בשנת 458 לפסה"נ עזרא עלה לי-ם בראש שיירה גדולה שהתארגנה בבבל, במטרה להשליט את חוקי התורה ברוח שבה נתגבשו בגלות בבל, עלייתו נבעה מן הקשר העמוק והזיקה הגוברת בין יהודי בבל לבין היישוב ביהודה. גולת בבל ראתה עצמה אחראית לנעשה בירושלים ובמקדש.
עליית עזרא הסופר לא הייתה רק פרי יוזמתו האישית, ניתן לראות בה מפעל ציבורי של גולי בבל, אשר העבירו איתו גם עולים נוספים ותרומות לבית המקדש. (עזרא, פרק ח'). הצהרת כורש הייתה מסמך מלכותי שניתן לכלל העם היהודי והרשה להם לבנות את בית המקדש. לעומת זאת עזרא בא ליהודה מצויד בכתב זכויות אישי, אשר התיר לו למנות שופטים ודיינים על כל יהודי עבר הנהר ולהשליט את חוקי התורה ומגדיר את תפקידו לתחום הדתי משפטי. זו הפעם הראשונה שלדיני התורה ניתן תוקף מכוח חוק של הממלכה שהיהודים חיו בתחומה. אך מלבד זו לא היו לו סמכויות שלטוניות.
בנוסף עזרא הקהיל את העם וקרא באוזני העם את התורה, שהייתה מאז לחוקה של הקהילה החדשה.
ביוזמתו של עזרא, הוקמה ועדה לטיפול בעניין הנשים הנוכריות המאבק בנישואיי תערובת היה חלק מהחומרות בענייני טומאה וטהרה, ותואם את התפיסה שזו הדרך לשמור על הנאמנות לבית עם האלוהים.
סיומו הקטוע של ספר עזרא משאיר רושם שעזרא לא הצליח בפעולתו. ושלוש עשרה שנה לאחר עליית עזרא בא נחמיה לירושלים (בשנת 445 לפסה"נ) להמשיך במה שהתחיל עזרא. עם בואו מתחיל שלב חדש בתולדות ירושלים ויהודה.
נחמיה מונה על ידי מלך פרס כפחה על יהודה, בתוקף מינוי זה היו לו סמכויות שלטון ועמד לרשותו משמר צבאי. נחמיה קיבל את השלטון על יהודה בלבד, על רקע זה ניתן להבין את פעולותיו של נחמיה לביסוס וביצור פחוות יהודה ובירתה ירושלים. בתקופת כהונתו כפחה, יזם נחמיה פעולות שנועדו לחזק את ירושלים על מנת לעשותה לעיר שתוכל להעניק ביטחון חיים ורכוש לתושביה. הן מבחינת מעמדה כמרכז רוחני, דתי-פולחני ולאומי לעם היהודי, והן כמרכזה המדיני של מדינת יהודה . פעולתו הראשונה של נחמיה הייתה בניית חומת ירושלים, מפעל לאומי שנמשך חמישים ושניים יום ובו נטל חלק רוב העם ביהודה ובירושלים.מטרות הקמת החומה היו: להעלות את ערכה וכבודה של ירושלים בעיני היהודים ובעיני השכנים ולעשותה לעיר מבוצרת המסוגלת להגן על עצמה.
מטרה נוספת בבניית החומה הייתה להגשים את אידיאולוגיית "ההתבדלות" מעמי הסביבה.
החומות שימשו גם לשמירת השבת, החגים ואת העבודה בבית המקדש ניתן היה לקיים בין החומות ללא הפרעות מצד השכנים. היו מאמצים משותפים של אויבי נחמיה לסכל את מפעל בניית החומה, ואף לצאת למלחמה נגד נחמיה, למרות המשברים ורגעי הייאוש הצליח נחמיה להלהיב את הבונים ולהמשיך במלאכה ובו בזמן לפקוח עין מהתנכלות השכנים.
בנוסף נחמיה מצליח לעבות את אוכלוסיית ירושלים על חשבון הכפר, וכתוצאה מבניין החומה עיר הפרזות הייתה למקום מבוצר ובטוח – למרכז דתי-תרבותי לעם כולו.
גולת הכותרת של מפעלי נחמיה הייתה כריתת האמנה על ידי נחמיה, ראשי יהודה והעם לקיים את תורת משה, ברוח פירושיו של עזרא. עזרא היה סופר, איש רוח, ונחמיה היה איש ביצוע ומעשה . הישגה המרכזי של תקופת עזרא ונחמיה שהשלימו איש את רעהו מבחינת מנהיגותם, היה חיזוק התשתית היישובית – החברתית – הדתית – והלאומית של האומה היהודית בא"י וביסוס מעמדם של י-ם ובית המקדש. לא כל תיקוניהם מפעליהם זכו להצלחה מלאה. המאבק החברתי והאוכלוסייה על אופייה של החברה הישראלית בא"י נמשך עוד תקופה ארוכה והגיע לשיאו בתהליך ההתייוונות בתקופה ההלניסטית, אולם העובדה כי במוקד מאבק זה עמדה י-ם מעידה יותר מכול על מעמדה וחשיבותה הן בעולם היהודי והן מחוצה לו .
מתוך: ירושלים לדורותיה – סיכום קורס
ראו גם: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית
