השבת – הלכה ומנהג: תענית בערב שבת
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
האצלת חגיגותיו של יום השבת מתבטאת גם באיסור להתענות (לצום) ביום שבת, ואילו כל הנשבע להתענות בערב שבת הוא נשבע שבועת שווא. דוגמא, כתוב שיהודית היתה צמה כל ימי אמנותה חוץ מערבי שבת ושבתות (ראשי חודשים וערבים). ז"א שבגלל כבוד השבת אין אנו צמים ביום זה ובערבו. לפי ר' יהודה אם ט' באב יוצא בערב שבת, מותר לאכול ולשתות, כדי שלא יכנס מעונה לשבת. ההלכה הראשונה החמירה באיסור צום בערב שבת, אך לאחר מכן נאמר כי יש טעם בצמצום מאכליו של אדם בערב שבת, כדי שייהנה יותר מסעודת שבת. נוצר כך בלבול מצד אחד, אסור שאדם יהיה שבע מידי, כך הוא לא ייהנה מסעודת שבת, ומצד שני אסור לצום. לדעת רבי יוסי, אין לאכול שונה בגלל השבת. רבי אבין, הרחיק לכת בזאת שצם כל ערב שבת. כיוון שדעות הרבנים חלקו לא היתה הכרעה בהתחלה אך מאוחר יותר ניתן היתר לצום ערב שבת, ואף נהיה זה דרך אנשי מעשה.
איסור לצום בערבי שבת – כדי לא להיכנס לשבת כשאדם מעונה.
אסור להתענות בערב שבת – אם חל ארבעה עשר (=פורים) בשבת. יש לצמצם מאכלו של אדם בערב שבת על מנת שלא ייכנס לשבת כשהוא שבע ובכך יבטל את העונג סעודת ליל בשבת.
