ספרות חז"ל: המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה, התלמוד ומדרשי האגדה
מתוך: מבוא לאגדות חז"ל
תקופת חז"ל מתחילה במאה החמישית לפני הספירה לערך. בתקופה זו התושב"ע לא נערכה ועברה מפה לפה. ספרים חיצוניים לא נכתבו ע"י חז"ל אלא ע"י זרמים אחרים. מאוחר יותר אך עדיין בזמן בית שני נכתבו מגילות שמייצגות את התפיסה ההלכתית של זרמים כמו האיסיים והצדוקים שהתגלו במדבר יהודה- גם מגילות אלה לא נחשבות לספרות חז"ל. הן מגילות הלכתיות אך לא חלק ממה שאנו מכנים ספרות חז"ל. הן מייצגות את מה שחז"ל התנגדו לו.
- החיבור המרכזי שנערך ע"י חז"ל נערך בשנת 200 לספירה והוא נקרא המשנה. נערך ע"י ר' יהודה הנשיא ולאחר החורבן. ניתן ללמוד מכך כי אין לנו חיבורים שנערכו לפני זה. חיבור זה הוא סיכום של ההלכות, אין בו התייחסות לתורה וקישור לפסוקי התורה והוא בנוי לפי נושאים. הוא בעל 6 חלקים, סדרים. כל סדר מוקדש לנושא- זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. כל סדר מחולק לפרקים שכל פרק נקרא מסכת. במשנה אין הרבה דיונים אלא בעיקר פסיקות איך לנהוג.
- חיבור נוסף הוא התוספתא, בנוי באותה מתכונת כמו המשנה, מכיל הרחבה על הכתוב במשנה. זהו חיבור שמביא דעות נוספות על הכתוב במשנה או את הנימוק לדעות שבמשנה.
- חיבור נוסף הוא מדרשי ההלכה, קובץ של כמה חיבורים. בזמן עריכת המשנה והתוספתא נוצרו במקביל קבצים הלכתיים שעוסקים באתם נושאים אבל בסגנון שונה- המשנה והתוספתא בנויות בצורה של נושאים, מדרשי הלכה בנויים בשיטה אחרת, מתחילים מהפסוקים ומהם מגיעים למסקנה ההלכתית ולכן הם נקראים מדרשי הלכה מלשון לדרוש ולהעמיק בכתובים. הסדר הוא לא לפי נושאים אלא לפי ספרי המקרא. על בראשית אין מדרש הלכה כי אין בספר זה הלכות אלא בעיקר סיפורים. יש תפיסה של חז"ל שאומרת כי המצוות ניתנו במעמד הר סיני ומאותו רגע מתחיל הקשר שבין עמ"י להשם ובראשית הוא רק מבוא על שאר הספרים ולכן מדרשי ההלכה הם רק ארבעה. על ספר שמות יצאו במקביל 2 מדרשי הלכה האחד הוא המכילתא של רבי והשני הוא מכילתא של רבי ישמעאל. הסיבה לכך שישנם שני ספרים שעוסקים באותם פסוקים היא שבזמן חז"ל הייתה לגיטימציה לריבוי דעות. בסמוך לחורבן בית שני מופיעים שני שמות- רבי עקיבא ורבי ישמעאל. שניהם היו תלמידי חכמים מהשורה הראשונה והם נחלקו ביניהם גבי לגבי הגישה העקרונית איך לדרוש את פסוקי המקרא. מדרש ההלכה שונה מפירוש פשוט שהוא מנסה להבין את מה שכתוב, מדרש הלכה צריך לתת תשובות למה שלא כתוב בתורה, לדייק מתוך הפסוקים ולהגיע מהם למסקנות הלכתיות. הם נחלקו בטכניקה איך לפרש את התורה באמצעות מדרש. מקובל לומר ששני ספרים אלה ייצגו את שני הזרמים השונים. ברוב המקרים ההלכות הן דומות אך הדרך להלכות שונה.
עיקר העיסוק של החכמים היה במשנה כי חיבור זה היה חיבור מחייב לכל העם ויש להגות בו ולהרחיבו. דנו בה ולמדו אותה. קראו את ההלכה ושאלו מה הטעם. מה שמאפיין את התקופה שלאחר המשנה היה ההתעמקות במשנה. דבר נוסף שאפיין את התקופה הוא ההתוודעות לשני מרכזים בתקופת האמוראים, האחד בבבל והשני בארץ ישראל. בתקופת האמוראים המרכז הבבלי הפך להיות יותר תוסס ולא נפל מהמרכז הארץ ישראלי. משנת 200 ועד ל-500 זו תקופת התלמוד הבבלי ומשנת 200 עד לשנת -400 זו תקופת התלמוד הירושלמי. אוסף של דיונים שסובבים את דיוני המשנה. שני חיבורים אלה כבר הכירו את החיבורים התנאים ולכן יש להם את זכות המילה האחרונה ולכן באופן טבעי כשמחפשים את ההלכה פונים אל התלמודים שמפרשים את המשנה והפירוש שלהם הפך להיות הפירוש המוסמך. יש אמרה שאומרת כי אסור לפסוק הלכה מתוך המשנה למרות שהיא המרכזית והקדומה יותר כי ניתן לפרש אותה אחרת מהתלמוד והוא המחייב.
ההבדלים בין התלמודים:
- הם נוצרו במקומות שונים- א"י ובבל. ולכן באופן טבעי החכמים הם שונים ודרכי החשיבה שונות. יכול להיות הבדלי מסורות בין המקומות כי הפרשנות לא נקבעת רק לפי ההבנה שלנו אלא גם לפי המסורות שקיבלו מדורות קודמים.
- המרכזים לא היו מנותקים אחד מהשני, חכמים עברו מא"י לבבל כל הזמן והעבירו תוך כדי מסורות פרשניות ממקום למקום.
- הבדלי גישות– בפרשנות ובמסקנות, תלוי בתקופה- בכל מרכז הלכו לפי התלמוד המקומי. מחוץ למרכזים זה תלוי בתקופה ובמידת ההשפעה של המרכזים על המקום. בתקופה הראשונה זה היה תלוי בנסיבות ההיסטוריות כי היו חלקים שראו את עצמם קשורים לא"י והיו כאלה שראו את עצמם קשורים למרכז הבבלי. ככל שמתרחקים בזמן 500 והלאה הולכת וגוברת הדומיננטיות של התלמוד הבבלי. בשלב מסוים גם בא"י מקבלים על עצמם את המסורת הבבלית. התלמוד הבבלי הופך להיות הקובע בנוגע לחיי ההלכה של עם ישראל.
מדרשי אגדה נוצרו בתקופת האמוראים, הם פירוש על דרך המדרש לחלקים הסיפוריים של התנ"ך. חז"ל האמינו שכמו שצריך לדעת את הצד ההלכתי כך צריך לדעת גם את החלק הסיפורי כי הסיפורים בתורה לא נכתבו לשם הפולקלור אלא מכיוון שהם מבטאים ערכים, מידות, יחס השם לעמ"י, דברים בתחום האמונות והדעות.
מדרשי אגדה:
- מדרש רבה זה כינוי לעשרה ספרים- חמישה חומשי תורה וחמש מגילות. כל ספר הוא יצירה בפני עצמה בזמן משלה ועם עורכים משלה. לכל ספר יש סגנון שונה וכל יצירה היא עצמאית למרות השם המשותף. מדרשים אלה מרחיבים את הסיפור המקראי.
- מדרש תנחומא דורש את התורה בנוי כמו מדרש רבה אבל החומר שונה כי הוא מאוחר יותר.
התלמוד ביסודו הוא דיון על המשנה אבל יש בו הרבה יותר מזה. נכנסו לתוכם הרבה מחיי הרוח של אותם ימים. הצטבר הרבה חומר שלא קשור לדיוני המשנה אלא סיפורים ומדרשים פשוט לא נכנסו להגדרת הקובץ כמדרשי אגדה.
