במסגרת הפעילות של התנועה הציונית בארץ ישראל הוקמו מספר רב של מסגרות פוליטיות, ביטחוניות, חינוכיות ותרבותיות בארץ ישראל:
מפלגות פועלים
מפלגת הפועלים הייתה אחת מראשונות המפלגות הראשונות בישוב. בני העלייה השנייה שהגיעו עם דעות פוליטיות סוציאליסטיות מרוסיה הקימו בא"י את מפלגות הפועלים הראשונות. המפלגה הייתה מסגרת שדאגה למצבו של הפועל בתחומי הבריאות, חינוך, הקימה לשכת עבודה, ספריות, הוצאות ספרים בתי ספר ערב, חברת ביטוח ועוד. כלומר המפלגה הייתה כמו בית לעולים בארץ והקטינו את תחושת הבדידות שלהם והקלו על קליטתם בארץ. בארץ הוקמו שתי מפלגות:"פועלי ציון" שהייתה פעילה עוד ברוסיה ו"הפועל הצעיר" שהתארגנה בארץ. שתי המפלגות פעלו והקימו מטבחים משותפים לחלוקת אוכל לנזקקים, פעלו לקידום מעמדם של הפועלים וראו בכיבוש העבודה העברית ערך מרכזי וחשוב.
מסגרת ביטחונית- ה"שומר"
רעיון כיבוש השמירה היה חלק מהאידיאולוגיה של אנשי עלייה שנייה. העולים האמינו שכדי להיות עם נורמאלי עליהם גם לשמור על רכושם לבד ולא לסמוך על השומר הערבי.כבר ב-1907 הם הקימו את ארגון "בר-גיורא" כדי להעביר את העבודה והשמירה מידי הערבים לידיים יהודיות , כשהארגון גדל שינו החברים הוותיקים את שמו ל"השומר" ב-1909, וצירפו חברים חדשים. הם הקפידו על שמירה עברית ועבודה עברית. חיקו את הלבוש והמנהגים של הערבים ונמנעו מעימותים ושימוש בנשק. זהו כוח מגן ראשון של היהודים אחרי 2000 שנה. מטרתם הייתה לשנות את דימוי היהודי הכנוע ולהראות שהיהודים יכולים להיות לוחמים אמיצים, הם חיזקו את הביטחון של הישובים היהודים ואפשרו התיישבות גם במקומות מסוכנים.
מסגרות חינוכיות
בתקופת העלייה הראשונה החלו במאבק ללמד את הילדים בשפה העברית, אליעזר בן יהודה פתח במאבק והסתדרות המורים העברים שהוקמה ב-1903 ואירגנה את כל המורים העברים בארץ, המשיכה בו.כבר בשנים הראשונות נוסדו במושבות בתי ספר וגני ילדים. בתחילה למדו בהם שעות מעטות ביום, אבל כבר מהתחלה כללו הלימודים גם מקצועות כמו ידיעת הארץ, תולדות העם היהודי ואף חינוך גופני. בסיועו של אליעזר בן יהודה יכלו המורים הראשונים והגננות ללמד את הילדים בעברית. מילים נדרשות, שירי משחק וסיפורים לקטנים הומצאו ונכתבו במיוחד למטרה זו. [גןהילדים הפך למקום שבו העברית היא חלק מהחיים, בתקופת העלייה השנייה. הוקם "ועד הלשון" שהפך במשך הזמן לאקדמיה ללשון. הלשון העברית נפוצה בארץ והתנהל מאבק עקשני שניהלה הסתדרות המורים על החדרתה לבתי ספר שבחסות גופים נדבניים כגון כי"ח או עזרה ולטכניון שעמד להיפתח בחיפה ביוזמת חברת עזרה שרצתה להנהיג את הגרמנית כשפת ההוראה. מאבק זה נקרא :"מלחמת השפות"-1913, סכסוך שבסיכומו ניצחה השפה העברית את השפה הגרמנית כשפת לימוד בטכניון. בהדרגה הפכה העברית לשפת ההוראה בכל מוסדות החינוך בארץ.הוקמו מוסדות חינוך חדשים : 1904- בית מדרש למורים בירושלים.1905- גימנסיה "הרצלייה" בתל-אביב,וב-1906- בית מדרש לאומנות "בצלאל" בירושלים.ערב מלחמת העולם הראשונה קיים כבר תכנון להקמת אוניברסיטה עברית על הר הצופים וטכניון בחיפה.
מסגרות תרבותיות:
התרבות העברית קיבלה תנופה גדולה עם בואם של אנשי העלייה השנייה, שגם אם לא דיברו בעצמם עברית טובה, חלמו על כך ושאפו להפכה לשפה המרכזית בארץ. תרומתו העצומה של אליעזר בן יהודה לתחיית השפה העברית הייתה עבודתו השיטתית בירושלים, קשריו עם אנשי "היישוב החדש" כתיבת המילון הראשון וכמובן יצירת מילים חדשות על פי הצרכים. מפלגות הפועלים פרסמו כל אחת עיתון משלה בעברית, שנשלח גם לגולה והיווה קשר חשוב בין המתרחש בארץ ישראל ליהודים שם. סופרים כתבו ופרסמו בעברית בארץ – ש"י עגנון ויוסף חיים ברנר מייצגים נאמנה את עולי העלייה השנייה בתחום זה, אך הם כמובן, אינם היחידים. משוררים כתבו שירים בעברית, שהפכו למייצגי העשייה הציונית – רחל למשל.
