א. פרשת בני האלוהים ובנות האדם
(בראשית פרק ו',פסוקים 4-1) : מסופר כאן ש"בני אלוהים" לקחו לעצמם "בנות אדם".מזיווג זה נולדו "הנפילים" שהיו הגיבורים המפורסמים בשל מידותיהם הפיזיות. "בני האלוהים" חברי מועצת המלאכים של האל, פמליה של מעלה,שליחיו של האלוהים ( איוב פרק א', 6). חז"ל פירשו גם כן שהמדובר בבני שופטים ודיינים כי המילה אלוהים משמעותה לעיתים גם שופטים (שמות,כ"ב, 8),ואז בני המעמד הגבוה ניצלו את מעמדם כדי לקחת נשים בכפייה ובכוח "מכל אשר בחרו",כלומר שכפו עצמם על נשים נשואות, גרושות אלמנות ורווקות בתולות.אפשרות סבירה אחרת היא לטעון שלפנינו שריד מיתולוגי אלילי שכן בכל המיתולוגיות הקדומות היו ידועים סיפורים על אלים, שירדו לעולם,קיימו יחסי מין עם בנות האדם, וכתוצאה מכך נולדו אנשים בעלי תכונות אליליות,כגון כוח על טבעי (למשל : הרקולס ביוון). הסיפור המקראי כאן עבר תהליך של דה מיתולוגיזציה כי לא מדובר באלים (שהרי על פי התנ"ך יש אך ורק אל אחד ויחיד נטול מגדר) אלא בבניו של האל.
האגדה הסיבתית הזאת (=סיפור אטיולוגי) באה להסביר את קיומם של הענקים. הסיפור בהקשרו המקראי כאן בא לטעון שעם הפריצות המינית הקשה הזאת המטשטשת את הגבולות בין העולם האנושי והעולם האלוהי, הידרדרותה המוסרית של האנושות הגיעה לשיאה. אלוהים ברא עולם מושלם שכולו טוב, אך האדם בהתנהגותו גרם לפגיעה בהרמוניה העולמית, עד כדי כך שהאל מתחרט על שברא את האדם, והוא עומד עתה להרוס את כל העולם כי לאחר אכילת הפרי האסור,רצח הבל על ידי קין אחיו, מעשה למך והמעשה הנבזי של בני האלוהים בבנות האדם, כל הזמן בני האדם חושבים רק לעשות רע.
ב. סיפור המבול
(בראשית פרק ו', פסוקים 22-5) : ה' ראה שיצר מחשבות האדם רק רע כל היום. אז הוא "ניחם" כלומר התחרט והתעצב על כך שברא את האדם.יש כאן תופעה תיאולוגית של אנשת האל.עקב כך האל מחליט להשמיד במבול את העולם כולו, כולל בעלי החיים,ונשאלת השאלה מדוע שהרי אין לבעלי החיים תודעה ומודעות של חטא והבחנה בין טוב ורע, אז במה הם אשמים ? התשובה לכך היא שהיות ובעלי החיים כמו יתר בריות העולם נבראו למען האדם,ברגע שאין אדם על פני האדמה, אין בבעלי החיים צורך כלל."ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו' פס' 8) : לפנינו ו"ו הניגוד הבאה לציין שלעומת כל האנושות החוטאת כל היום, נח דווקא מצא חן (=שיכול אותיות של השם "נח", דבר שאולי מהווה מדרש שם ) בעיני ה'.
בראשית ו' פס' 9: "..נח, איש צדיק, תמים היה, בדורותיו…" בהתבסס על המילה "דורותיו" (=דורו) חז"ל (ובעקבותיהם פירוש רש"י) חלוקים בדעותיהם אם הדברים נכתבו בזכות נח, או בגנותו. אפשר להסביר זאת לטובתו: על רקע הדור המושחת של זמנו, התבלט נח בצדיקותו. אבל המילה "בדורותיו" יכולה גם לבוא לשם צמצום: נח היה צדיק רק בדורו, ואילו היה חי בדור אחר, למשל בדורו של אברהם,הוא לא היה נחשב לצדיק כלל, כי בניגוד לנח שכאשר שמע על כך שה' ישמיד את הכול במבול,דאג רק לעצמו ולמשפחתו,בלי לנסות להתריע בפני אחרים או להחזירם למוטב להצילם או לנסות לעמוד מול האל כדי למנוע את האסון, אברהם נשא ונתן עם ה' על הצלת אנשי סדום או חלקם בטענה שאולי יש בקרבתם מספר צדיקים ואין זה מן הצדק להשמיד צדיק עם רשע (בראשית, י"ח-י"ט). מידות התיבה הנדרשות הן בערך 160 מטר באורכה, 26 מטר ברוחבה, ו 18 מטר גובהה. נוצרת בסיפור כמעין מידה כנגד מידה על ידי השימוש בשורש שח"ת המשמש שורש מנחה בשתי משמעויותיו : לשון הרס וחורבן וקלקול מוסרי.העולם מושחת ולכן ה' ישחית אותו.הברית שאחרי המבול תיכרת עם נח ובני משפחתו הניצולים גם הם בזכות צדיקותו, על פני הגמול לדורות.כמו כן הוא מצטווה להביא אל התיבה זוגות זוגות של כל סוגי בעלי החיים כדי לחדש את העולם אחרי המבול. ה' מצווה עליו גם להצטייד במזון צמחוני עבור דרי התיבה.
–
הסיכום הקודם: בראשית פרק ד' | הסיכום הבא: בראשית פרק ט'
חזרה אל: סיפורי ראשית העולם והאנושות, ספר בראשית, סיכומים לבגרות בתנ"ך
