תולדות המחשבה המדינית: אוגוסטינוס הקדוש
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת החלק המחשבה המדינית בימי הביניים וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
אגוסטינוס הקדוש (354-430 לספירה) הוא ראשון ההוגים הנוצרים. הנצרות בתקופתו היא עדיין כת נרדפת לדבריו, למרות שאנחנו מדברים על תפיסת עולם שמתעצבת במהלך שקיעתה של האימפריה הרומית. חלק מהותי של הטקס שלו מתייחס לביזת ושריפת רומי (רומא) בשנת 410. החלק הראשון של הספרים שלו מנסה לנקות את הנצרות מהאשמות שתפלו עליה עובדי האלילים. הטיעון המרכזי שהופנה כלפי הנצרות שהיא אשמה בקריסתה של רומי. זהו טיעון שאין לו ממש אחיזה במציאות. אגוסטינוס מנהל דיונים עם הביקורת הזאת, וזה מראה שהוא לא הבין עד כמה הנצרות תהיה חזקה בעתיד, ותהפוך לדת החשובה בעולם. רעיונותיו מבססים את המהות של הנצרות, מה שנקרא על ידנו הנצרות הקדומה.
העולם הנוצרי בנוי מדברים שאנו קוראים להם זרמים (קתולים, פרוטסטנטים וכו'), אבל בעולם הנוצרי מדובר בדתות שונות לחלוטין. בתקופה שאנחנו מדברים עליה קיים זרם נצרי אחד, שמאוחר יותר יקרא הנצרות הקתולית. הנצרות שהוא מציג מכונה הנצרות הקדומה והיא שואלת שאלות מאוד בסיסיות. השאלה הבסיסית ביותר מדברת על האופי של הקהילה הנוצרית – איך היא תיראה, איך היא תתפקד. יש פה בעצם הבנה מאוד עמוקה שהנצרות נשענת על קהילה, זאת למרות שהאסלאם והיהדות הם דתות הרבה יותר קהילתיות מהנצרות. ההבנה שלו היא שכדי שהנצרות תתבסס היא צריכה חיי קהילה, וזה מה שיבדיל אותה מעובדי האלילים.
נושא נוסף שמתעסקים בו הספרים של אוגוסטינוס הקדוש הוא נושא החטא והחסד – הגדרה מאוד בסיסית של מושג החטא. העקרון השלישי – הוא מנסה לבסס רעיון של תפיסת החרב הכפולה – מדברת על כך שהמדינה הנוצרית מנוהלת במקביל על ידי שתי רשויות – הכנסייתית והרשות החילונית-מדינית, ושתי אלה אמורות לעבוד יחד בעת ובעונה אחת, אבל לא להשתלט על הנושאים אחת של השנייה. ההבנה היא שהכנסייה לא מספיקה לבד ולכן יש חשיבות למדינה.הספר שעליו אנחנו מדברים הוא עיר האלוהים, הוא נכתב במשך 13 שנה, וכולל 22 תת ספרים, ומטרתו היתה ליצור כתב ההגנה נגד האשמות של עובדי האלילים. מושג חשוב שמופיע בו הוא העיר הארצית ועיר האלוהית. מבנה ה"ברית החדשה" – ארבעת הספרים הראשונים נקראים על שם ארבעת השליחים הנוצריים וכול מספרים את סיפור ההתגלות. הספר החמישי נקרא מעשה השליחים, ואחריו מופיעות 21 איגרות. האיגרות מיוחסות לפאולוס והן כוללות את עיקרי הנצרות. הספר האחרון נקרא חזון יוחנן, והוא ספר שעוסק בתחזית אפוקליפטית של חזון אחרית הימים. הברית החדשה מבוססת מאוד על הברית הישנה, אבל הסיפור הוא סיפור אחר. הסיפור מתבסס על זה שהאמת האמונית יושבת בתורה שמציג ישו. אחד הדברים שאגוסטינוס עושה בטקסט שמאוד מזכיר את הכותבים היוונים – הוא עושה מיון של רגשות – מאוד מזכיר חלוקה אריסטוטלית:
| מצב סדיר – עליונה | הפרעות – נמוכה |
| שמחה | עליז |
| רצון | תשוקה |
| זהירות | פחד |
יש כאן הנחה שאומרת שהאמונה מייצרת רמה גבוהה של רגשות ושל מוסר. והמוסר הזה אמור להיות מתורגם לסוג מאוד מיוחד של מוסר מדיני. על מנת שנצליח לנהל מדינה ראויה אנחנו צריכים לשמור על רמת מוסר נוצרית מסוימת. ומדינה שלא שומרת על עקרונות אלה לא אמורה להתקיים – אגוסטינוס אומר שהשלטון של מדינה זו הוא לא יותר מחבורת שודדים. התפיסה הנוצרית מתייחסת למדינה בתור התערבות אלוהית.
כדי להבין את זה צריך להבין את מושג החטא הקדמון – חטא הגאווה. האדם נוצר בצלם אלוהים, ולכן בבסיסו הוא טוב. מה שקרה לו זה שהוא המיר בכוונה את אהבת האל באהבת עצמו. הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה והוא לא ישלם מחיר על הטעויות שלו. האדם נושא על גבו את החטא הזה, ובכולנו קיים חטא היוהרה, וכולנו עם פוטנציאל לעשות טעויות מאוד גדולות. הבעיה היא שאנחנו כל הזמן לא בטוחים עד הסוף מה זה אומר לחיות בטוב. כי לחיות בטוב באמת זה לחיות חיים של אמונת האל, אהבת האל והקדשת עצמך לאל. ולכן כל החיים שלנו בעולם הזה מלווים בחטא התחתון.
הפתרון הוא לחיות חיים של דבקות מוחלטת באמונה באל. החיים האלה לא ינקו את החטא באופן מוחלט. החטא ייפתר במלואו בעולם הבא, שם יהיו אנשים שהחטא הקדמון יימחל להם לחלוטין. כדי לחיות חיים שיביאו אותנו למחיקת החטא אנחנו צריכים לחיות חיים מאוד ספציפיים – חיים של נזירים. חיים מנותקים מכל אהבה וכל תאווה בעולם הזה. החטא הזה גורם לנו לחיות חיים של חטא וחסד, החסד הוא החיים הנוצריים.
ראה גם:
הפילוסופיה המדינית של אוגוסטינוס הקדוש
