מקורות הלאומיות על פי גלנר ואנדרסון
סיכום מתוך הלאומיות המודרנית והאידיאולוגיה הלאומית
הלאומיות לדעת גלנר היא תוצר הכרחי של המעבר מחברה אגררית לחברה תעשייתית.
על פי גלנר בספרו "לאומים ולאומיות" קהילות כפריות הן מבודדות, לא ניידות, ולא משכילות ברובן הגדול. קיימים פערים עצומים בין מעמדות חברתיים שונים – כל מעמד הוא "עולם" בפני עצמו. הפרנסה מבוססת בעיקר על חקלאות – לא דורשת התמחות והכשרה מקצועית (למעט מקצועות מסוימים, וגם בהם ההכשרה היא לא סטנדרטית) ולא סינכרון של הפעילות הכלכלית בין הרבה גורמים.
הזהות מסורתית. מצד אחד, קשר בלתי אמצעי לכפר, למקום המגורים ולקהילה, מצד שני, חברות בקהיליית המאמינים, בקהילה הדתית.
בעקבות המהפכה התעשייתית – הגירה המונית לערים, פיצוץ אוכלוסין – נוצרות קהילות מסוג שונה לגמרי מזה של הקהילה הכפרית האינטימית. יש צורך בהכשרה מקצועית סטנדרטית על מנת להשתלב במערכת הכלכלית החדשה, נוצר צורך בסינכרוניזציה, בתיאום בין הפעולות הכלכליות, ובהומוגניזציה – האחדה של דרכי התקשורת בין האנשים. לכן נוצר צורך במערכת חינוך אחידה, בשפה אחידה ובתרבות אחידה, ובקיצור בארגון מחודש של המערכת הפוליטית בקנה מידה שונה לחלוטין מזה הקודם – את כל הצרכים האלה מספקת המסגרת הלאומית.
באיזה אופן מתרחשת פעולת ה"הלאמה" לפי גלנר?
ע"י שימוש מניפולטיבי במידה רבה בחומרי גלם היסטוריים, ודרכם ומתוכם יצירה של אתוס לאומי הכולל: היסטוריה משותפת, גיבורי תרבות וסמלים משותפים, תרבות אחידה (שמעולם לטענת גלנר לא הייתה באמת אחידה), שפה משותפת אחידה.
התנאים והזרזים ליצירתה של ההלאומיות המודרנית:
טכנולוגיות תקשורת –"קפיטליזם הדפוס" (ובמידה רבה יותר העיתונות) מאפשר להעביר מסרים אחידים וסטנדרטיים היכולים להגיע לכלל האוכלוסייה ולאחדה תחת אידיאולוגיה ותרבות משותפים.
אמצעי התקשורת ממלאים תפקיד מכריע בהאחדה של המידע, הפרשנות והשפה העומדים ביסוד הלאומיות. בעידן הקדם לאומי קיימים הרבה ניבים ודיאלקטים של השפה ובהשפעת הסטנדרטיזציה שכופה התקשורת הם נמחקים למעשה.
התהליך הזה של עליית הלאומיות הוא לא רק תהליך של יצירה מחדש של אומות ולאומים אלא גם של כור היתוך שבו נמחקות זהויות תרבותיות רבות, דיאלקטים רבים ומסורות היסטוריות ומתמוססות לתוך מבנה חברתי ותרבותי הומוגני. מאחורי כל זהות לאומית שקיימת בפועל קיימות לפחות 10 זהויות לאומיות בכוח שהושתקו והתמוססו למעשה בתוך מסגרת תרבותית וחברתית גדולה, חזקה ועשירה (מכל מיני בחינות: תרבותית, כלכלית, היסטורית) מהם. מכיוון שהמערכת התעשייתית מאפשרת זכות קיום ליחידות גדולות בלבד וחייב להיות גודל מינימאלי שמקנה זכות קיום למדינת לאום.
מכיוון שכך, הלאומיות היא למעשה לא מהווה כוח שאין לעמוד בפניו. היא תוצר של התפתחות תרבותית וכלכלית מסוימת שאינה מאפשרת למעשה ביטוי לאומי ופוליטי ממשי לכל קבוצה תרבותית המעוניינת בהגדרה עצמית. במידה ויחול שינוי רדיקלי באופי המערכת הכלכלית תהיה לכך השפעה מכרעת גם על הלאומיות.
אנדרסון רואה גם בלאומיות יצירה מודרנית שהתעוררה כתוצאה משינויים רדיקליים במבנה החברתי והכלכלי בעידן המודרני. הניתוח שלו דומה לזה של גלנר אך הוא מתמקד יותר במענה על הצורך הזהותי אותו מספקת הלאומיות.
אנדרסון בספרו "קהילות מדומיינות" עמד על הכוח, על העוצמה של הלאומיות בניגוד לאידיאולוגיות המודרניות האחרות – המוכנות למות למען האומה, (יהיה קשה מאוד למצוא מישהו שמוכן למות למען הדמוקרטיה למשל) ובכלל השימוש האינטנסיבי בסמלים טעונים לגבי כל תרבות כמו המוות, (מי שמת למען המולדת במלחמה נחשב כ"גיבור", "קדוש", "שאהיד") , או דימויים משפחתיים: המולדת היא האם (או האב) – המנהיג הוא אבי האומה, האזרחים הם "אחים" וכו'. בניגוד לאידיאולוגיות המודרניות הפונות אל ההיגיון, הלאומיות מדברת אל האמוציות, לא אל השכל ולכן היא נמצאת על מישור שונה לחלוטין מזה של האידיאולוגיות המודרניות למיניהן וצריך להתייחס אליה כאל תחליף דתי, מעין דת מודרנית שמספקת משמעות וזהות חדשה תחת הזהות המסורתית והמשמעות הדתית שהתפוררה כתוצאה מהמעבר של המהפכה התעשייתית. הלאומיות המודרנית מהווה תחליף לדת המסורתית וכאן מקור עוצמתה. מבחינה מסוימת היא מהווה גם מעין תחליף לתא המשפחתי (המורחב) ולזהות המשפחתית שנחלשה עם המעבר לעידן התעשייתי. פונקציות מסוימות שהיו בעבר באחריותה של המשפחה עוברות לידי הלאום והמדינה ביטחון אישי, תחושת שייכות ויצירת תנאים בסיסיים שיאפשרו התקדמות בחיים.
קהילייה מדומיינת – קהילה שבה רוב החברים אינם מכירים את החברים האחרים (בניגוד בולט למדי לקהילה הכפרית המסורתית שבה כולם הכירו פחות או יותר את כולם מצד אחד, ובהמשך לקהילות מדומיינות אחרות שהתקיימו לאורך ההיסטוריה –כמו מעמד האצולה בחברה האירופית), אך לכולם יש תודעה משותפת של שייכות לקהילה.
הלאומיות היא אמנם מומצאת אך ההמצאה של הזהות הלאומית היא מעשה יצירה האופייני כמעט לכל הבנייה זהותית היא ואינו מניפולטיבי במידה מרובה או פחותה ממעשי יצירה אחרים.
האומה מדומיינת כמוגבלת מכיוון שהיא שואפת לריבונות מוגבלת ומתיימרת לכלול בתוכה חלק מוגדר ומוגבל של המין האנושי – אין תביעה לריבונות טוטאלית.
מדומיינת כריבונית – מחליפה את הריבונות המלכותית שהתיימרה לשלוט מתוקף סמכות אלוהית בריבונות עממית הנסמכת על הלגיטימציה של העם.
מדומיינת כקהילייה – מתיימרת לגשר על הפערים העצומים בין מעמדות חברתיים שונים וליצור אחווה משותפת על הבסיס הלאומי. – תפיסה הזרה לחלוטין לעידן הטרום מודרני. הסולידאריות והזהות התרבותית בין האצולה למעמד האיכרים היה זר לחלוטין להוויה הטרום מודרנית.
