שלבי התפתחות הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19.
החל מראשית המאה ה-19 פעלו באירופה תנועות לאומיות. המחקר מדבר על מודל בעל שלושה שלבים ומסביר כיצד מוקמת תנועה לאומית.
שלב א'– היערכות פעילות קבוצות קטנות של אינטלקטואלים – קבוצות קטנות של משכילים בני מעמד בינוני מתחילים לגבש מסגרת לאומית ומניחים יסודות לתרבות הלאומית. בשלב זה נבחרת השפה הלאומית, אוספים שירה, ספרות, אגדות לאומיות, מוסיקה מסורתית כבסיס ליצירת הזדהות והתרבות של הלאום.
כמו כן בשלב זה נכתב בדר"כ מחקר שיטתי ראשוני על העבר ועל תולדות הקבוצה הלאומית. ומדברים על דור המייסדים של התנועה הלאומית.
שלב ב'– ההרחבה, הקמת רשת של אגודות לאומיות – בשלב זה מרחיבים את מעגל השותפים בתנועה הלאומים ומחזקים את הקשרים המלכדים ומקשרים בין האנשים המרגישים שייכים לאותו הלאום. מוקמת רשת אגודות לאומיות אשר אוספות כספים, מייסדות בתי ספר, מארגנות טקסים לאומיים, מקימיםאתרי תרבות ומורשת לאומיים, מוזיאונים ומתפרסמים כתבי עת ועיתונים לאומיים. בשלב זה מתחילה פעילות פוליטית מאורגנת למען השגת הזכויות הלאומיות. אך היא משנית לפעילות התרבותית – חברתית – ארגונית.
בשלב זה המטרה העיקרית הינה לעורר את: "ההזדהות הלאומית הרדומה", לעודד ולטפח את הזהות הלאומית, את השתייכות לארגונים לאומיים, לעודד לפעול למען מטרה לאומית ולשכנע מספר רב ככל הניתן מבני העם לקחת חלק. כמו כן בשלב זה מקימים תנועות נוער, אגודות ספורט במטרה לפתח חיים עם משמעת ובטחון.
שלב ג'– המאבק – שלב זה מחולק לשני סוגי מאבקים:
מאבק עממי– גיוס ההמונים למען השגת זכויות לאומיות. התנועה הלאומית יוצאת אל הרחובות באמצעות הפגנות ומנסה לקדם את מטרתה הפוליטית. הביטוי המובהק של שלב זה הוא מהפכות 1848 – "אביב העמים".
המאבק הלאומי עממי מתנהל גם נגד שליטים מקומיים המתנגדים לשינוי לאומי ומנסים לשמור על הסדר הפוליטי והמדיני הישן. זה גם השלב שבו מתגבשים הכיוונים הפוליטיים בתוך התנועה הלאומית סביב שאלת האופי החברתי והפוליטי של החברה הלאומית.
מאבק המדיני– דיפלומטי וצבאי – בשלב זה הכוחות הקובעים את אופי המאבק הלאומי ואת תוצאותיו הם כוחות בעלי יכולת מדינית וצבאית והמאבק הלאומי עושה שימוש בבריתות מדיניות ובמלחמות במטרה לסלק שליטים זרים ולכבוש טריטוריות שהוגדרו חלק מהמולדת הלאומית.
- המעבר משלב לשלב במאבק אינו אוטומטי ואינו חד כיווני. התפתחות התנועה הלאומית יכולה להיעצר לפני השלב הראשון או השני ואף לסגת חזרה לאחר תקופה קצרה.
שלב ד'– לאחר הקמת המדינה הלאומית-ריבונית – הפצת והרחבת התודעה הלאומית נמשכת ומתגברת לאחר הקמת המדינה הלאומית הריבונית. המדינה הלאומית שוקדת על חיזוק הקשר בין היחיד לאומה ולמדינה. המדינה הלאומית מפעילה מנגנונים המחייבים יחידים להוכיח הזדהות עם הלאום ונאמנות למוסדות המדיהנה הלאומית. זאת בניגוד לשלבים הקודמים לפני הקמת המדינה הלאומית בהם הפעילות הלאומית וההזדהות עם המטרות וההערכים הלאומיים נעשו על בסיס התנדבותי.
המדינה מפעילה אמצעים משפטיים, כלכליים, חינוכיים ותרבותיים כדי לחזק הזדהות ולכידות לאומית ולפעול נגד גורמים הנחשבים עויינים ומסוכנים לזהות הלאומית של החברה והמדינה.
