהפכה הפרולטרית לבין המטרה הסופית של חירות על ציר הזמן
זוהי תקופת ביניים שמרקס מכנה אותה דיקטטורה של הפרולטריון. המטרה לייצר חברה חסרת מעמדות, קונפליקטים ומדינה. התהליך אומר שישנם שלושה דברים שיש לעשות:
- צריך לרכז את כל הרכוש בידי הציבור – צריך להשתמש במדינה על מנת להבקיע את ההון מהבורגנות ולהעבירו לציבור.
- צריך לרכז בידי הציבור שליטה באמצעי הייצור – נניח השליטה במפעלים שתעבור לציבור.
- חינוך – לחנך את החברה להבנה שרכוש פרטי הוא דבר רע. ולחנך את החברה למהותה של החירות האמיתית.
אחרי כל אלה נגיע לחברה חרותנית וחסרת קונפליקטים. לא יהיו מדינות אלא מסגרות אחרות.
