השבת – הלכה ומנהג: ליל התקדש שבת
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
א. קבלת שבת
המונח "קבלת שבת" במקורנו אין כוונתו כמו בימינו, במזמורים ותפילות. ר' חנניה היה מתעטף בבגדים נאים ומצפה לשבת הכלה. וכן יש גם מקרות המעידים שהיו אפילו מקבלים את השבת ריקודים ובשירה בואי כלה. במדרש כתוב, קדשו בשמחה וממשיך ומתאר את השמחה ואת הקב"ה יושב לו בשמחה גדולה.
ב. קידוש היום
הסיקו התנאים לפי "זכור את יום השבת לקודשו" שיש לקדש את כניסת השבת, מצווה לקרוא ולהכריז על קדושת השבתות והמועדים. עם השנים נהית תפילה זו לחובה, ובמשך הזמן הצטרפה ברכה זו לסעודת היום. ואפילו אם היו במהלך הארוחה היו נוהגים להפסיק את הארוחה ולקדש את השבת.
ג. קידוש על היין
מהזמן העתיק היה נהוג למזוג יין לסועדים, וברבות הימים נהגו לשתות כוס יין כדי לקדש את היום. יש ויכוח בין בית שמאי שטוענים כי קודם יש לברך על קדושת היום ולאחר מכן על היין, ובית הלל ההפך. החכמים מסבירים את קידוש היין בפסוק: קידשו את היין… לקדשו בברכה. מסופר על רבי זכאי שאימו היתה ענייה ומכרה את צעיפה כדי לקנות יין לקידוש. חז"ל כך הבטיחו לשלם שכר גדול למקדשים ביין. בבתי הכנסת גם היו נוהגים לברך על היין, וכאשר לא היה יין היה שליח ציבור אומר לפני כולם ברכה אחת, כדי להוציא אותם ידי חובה.
ד. מטבע של קידוש
לא ידוע מהו מטבע הקידוש שהיה, ואם היה בכלל כזה. לפי ר' צדוק ישנן שתי נוסחאות לקידוש היום. האחת קידוש על הכוס "אשר קידש את יום השבת" והשני בתפילה. בתחילה לא היה נוסח אחיד, היו נוסחים שונים שהזכירו את קידושו של יום השבת ע"י הקב"ה, ואת השבת כמתנה טובה שניתנה לישראל באהבה, מנוחת אמת ואמונה. בימי האמוראים הכניסו גם את דבר יציאת מצרים. בימים אלא הברכה המקובלת הייתה "ברוך אתה ה' אלוהינו… מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו". אולם לאחר שנהגו להתפלל ערבית, תפילה זו נהייתה מיותרת. ישנן נוסחאות נוספות המופיעות בסדר רב עמרם גאון הפותחות ב "אתה קדשת", "ישמח משה" ב"תכנת שבת" וכו'.
ה. קידושא רבא
קידושא רבא זהי ברכה שניתנת על היין בשבת בבוקר. היא מובדלת מן הקידוש בליל שבת ומטרתה להגביר את כבוד השבת. החכמים ראו בברכה זו מעשה שטות ואמרו שהיא מיותרת. אך בגלל שברכה זו היתה חביבה עליהם נוסחה פשרה לברך "ברוך מקדש השבת" בלי הזכרת שמים ומלכות. היו שהוסיפו קטעים נוספים בשבחו של היין "אשר ברא יין עסיס…". הרב סעדיה התנגד לה כיוון שהיא בניגוד למטבע עתיקה של חכמים, אך הוא התיר אותה. בדורות שאחרי הוסיפו עוד כתובים וברכות כמו: זכור את יום השבת לקודשו וראו כי ה' נתן לכם את השבת… ברכות שהטביעו על הקידוש את החותם של מקרא קודש.
ו. הדלקת נרות בשבת
בתקופת בית שני כבר היו מאירים את בתי ישראל בנרות, מטרתה היתה בעיקר כמו תקיעת השופר לסמל את כניסת השבת, הפרדה בין קודש לחול ומן המלאכה. מנהג מסמל הפך לטקס של ממש, ובמרוצת השנים גם אומץ ע"י הגויים, שחלקם אף עברו גיור מלא. בימים הקדומים היו מדליקים רק נרות משמן זית, הרי הארץ היתה ידועה בגידול הזיתים, אך כאשר היו היהודים בחוץ לארץ ולא היה שמן זית בנמצא, הדליקו בשמנים אחרים. בגלל הבעיה שאין בכל מיקום את כל השמנים, התירו חכמים להשתמש בכל השמנים. חז"ל פסקו כי ההדלקה היא חובה ולא מצווה, ובמיוחד על האישה שבדרך כלל נמצאת בבית.
ז. נר של שבת – דבר תורה
הדלקת נרות שבת על האישה היא חובה שאיסורה איסור תורה. על 3 דברים נשים מיתות בלידתן על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר. מכאן רואים את החשיבות העליונה. הדלקת הנר היא עוד ממעמד הר סיני "עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח" כלומר כאשר ישקע עמוד הענן של היום, יש להדליק נרות שבת. טעמי הדלקת הנרות מוסברים ע"י החכמים " כי נר בלילה מרבה אורה, שמחה ושלום בבתי בני ישראל". אצל הרמב"ם וראשונים אחרים סבורים כי הדלקת הנר אינה אלא מדברי סופרים, למרות שהם מודים כי מצווה זו עולה על אחרות כמו הדלקת נר חנוכה, ואם לאדם יש כסף לקנות נר אחד, שיקנה בו נר לשבת, ואפילו אם אין לו מה לאכול שיחזר על הפתחים לכסף להדלקת נר, כי זו מצוות עונג שבת.
ח. טעמיה של מצוות נר שבת
מובאים שלושה טעמים למצוות הדלקת הנרות: כבוד שבת, עונג שבת, ושלום בית. בתורה מצאו רק הסבר לכיבוד השבת, בזאת שאפילו ביום כיפור מדליקים כדי לכבדה. יש אומרים שזה עונג, כיוון שאין זה עונג לשבת ולאכל בחושך לכן זה עונה על "וקראת לשבת עונג". ויש אומרים שזה שלום בית, כי במקום שאין נר אין שלום. מכך מסיקים חז"ל כי הסעודה צריכה להימצא במקום בו יש אור.
ט. נר שבת או נרות שבת
ע"פ המקורות התלמודיים חייב אדם בנר אחד בלבד. אמנם מסופר שרבי אבין היה מדליק נרות רבים, בימי הביניים התפשט המנהג להדליק שתי נרות, כאמור, אחד בשביל זכור ואחד בשביל שמור. ר' אליעזר מפרש נר אחד לכבוד השבת שאותו יש לראות בלבד ואין להשתמש בו, ואחד כדי ליהנות ממנו, ולהשתמש באורו, ושכל כולו לעונג ושלום בית. וגם כדי להוסיף לקדושת היום.
י. נר של שבת טעון ברכה?
במקורות התלמודיים לא נמצא דיון לגבי ברכה על הדלקת נר, לא כמו נר חנוכה הוא מנהג עתיק, שכל איש בישראל היה עושה ולכן הוא נשאר בצורתו המקורית, ללא ברכה. הברכה על הנר מוזכרת ע"י רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון, שאמרו שיש לברך ב "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר השבת". אך זה לא היה לנחלת הכלל. ע"פ רב סעדיה גאון, חובה להדליק אך לא כולם נוהגים לברך (לא חובה). הגאונים אומרים שזהי הלכה למרות שאינה בתלמוד. עניין זה לא יושב סופית, ולא היה ידוע בכל מקום. גם היתה הסברה כי ברכה זו היתה בתקופת הגאונים, שניסו להנציח את חשיבות הדלקת הנרות, כנגד הקראים שאמרו כי זהו חילול שבת.
יא. קריאת "במה מדליקין" בלילי שבת
יש אומרים כי גם תפילה הזו היתה כתוצאה מויכוח בין הגאונים לקראים. יש אומרים שמטרת פרק זה ללמד על דרך הדלקת הנרות ו"להזהיר על דיני ההדלקה", אך נימוק זה בעיתי כיוון שקוראים את התפילה אחרי תפילת ערבית. לכן יש שאומרים אותה לפני תפילת מנחה. נימוק נוסף הוא כנראה דרך של הגאונים להוכיח את דעתם על הקראים ולחזק את מהימנותה של הקבלה וסמכותם של החכמים.
יב. הדלקת נרות שבת בבית כנסת
גם מנהג זה יתכן בא מהויכוח האנטי-קראי ומתוך מגמה להבליט את חשיבות הדלקת הנרות. כדי לפרסם את הדלקת הנרות ברבים וכדי למנוע מהקראים להיכנס. עד היום ישנם ביתי כנסת שמלבד המנורות נוהגים להדליק נרות של שבת.
יג. הדלקת הנר – הכרזה על קבלת שבת
במשך הדורות נתפסה הדלקת הנרות כסימן לכניסת השבת, לאחר קריאות השבת הדבר האחרון הוא הדלקת הנרות ומאז חלות כל מצוות השבת. אדם צריך להגיד 3 דברים בערב שבת: עישרתם, ערבבתם, הדלקתם נרות? ההדלקה קיבלה משמעות של הכרזה על קדושת השבת, כניסתה וקבלתה.
יש שחולקים ואומרים שהדלקת הנר אינה קשורה בקבלת שבת, והאיש יכול והדליק את הנר עוד קודם ביום. מה שחשוב זו הברכה לכניסת השבת.
יוסף קארו אמר: גברים מקבלים שבת בקריאת ערבית, ואילו נשים בהדלקת נרות.
