הפילוסופיה המדינית של אוגוסטינוס הקדוש
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת החלק המחשבה המדינית בימי הביניים וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
המדינה כהתערבות מדינית – אגוסטינוס אומר שהמדינה הוא יצירה אלוהית – היא מתנה של האל למאמינים שלו. התפקיד של המדינה הוא למשטר – יש אנשים עם פוטנציאל להתנהג בצורה לא מוסרית – והם צריכים מי שפקד עליהם, שתהיה מערכת מישטור שתאכוף חוקים. לכן המדינה מאפשרת לאנשים לשלוט בעצמם.
אוגוסטינוס לא מדבר על סוגים שונים של אנשים, הוא אומר שלכל האנשים יש את החטא הקדמון בתוכם ואת הפוטנציאל להתנהג לא כראוי. לטענתו רק מדינה נוצרית שפועלת על פי עקרונות המוסר הנוצריים היא מדינה שתאפשר לאדם לכפר על החטא הקדמון. מדינה שלא עושה ככה אין לה ערך ולכן צריך להיפטר ממנה.
התפיסה של אוגוסטינוס היא תפיסה שרואה בעולם הזה פרוזדור למימוש האמיתי שמגיע בעולם הבא. זה להבדיל מהאסלאם שהדיבור הבסיסי שלו הוא שהעולם הזה הוא העולם החשוב של האמונה. היהדות בתור העתיקה ביותר משלבת בין שניהם. העולם הזה לפי הנצרות הוא מסדרון אפל אותו אנחנו צריכים לשלוט עם כמה שפחות נזקים. מצד שני אי אנחנו צריכים את המדינה (את קירות המסדרון) שישמרו עלינו שלא נתפרע. ולכן הדרך הכי טובה לעולם הבא הוא חובת משמעת למשטר של המדינה, שיפעל לפי עקרונות המשטר הנוצרי. פה צריך לפעול בעצם לפי אנשי הדת והכנסייה. מושג הכנסייה מתפצל לשניים – כנסיית המאמינים – כל קהל המאמינים בעולם הנוצרי. כשיש לנו קהילת מאמינים גדולה אז החסד הנוצרי יכול לצאת לדרך. יש בפרוש שאיפה שהנצרות תתפשט ותגיע לכולם. החלק השני של מושג הכנסייה – מושג הכנסייה כמו שאנחנו מכירים אותו – מושג האפיפיור הצודק תמיד, וכל התפקידים האחרים אותם אנחנו מכירים. הכנסייה (הלהב הראשון של החרב) כמושג מאורגן היא שמכתיבה למדינה (הלהב השני של החרב) מהן העקרונות שצריך לפעול. אבל המדינה הוא לא דבר דתי (לא מנוהל ע"י אנשי דת), אלא רק מקונן חוקים התואמים את עקרונות הדת הנוצרית.
העיר הארצית והעיר האלוהית (עיר האלוהים)– אוגוסטינוס מתייחס למושג הזה בצורה כפולה. לטענתו האדם חי במקביל בעיר הארצית – החיים החילוניים, ובעיר האלוהית – שהיא החיים האלוהיים של החיים של האדם. בעולם הזה שני ערים אלה מתערבבות כל הזמן. בעולם הבא תהיה הפרדה לשתי ערים והפרדה זו תאופיין לפי חלוקה בין טובים ורשעים. זאת אומרת שכל מי שבחיי העולם הזה חי בעיקר את החיים ארציית של רדיפה אחרי כוח ועושר ונוחיות ותענוגות היום-יום שמווים באנוכיות ובגאווה, בעולם הבא מחכה לו סוג של גיהינום.
העיר האלוהית אמורה להיות מושתת על עקרונות אלוהיים ועל שלוות נפש. חשוב להבין שהכנסיה היא לא העיר האלוהית, אלא אומר שבכל ארגון אנושי אנחנו יכולים למצוא את שני העולמות האלו. ולכן העיר האלוהית בעולם הזה היא מטאפורה לרוחניות – החלקים הרוחניים לעיר האנושית. ככל שנשקיע יותר בחיים הרוחניים נחייה חיים מלאים בעיר האלוהית. כן ההמשגה של גן-עדן וגיהינום היא המשגה מגייסת, התפקיד שלה היא לשכנע אנשים לחיות חיים שלמים בצורה מוסרית. הדרך לגייס אנשים אלה היא להבטיח להם חיים מבטיחים בסוף וגם לאיים עליהם. היא יוצאת מתוך נקודת הנחה שכדי לחיות חיים מוסריים צריך שכנוע רב. הספר הזה מיועד למנהיגים ולאנשי דת שאמור לנהל את הדת והמדינה. מסעות הצלב אבל זה עיוות מאוד גדול של התפיסה הזאת – רק לאיין ולהפחיד. יש הרבה מאוד תיאוריות היסטוריות מאחורי מסעות הצלב, לא כולם מדברים על מסעות שמהטרה שלהם מטרה אמונית. התרומה העיקרית של אוגוסטינוס זה לא ביצירה של רעיונות חדשים. התרומה שלו היא בחיבור של אלמנטים קיימים וקשירה שלהם ביחד כדי להקטין את הבלבול הדתי שנוצר עם הנפילה של האימפריה הרומית. זה המודל שבסופו של דבר נראה לאורך ההיסטוריה המערבית – מודל שיש שתי רשויות למדינה – רשות "חילונית" שהיא השלטון לרוב מלוכה, ורשות דתית שהיא הכנסייה. זה מודל מאוד מהותי בתפיסה של המדינה. שתי הרשויות האלו אמורות להתקיים כל הזמן ולפעול ביחד. אף אחת כמובן לא יכולה לפעול בלי כפיפות לאמונה הנוצרית. מאוד חשוב לזכור שהדגש הסופי של אוגוסטינוס הוא שהכנסייה לא יכולה להתערב בהחלטות של השלטון כל עוד הם תואמות את המוסר הנוצרי. הוא מדגיש כל הזמן את העצמאות של השלטון האזרחי, וכל עוד הוא פועל בתחום המוסרי הוא שלטון נוצרי. מכאן התפתחה התפיסה של שלטון בחסד האל.
