סיכום עמוס פרק ז' (7-17)
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא נביאי אמת ושקר, סיכום ספר עמוס
הקטע בעמוס פרק ז' פס' 7-17 מחולק לשני חלקים :
א. מראה האנך (עמוס ז' פס' 9-7) : הנביא עמוס ניבא בממלכת ישראל הצפונית במאה השמינית לפני הספירה,ימי מלכותו של ירבעם בן יואש, אשר בתקופתו הממלכה התרחבה בשטחה וכלכלתה פרחה עקב הצלחותיו הצבאיות וכיבושיו (זה ירבעם השני,אין להתבלבל בינו לבין ירבעם הראשון,ירבעם בן נבט,שייסד את ממלכת ישראל כ 180 שנה קודם לכן, בשנת 928 לפני הספירה עם פילוג הממלכה המאוחדת משושלת בית דוד,מלכים א,י"ב) בתוך סדרה של מראות,כמעין תמונות שהאל מראה לנביא,הוא רואה אנך (מכשיר מדידה של בנאים,חוט שבקצה שלו משקולת) המסמל את חורבן ממלכת ישראל והשמדת שושלת בית יהוא,מייסד השושלת וסבו של ירבעם השני.משמעות מראה האנך היא : למרות שהממלכה נראית חזקה ויציבה כחומה ישרה,היא תתמוטט כאשר ה' יביא עליה חורבן.אפשרות אחרת היא לפרש אנך כבדיך שזה מתכת רכה וחלשה ולכן החומה כלומר הממלכה בנויה בצורה רופפת ופגיעה.
הבמות, כלומר המזבחות שבמקדשים בהם מקריבים קרבנות ייהפכו לשוממים (שורש שמ"מ = יובש והרס,כאן כתוב "נשמו").לסיכום : הממלכה תתמוטט כי גם המקדשים וגם בית המלוכה ייפלו והכול ייחרב כליל בידי אויב.
ב.עימות קשה בין הנביא עמוס לבין אמציה הכהן (עמוס ז' פס' 17-10) : אמציה הכהן מגרש את עמוס ליהודה,ארץ מולדתו של הנביא כדי שיפסיק לנבא נבואות זעם נגד ישראל והמלך ירבעם.
עמוס מנבא לאמציה נבוא זעם אישית ונבואת גלות לאומית לתושבי ממלכת ישראל.
עימות זה הוא אופייני בתנ"ך.הרבה פעמים יש עימותים בין כוהנים המייצגים את בית המלוכה כנגד נביאים שתקפו וביקרו את הממסד השלטוני (כך למשל בירמיה,פרק כ',בו ירמיהו הנביא מתעמת עם פשחור בן אימר הכהן בגלל נבואות החורבן שלו).
פה,אמציה,כהן במקדש העיר בית אל מודיע למלך ישראל שנבואות עמוס מסיתות למרד בישראל,ולכן אי אפשר להמשיך לתת לדבר בצורה חופשית כי דבריו מקוממים מאוד.
בפס' 11 אמציה מצטט את נבואת עמוס : המלך ירבעם ימות בחרב ותושבי ישראל יילקחו לגלות.יש הבדלים בין דברי עמוס המקוריים בעמוס ז' פס' 9-8 לבין ציטוטם על ידי אמציה בפס' 11.
ראשית כל עמוס מבהיר שזה דבר ה',אמציה טוען שאלה דברי עמוס עצמו להמריד ולהסית.
עמוס טוען שמדובר בעונש על חטא שישראל חטא,אבל החטא הזה הושמט בדברי אמציה.
עמוס מתאר חורבן ושממה,אמציה מוסיף גלות.עמוס מדבר על סוף השושלת,אמציה על מות המלך.מטרת אמציה היא להציג את עמוס כמסית המתנגד אישית למלך ולהמעיט מחשיבות נבואת הזעם עצמה.בעמוס ז' פס' 13-12 אמציה מצווה על עמוס לברוח אל יהודה,ארץ מולדתו של הנביא ולהתפרנס שם כחוזה (=מילה כמעט נרדפת לנביא אך קצת שונה כי זה אדם הרואה חזיונות ומראות מאת האל,כאשר אנשים באים לשאול שאלה לגבי העתיד בתשלום,לעומת זאת הנביא מעביר את דבר ה' לעם ולעולם בשליחות האל ללא תשלום).עמוס עונה לו שהוא אינו נביא "מקצועי" המתפרנס מהנבואה אלא מעבודתו : "בוקר ובולס שקמים",זאת אומרת שהוא מגדל ורועה בקר (מכאן המילה "בוקר") וגם עוסק בחקלאות (בליסת שקמים היא פעולה שעושים מגדלי שקמים,סוג של תאנים,שהיא חריצת חריץ בפרי על מנת להשביח אותו ולמנוע בו פגיעת מזיקים).עמוס טוען שהוא לא נביא ולא בן נביא.כוונתו היא שהוא לא מן הנביאים החוזים האלה המתפרנסים מניחוש העתיד בתשלום,הוא לא שייך ללהקת בני נביאים הנודדים בארץ ומתפרנסים מהנבואה וגם לא מניאי החצר העובדים בתשלום מהמלך כדי לחזות את העתיד אלא שהנבואה היא עבורו שליחות רוחנית שהוטלה עליו על ידי האל.
בעמוס ז' פס' 17-16 עמוס אומר שמכיוון שאמציה ניסה למנוע ממנו לומר את דבר ה',הוא מרד בה' הוא ייענש כך : אשתו של אמציה תיאלץ לזנות בפומבי,בעיר לעיני כל בצורה משפילה וילדיו ימותו בחרב (= במלחמה) ולכן לא תהיה המשכיות לשושלת הכהונה שלו בעתיד.
בנוסף אדמתו תחולק באמצעות חבל מדידות על ידי האויב שיכבוש את הממלכה והוא עצמו ימות בגלות,על אדמה טמאה (= בניגוד לארץ הקודש = ישראל) כי כל תושבי ישראל יוגלו.
